מיד לאחר מתקפת חמאס הנוראית ב-7 באוקטובר החלו לצוץ תיאוריות קונספירציה לגבי המחדל המודיעיני והצבאי. בפרט, עלו שמועות וטענות על "בגידה מבפנים", טענות לפיהן גורמים בכירים במערכת הביטחון ידעו כי החמאס עתיד לתקוף אך הסתירו ביודעין את המידע הזה.
זאת, במטרה לפגוע בראש הממשלה בנימין נתניהו ולהשחירו.
האם הציבור הישראלי מאמין בתיאוריית הקונספירציה הזו?
בסקר שערכנו במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן ב-13-16 בנובמבר (803 משיבים), 18% מהמשיבים הסכימו עם הטענה לפיה "גורמים בכירים במערכת הביטחון ידעו על המתקפה שחמאס מתכנן ב-7 באוקטובר, אך הסתירו זאת מראש הממשלה נתניהו כדי לפגוע בו" (46% לא הסכימו, והשאר ענו תשובה ניטרלית או "לא יודע/ת"). מכאן שמיעוט בציבור הישראלי מקבל את תיאוריית הקונספירציה הזאת, הגם שמדובר במיעוט לא מבוטל.
ראוי לציין שמיעוט בציבור הישראלי מאמין גם בתיאוריות קונספירציה אחרות. בסקר שערכנו בפברואר השנה, 10% מהמשיבים הסכימו עם הטענה כי השב"כ, ולא יגאל עמיר, הוא שרצח את יצחק רבין; כ-20% הסכימו כי בנימין נתניהו חתום על חוזה סודי עם רעייתו שרה נתניהו, במסגרתו מוענקות לה סמכויות שלטוניות, כגון זכות וטו במינויים בכירים במערכת הביטחון; וכ-30% הסכימו כי כתבי האישום נגד בנימין נתניהו הם תוצאה של רדיפה משפטית על ידי אליטה המתנגדת אליו.
מה יכול להסביר את האמונה בתיאוריות קונספירציה, לרבות זו הנוגעת למחדל ה-7 באוקטובר? תיאוריית קונספירציה היא הסבר מוצע לאירוע ככזה אשר נגרם כתוצאה מתוכנית סודית של קבוצה קטנה של אנשים אשר פעלו באופן סודי וזדוני לקידום מטרותיהם הפוליטיות ו/או הכלכליות, נגד האינטרס של הציבור הרחב.
הספרות האקדמית מציעה הסברים רבים לאמונה בתיאוריות כאלה – הסברים אשר נחלקים לשלוש קטגוריות מרכזיות: הסברים פסיכולוגיים (למשל, הרצון לספק מובן לאירועים מורכבים ומאיימים, התמודדות עם תחושה של חוסר שליטה, רצון לשמור על תדמית חיובית לקבוצה אליה האדם משתייך – כמו גם מאפיינים אישיותיים שונים כגון נרקיסיזם או נטייה לחשדנות ואנטי-ממסדיות); הסברים סוציו-דמוגרפיים (למשל, גברים, ואנשים לא נשואים ומובטלים נוטים יותר להאמין בתיאוריות קונספירציה); והסברים פוליטיים (למשל, אלה שאינם בשלטון נוטים יותר להאמין בתיאוריות קונספירציה; אנשים נוטים יותר להאמין לתיאוריות קונספירציה כאשר ה"קושרים" שייכים לקבוצה הפוליטית היריבה).
לאור הסברים אלה, נצפה כי מצביעי הקואליציה יאמינו יותר בתיאוריית הקונספירציה אודות "הבגידה מבפנים" מאשר מצביעי האופוזיציה. עבור מצביעי הקואליציה אמונה שכזו יכולה לשמור על תדמית חיובית של הקבוצה שלהם, שכביכול איננה אשמה באסון הנורא. תיאוריית הקונספירציה יכולה גם להפחית תחושת אשמה על שאסון כה גדול קרה תחת המשמרת של הפוליטיקאים בהם תמכו. ואמנם, בסקר שערכנו החודש 29% ממצביעי הקואליציה הסכימו עם הטענה כי בכירים במערכת הביטחון הסתירו את דבר המתקפה מראש הממשלה נתניהו (37% לא הסכימו), לעומת רק 9% ממצביעי האופוזיציה (70% לא הסכימו). בקרב מצביעי הליכוד, 33% הסכימו עם הטענה. לשם השוואה, בסקר בפברואר כ-10% ממצביעי הליכוד הסכימו עם תיאוריות הקונספירציה לפיהן השב"כ רצח את רבין ובני הזוג נתניהו חתומים על הסכם סודי, וכ-60% מהם הסכימו עם תיאוריית הקונספירציה לפיה כתבי האישום כנגד נתניהו נובעים מרדיפה משפטית מצד אליטה יריבה.
ממצאים אלה אכן תואמים באופן כללי את הממצאים בספרות האקדמית בתחום – וייתכן שגם את הצפי של קוראי שורות אלו. על רקע זה, שתי הבהרות חשובות לסיום.
ראשית, למרות הקונוטציה השלילית שלהן, תיאוריות קונספירציה הן לא בהכרח שגויות או לחלוטין לא סבירות. עם זאת, חוקרים מסבירים כי הן נוטות להיות לא נכונות.
במרבית המקרים, קשה מאד לספק עדויות חותכות שאמנם התרחשה קנוניה בעלת השלכות ציבוריות חשובות.
שנית, אחד המאפיינים המרכזיים של תיאוריות קונספירציה הוא שהן מופצות על ידי יחידים וקבוצות ממניעים חברתיים ופוליטיים שונים. למעשה, הן נועדו לא רק לתאר את המציאות, אלא גם להוביל לשינוי מצב העניינים הנוכחי. אם תרצו, בסיומה של כמעט כל תיאוריית קונספירציה ניתן להוסיף את המילים "ולכן…" או "ולכן צריך…"; אין מדובר בטענות מנותקות מהקשר פוליטי וחברתי כלשהו. גם תיאוריית "הבגידה מבפנים" ב-7 באוקטובר צמחה בקרקע הפוליטית של ישראל 2023.
ד"ר עומר יעיר הוא מנהל המחקר במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן
