בקיצור: מלבד נושאים הקשורים במערכת המשפט – אך במידה מסוימת גם בהם – נראה כי ממשלת ישראל הנוכחית אינה מייצגת את עמדותיהם של מצביעי הליכוד. לאור השינויים הדמוגרפים הצפויים בישראל בעשורים הקרובים, עולה השאלה: האם הליכודניקים עשויים להפוך בקרוב ללשון המאזניים – בין החרדים והציונות הדתית לבין המחנה הליברלי?
יותר ממיליון ומאה אלף ישראלים הצביעו בבחירות האחרונות למפלגת הליכוד. רבים מהם חשו כעס והשפלה בתקופת ממשלת בנט־לפיד, נוכח מה שנתפס בעיניהם כדחיקת הליכוד מעמדות הכוח במדינה, ובשל כניסתה של מפלגה ערבית לקואליציה, וסברו שיש להפיל את "ממשלת השינוי" ללא דיחוי כדי שהליכוד יחזור לשלטון.
הצטברות של כמה נסיבות פוליטיות, בדגש על כתב האישום כנגד בנימין נתניהו והחלטתו שלא להעביר תקציב לשנת 2021, הובילה בשנים האחרונות להיווצרות דה־פקטו של שני גושים מובחנים במערכת הפוליטית־מפלגתית בישראל – "גוש נתניהו" ו"גוש השינוי" – ומציאות שבה גושים אלו אינם משתפים פעולה באף היבט פוליטי־ציבורי בעל ערך.
בשביל לחזור לשלטון תומכי הליכוד תמכו, או נאלצו לתמוך, בהקמת קואליציה עם מפלגות חרדיות ומפלגות של הזרמים הקיצוניים יותר בציונות הדתית, ורק איתן. כך, לאחר שנה וחצי באופוזיציה, חזרה הליכוד להיות מפלגת השלטון כחלק מקואליציה הומוגנית למדי מבחינה אידיאולוגית־מדינית, אשר נהנית מרוב מוחלט ויותר בכנסת.
למרכז ושמאלה
בימים אלה, לאחר העברת תקציב המדינה לשנים 2023–2024 וביסוס הממשלה ה־37, יש מקום לבחון את ההבדלים המהותיים בין מצביעי הליכוד לבין מצביעי שאר מפלגות הקואליציה ביחסם לסוגיות חברתיות מרכזיות. מבחינה כזו עולה השאלה, באיזו מידה מצביעי הליכוד יסכימו לשתף פעולה לאורך זמן עם שאר מפלגות הקואליציה הנוכחית? יתרה מכך, בחינת הבדלים אלו מעוררת תהיות לגבי החזון הציבורי־אזרחי של מצביעי הליכוד ביחס למדינת ישראל, נוכח מגמות עתידיות של גידול דמוגרפי ניכר של החברה החרדית.
משורה של סקרים שערכנו במהלך השנה האחרונה במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן, עולה כי בסוגיות רבות העומדות על סדר היום הציבורי בישראל, בדגש על סוגיות אזרחיות ויחסי דת ומדינה, מצביעי הליכוד ליברליים הרבה יותר משאר מצביעי הקואליציה הנוכחית (הציונית הדתית־עוצמה יהודית, ש"ס ויהדות התורה).
למעשה, בסוגיות רבות מצביעי הליכוד קרובים הרבה יותר בעמדותיהם למצביעי "גוש השינוי". כך, למשל, בסוגיית ההפלות: 82% ממצביעי הליכוד מסכימים עם ההיגד על פיו "לאישה תמיד צריכה להיות היכולת לבצע הפלה, כעניין של בחירה אישית", לעומת 29% בלבד בקרב שאר מצביעי הקואליציה. לשם השוואה, בקרב מצביעי "גוש השינוי" מדובר על 88% שהסכימו עם המשפט.
בנוגע לשירות נשים בצה"ל, 61% ממצביעי הליכוד הביעו תמיכה בשירות נשים בתפקידי לחימה, לעומת 17% שהביעו תמיכה בכך בקרב שאר מצביעי מפלגות הקואליציה (77% תמיכה בקרב מצביעי "גוש השינוי"). בסוגיית ההפרדה המגדרית במרחב הציבורי ובשירותים ממשלתיים, מיעוט קטן (19%) מקרב מצביעי הליכוד הסכים שיש לעגן בחקיקה שהפרדה בין גברים לנשים באירועים ציבוריים ובמתן שירותים ציבוריים לא תיחשב אפליה, לעומת רוב קטן של 56% בקרב שאר מצביעי מפלגות הקואליציה שהסכימו לכך (לעומת 9% הסכמה בקרב מצביעי "גוש השינוי").
באופן דומה, 61% ממצביעי הליכוד תומכים בנישואין אזרחיים בישראל ו־64% תומכים בשוויון זכויות לזוגות מאותו המין (בקרב מצביעי "גוש השינוי": 80% ו־74%, בהתאמה). לעומת זאת, בקרב שאר מצביעי מפלגות הקואליציה רק 22% תומכים בנישואין אזרחיים ו־26% תומכים בשוויון זכויות לזוגות מאותו המין.
גם בנושאי דת ומדינה נמצא כי הליכודניקים שמרנים פחות מחבריהם לקואליציה – כ־57% ממצביעי הליכוד הביעו תמיכה בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת בכל הארץ, פרט לאזורים עם רוב חרדי או דתי, לעומת 23% שהביעו תמיכה בכך בקרב שאר מצביעי מפלגות הקואליציה (87% תמיכה בקרב מצביעי "גוש השינוי").
