fbpx

דרוש: שיטפון הסברתי | על אירופה ומשבר האקלים מאת יעל אפטר

0

משבר האקלים מורכב להסברה בגלל הגלובליות שלו: לא מדובר באגם אחד מוכר שיתייבש אם אני אמלא אמבטיה מפנקת, אלא כיצד מעשיי ומחדליי ישפיעו על עננים המתקדרים מעל מדינה הנמצאת אלפי קילומטרים מכאן

"כולם מדברים על מזג האוויר, אף אחד לא עושה שום דבר בעניינו", קובעת האמרה הבריטית הוותיקה. אך דווקא כעת, באחת התקופות הסוערות של האקלים העולמי, נראה שגם חלקו הראשון של המשפט אינו נכון: לא מדברים עליו מספיק.

השיטפונות שהציפו בחודש שעבר כפרים בגרמניה, ואלו ששטפו את לונדון לפני שבועות אחדים, העלו שוב את מפלס השיח על משבר האקלים, על חלקו של האדם בכך ועל הצורך לגבש פתרונות ארוכי טווח וחובקי עולם. אירועים כאלו מעלים למודעות הציבורית את ההכרח הדחוף בהתייחסות כוללת ורחבה לנושא, אך ברוב מדינות העולם מזג האוויר עוד לא צלח את המעבר מאייטם שימושי בסוף מהדורות החדשות – לנושא מכונן בתחילתן.

הבעיה המרכזית עם מזג האוויר היא, ובכן, שאיננו יכולים לשלוט בו. למרות הפרסומת למזגנים עם הכוכב המשחק את אלוהים, בני האדם לא באמת שולטים במזג האוויר, ובעיקר – גם לא חושבים שהם יכולים לשלוט בו. בעבור רובנו המוחלט מדובר במצב קבוע, שאין ולא יכול להיות שום מעשה או מחדל שלנו שישפיע עליו מהותית.

זו אם כן המשוכה הראשונה והקשה ביותר בטיפול האנושי בשינויי האקלים: תפיסת היכולת. כל מאמן, פרסומאי, פסיכולוגית או תזונאית, יגידו לנו שהצעד הראשון בדרך לשינוי הרגלים שלנו הוא קודם כל האמונה כי אנו יכולים: יכולים להצליח, יכולים להביא לשינוי. משם מתחיל התהליך, כאשר אנו חדורי אמונה. "Yes We Can", "We Can Do It" ו"Just Do It" הן עדיין מסיסמאות הקמפיינים הטובות והזכורות בעולם, ולא בכדי: הן העניקו לנו את הכוח לא רק להאמין – אלא לראות את השינוי שאנו יכולות ויכולים לחולל.

ועכשיו, לכו תגידו את זה על עננים ושמש. מה אני כבר יכולה לעשות שישפיע על השקע הברומטרי? תפיסת המרחק ביני לבין השינוי היא כה גדולה, עד שקשה להניע לפעולה.

דווקא בישראל ידעו בעבר להתמודד לא רע עם אתגר דומה: המחסור במים. בשנות ה־80 זימרו לנו ש"חבל על כל טיפה" וחינכו את הציבור לחסוך במים. נכון, קל מאוד לראות את הקשר הישיר שבין מקלחת ארוכה היום למחסור במים מחר, אבל עדיין מדובר בנושא מורכב, קשה ציבורית, שמצריך לשנות הרגלים ובעיקר להבין את גודל האיום אם לא נשנה אותם.

משבר האקלים מורכב עוד יותר להסברה בגלל הגלובליות שלו: לא מדובר באגם אחד מוכר שיתייבש אם אני אמלא אמבטיה מפנקת, אלא כיצד מעשיי ומחדליי ישפיעו על עננים המתקדרים מעל מדינה הנמצאת אלפי קילומטרים מכאן; ולא מדובר בהתגייסות לאומית שאפשר לנצל בה את הפטריוטיות הטובה – כאן מדובר בבעיה שהיא נחלת האנושות כולה, חוצה מדינות ועמים, אמונות ולאומים.

אתגר ההסברה הוא עצום – והוא עולמי, והבעיה הנוספת: אף אחד לא לוקח עליו אחריות. ילדה שוודית אחת, מרשימה ככל שתהיה, אינה יכולה להיות האצבע היחידה בסכר. נדרש כאן מסע הסברה וחינוך עולמי, עמוק, ואולי כאן המקום לשלב כוחות בין המגזר הפרטי וחברות הפרסום היצירתיות שבו, עם ההצלחות המוכחות שלהן, לבין ממשלה וגופים בינלאומיים כמו האו"ם.

כדי לייצר תנועה בכיוון הרצוי, קודם כל צריך לדבר על מזג האוויר – והרבה. ובמקרה הזה, חבל על כל דקה.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook