נשאל בקול רם את השאלה שנלחשת עכשיו בכל משרד חוץ: האם ייתכן שדונלד ג׳ון טראמפ יהיה נשיא ארצות הברית? זאת אומרת, האם אפשרי בכלל שהמיליארדר האקסצנטרי ייבחר לכהונה החשובה בעולם? התשובה היא כן.
הסיכוי קלוש, בלתי סביר, כמעט בלתי מתקבל על הדעת, אבל אפשרי. ולא רק בגלל שדמויות ביזאריות ממנו כבר נבחרו למשרות בכירות באמריקה – ארנולד "המחסל" שוורצנגר למושל קליפורניה, או ג׳סי "הגוף" ונטורה, כוכב 'פדרציית ההיאבקות' (שטראמפ הוא אחד מיקיריה) למושל מינסוטה. הניצחון של מישהו כמו טראמפ אפשרי, בעיקר בגלל מי שנמצא לצדו במרוץ.
בשלב הזה הוא עדיין המרענן התורן. לרפובליקאים יש כמה מועמדים ראויים בהחלט, אבל החבורה הזו אפרורית. וטראמפ, הו טראמפ, נותן את השואו שלו. האיש הבלתי נסבל הזה מחולל שערוריות, ואחרי כל פצצת סירחון שהוא מטיל, הוא רק עולה כפורח. הוא הטפלון המושלם. שום דבר ממה שהוא פולט, כולל הכפשות גזעניות ועלבונות אישיים, לא דבק בו. גם לא ההתקפות עליו.
עדיין קשה להאמין שטראמפ יוכל להביס מושלים וסנטורים בעלי מוניטין כמו ג׳ב בוש, כריס כריסטי, מרקו רוביו או סקוט ווקר. אבל הסיבה העיקרית להסתייגות של הממסד הימני ממנו היא החשש שהמפלגה תעלה על דרך הזויה, שתותיר אותה נכה לשנים. מוקדם לחזות, אבל אם הסקרים יראו שלטראמפ יש סיכוי להתמודדות סבירה מול הילרי קלינטון, ההתנגדות הממסדית אליו עשויה להתפוגג. משום שהאמת היא שהאלקטורט הרפובליקאי מזדהה עם מה שהוא מייצג. זו נקודת המפתח להבנת התופעה. רק באמריקה מיליארדר כמו טראמפ, שכל הונו מבוסס על השיטה הכלכלית, יכול להיחשב "אנטי־ממסדי". מה שכן, הוא אכן בועט בכללי התקינות הפוליטית שנתפסים כצבועים. הוא חסיד החזירות החברתית, שונא מהגרים, ומטיף לשימוש ברוטאלי בכוח. מה למדינה מתוקנת ולמשנה ילדותית־בריונית שכזו? רגע, זה מזכיר משהו.
אז זהו, שטראמפ מגלם כמה מהמיתוסים שאמריקאים אוהבים ושהוליווד מפיצה ברחבי תבל, וגם אותנו הם לופתים. קודם כול, החלום הגדול: כל אחד יכול להצליח בענק ולהיות מיליארדר. הכול תלוי בכוח הרצון. ולכן אין צורך, ואפילו אסור, להוציא דולר או שקל על רווחה או בריאות, כי זה עידוד לעצלנים שלא מתאמצים מספיק ולכן הם עניים וחולים, ולא עשירים ובריאים. או המיתוס שהנשק הוא האמצעי הטוב ביותר לפתרון סכסוכים ולהקלת מצוקה – אישית ולאומית. תירה; אל תדבר. אגב, הוא עצמו זכה לפטור משירות צבאי. וכמובן המיתוס שההגירה מאיימת, אף שאי אפשר לתאר את ארצות הברית, ואת עסקיו של טראמפ, בלי הזרם המזין והעובד של השחור, היהודי, ההיספני, או אמו של טראמפ שנולדה באי סקוטי נידח.
טראמפ הוא בעצם הפרוטוטיפ המושלם של הגבר מפס הייצור ההוליוודי: בכיס אחד חופן דולרים, בכיס השני אקדח, תחת הרגל פועל שחום ועל הירך שפנפנה לוהטת. כשדמות כזו היא מודל החיקוי של חצי מדינה, אפשר להבין כמה נועזת הייתה הבחירה במישהו כמו אובמה. לא מעט מערכות בחירות ידעו מועמדים אקסצנטרים, חלקם מיליארדרים. בדרך כלל, המערכת הצליחה לסנן את הגימיקים הללו. הטלוויזיה, ובמיוחד האינטרנט, טשטשו את הגבולות. נשיא ליצן, אקדוחן, שרירן או הרפתקן – כמו בסרטים ובסדרות. למה לא, בעצם? הרי כולנו חיים בסרט, או בריאליטי, ליתר דיוק. אז מי רוצה להיות נשיא?
טראמפ מאתגר את המערכת, מותח את הגבול לקצה. מרבית הסיכויים שישוב בקרוב לכורסת המנהלים ולריאליטי הפרטי שלו, לאחר שביצע עוד שטיק של יחסי ציבור. הכול חלק מהמשחק. אך עצם העובדה שהוא בכלל תופס מקום שכזה במרוץ לנשיאות כבר מעידה על חולי עמוק שמקנן באמריקה.
– צילום: אימג'בנק
לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של 'ליברל' במתנה עד הבית