כמובן, עמדת מצביעי הליכוד דומה במידה רבה למצביעי שאר מפלגות הקואליציה – ונבדלת במידה רבה ממצביעי "גוש השינוי" – בנוגע לסוגיות אחרות. אחת הדוגמאות הבולטות היא ביחסם למערכת המשפט. כך, למשל, כ־22% ממצביעי הליכוד וכ־8% ממצביעי שאר מפלגות הקואליציה מביעים אמון בבית המשפט העליון, לעומת כ־63% בקרב מצביעי "גוש השינוי". ממצאים דומים למדי התגלו גם בנוגע למידת האמון ביועצת המשפטית לממשלה ובפרקליטות המדינה.
לצד זאת, מצביעי הליכוד מסויגים מעט יותר משאר מצביעי מפלגות הקואליציה בנוגע לשינויים המוצעים במערכת המשפט, כפי שמקדמת הקואליציה הנוכחית. כך, 55% ממצביעי הליכוד ו־76% ממצביעי שאר מפלגות הקואליציה תומכים בחקיקת "פסקת התגברות" שתגביל את סמכותו של בית המשפט העליון לפסול או להגביל חקיקה (11% תומכים בכך בקרב מצביעי "גוש השינוי"); ורוב קטן בקרב מצביעי הליכוד תומך בשינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים – 57% ממצביעי הליכוד ו־75% ממצביעי שאר מפלגות הקואליציה בעד שינוי הרכב הוועדה כך שההחלטה על המינויים תוכרע על ידי הפוליטיקאים (9% תומכים בכך בקרב מצביעי "גוש השינוי").
מצביעי הליכוד דומים למדי למצביעי שאר מפלגות הקואליציה, ונבדלים ממצביעי "גוש השינוי", גם בנכונותם למנוע פעילות ציבורית של ארגונים ישראליים וארגונים בין־לאומיים אשר מותחים ביקורת חריפה על המדינה, כמו גם בהסכמתם עם המשפט לפיו "בישראל צריכות להיות לאזרחים היהודים יותר זכויות מאשר לאזרחים הלא־יהודים".
עומדים באמצע
מכלל הממצאים הללו עולה כי עמדות מצביעי הליכוד דומות במידה רבה לשאר מצביעי מפלגות הקואליציה בנוגע לסוגיות המרכזיות בישראל כיום, בדגש על היחס למערכת המשפט ועריכת שינויים בה, אך נבדלים מהם באופן עמוק בסוגיות אזרחיות של דת ומדינה.
ייתכן שההבדל הגדול ביותר בין עמדות מצביעי הליכוד לבין מצביעי שאר מפלגות הקואליציה מצד אחד, ולמצביעי "גוש השינוי" מצד שני, נוגע לצביונה של מדינת ישראל וליחסם למתח אפשרי בין מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
בתשובה לשאלה, כיצד יש לנהוג במצבים של סתירה בין היות מדינת ישראל מדינה יהודית והיותה מדינה דמוקרטית – האם להעדיף את העקרון של מדינה יהודית או את העקרון של מדינה דמוקרטית? – 49% ממצביעי הליכוד ענו "מדינה יהודית" ו־38% "מדינה דמוקרטית". לעומת זאת, בקרב מצביעי שאר מפלגות הקואליציה לא פחות מ־81% ענו "מדינה יהודית" (לעומת 10% "מדינה דמוקרטית") ובקרב מצביעי "גוש השינוי" רק 9% ענו "מדינה יהודית" (לעומת 82% "מדינה דמוקרטית"). כך, מצביעי הליכוד נמצאים כמעט באמצע בין שתי קבוצות המצביעים האחרות בנוגע לשאלת הממד החשוב יותר בקביעת צביונה של מדינת ישראל.
ממצאים אלו מקבלים משנה חשיבות לאור העובדה כי בעשורים הקרובים ישראל צפויה לעבור שינויים דמוגרפיים, בדגש על גידול ניכר בשיעור החרדים באוכלוסייה. אם המגמות הנוכחיות בדעת הקהל לא ישתנו, ייתכן שמצביעי הליכוד יהפכו ל"לשון מאזניים אלקטורלי" – אולי הם כבר כאלה – ויקבעו את צביונה של מדינת ישראל בנוגע לסוגיות רבות אשר נזכרו ברשימה זו; האם תהיה יהודית ושמרנית או דמוקרטית וליברלית יותר.
ארבעים ושש שנים אחרי המהפך השלטוני ועליית הליכוד לשלטון בפעם הראשונה, מצביעי המפלגה נדרשים לחשיבה רחבה יותר לגבי תפיסתם את עתידה של מדינת ישראל. כיצד (או האם) יש לפעול נוכח מגמות של הפרדה מגדרית בפרהסיה הציבורית, במקביל לשילוב של הציבור החרדי בשוק העבודה המודרני? האם לתמוך במתן פטור משירות צבאי לתלמידי ישיבה חרדים, גם אם המשמעות תהיה קושי לבקר ציבורים אחרים שיבקשו להפסיק לשרת בצבא, ואף קריסה של מודל "צבא העם"? וכמצביעי מפלגה שחרטה על דגלה את ערך הליכוד, כיצד (או האם) ברצונם לפעול כדי שמצביעים ליברליים מ"גוש השינוי" לא יחושו מנוכרים למדינה שתיתפס בעיניהם כבעלת צביון דתי־שמרני?
ייתכן בהחלט שהתשובות לשאלות אלו, ובכלליות, החזון הציבורי־אזרחי של מצביעי ליכוד – אם אכן ישנו אחד כזה – יעצבו את צביונה של מדינת ישראל בעשורים הקרובים.
