אופוריה, יוהרה וזחיחות הן שלוש מילים רעות במיוחד במילון העברי לתולדות מערכות ישראל. קולות הקשר של המוצבים בתעלה הנופלים בזה אחר זה, הטיל שכופף את כנף המטוס, הבוץ הלבנוני שבו בוססנו 18 שנים מדממות, ועוד ועוד ועוד.
הרבה ישראלים מתהלכים כאן בשבועות האחרונים ומזהירים ומפצירים: אל תשכחו את 1973. זכרו את 1982. את החודשים שלפני מלחמת 67' ו־82'. החודשים של האופוריה, הזחיחות והיוהרה. ה"מעולם לא היה מצבנו טוב יותר" פוסט 67', והתוכניות הגרנדיוזיות לסדר מחדש את המזרח התיכון של לפני 82'. עבור מי שחיו אז, אירועי השבועות האחרונים מזכירים יותר מדי ימים אחרים.
בדרום, החמאס (לפני ואחרי הסבב הקצר והאינטנסיבי בסוף מאי) מעביר מסרים דרך מצרים וקטאר על רצונו בהודנא לעשר שנים. ואנחנו אומרים לו לא. חמאס מאבד מנהרה אחר מנהרה. הוא מבודד וחלש יותר מאי פעם, בנקודת השפל מאז הקמתו, באדיבות ישראל באינתיפאדה הראשונה. יותר משמונה תהלוכות ששיגר אל הגדר עלו לעזתים ביותר מ־100 הרוגים, וחמאס לא ירה קפצון לעבר שטח ישראל. הוא לא הצליח לפרוץ את הגדר או להביא לנפגעים ישראלים. החמאס השיג שני דברים: מסך מפוצל בטקס העברת השגרירות, וברוגז מחודש עם הסולטן ארדואן, שקורץ לבייס האסלאמיסטי שלו לקראת הבחירות המתקרבות בטורקיה. גם לארדואן יש בייס.
בצפון שלחה ישראל את חיל האוויר למבצע הגדול בתולדות התקיפות בסוריה מאז 1974, 'בית הקלפים', שבו הופצצו בשעתיים לא פחות מ־70 יעדים איראניים. שיירות נשק מושמדות, איראנים חברי משמרות המהפכה נשלחים בארונות להלוויות בטהרן, והתגובה האיראנית בדמות מטח רקטות לא מצליחה לשרוט את מוצבי צה"ל בצפון רמת הגולן. מבצע מזהיר של המוסד באיראן, טראמפ מעביר את השגרירות, נטע זוכה באירוויזיון, ועוד רגע יירד פה קצת גשם והטמפרטורות יירדו. גן עדן, כמו התשובה הקבועה של שר הביטחון כששואלים לשלומו.
מי שעוקב אחר העיתונות של הציונות הדתית, אחר ראיונות הפוליטיקאים או השיח ברשתות החברתיות, עלול להתבשם עד מהרה מהתחושה המתוקה הזו, המשכרת. חודש מאי, שהוגדר מאי המסוכן ביותר מאז 1967, עבר בשורה של הצלחות מזהירות עבור האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל. אלא ש־2018 היא לא באמת 1973, ולא באמת 1982. כשפגשתי באחרונה את הרמטכ"ל, רב־אלוף גדי איזנקוט, לא פגשתי רמטכ"ל זחוח ולא באופוריה. פגשתי רמטכ"ל עייף אחרי לילות ארוכים בבור ללא שינה, ימים של דיונים וסיורים מתישים. גם למפקד חיל האוויר, האלוף עמיקם נורקין, נעשה עוול בסיפור תמונת ה־35F בשמי ביירות.
ההרצאה של נורקין, שבה נכחתי בניגוד לאחרים שלא היו וביקרו אותה, פתחה כנס של יותר מ־20 מפקדי חילות אוויר מהעולם. הוא הציג בפני הקולגות את 70 שנות חיל האוויר הישראלי ואתגריו. לא בשחצנות. לא ביוהרה. דיבר על קשיי חיל האוויר למצוא פתרון לבעיית הרקטות. חדי העין יכולים לראות שמטוס ה־F35 מעל לים. ולא מעל העיר. הצגתה לא נועדה לישראלים, אלא לשכונה המזרח תיכונית: לאיראנים, לסורים, לחזבאללה, ולא פחות חשוב מזה ואולי יותר – לרוסים. נורקין לא החליק בלשונו. לא הייתה טעות ולא פליטת פה. הרשתות הערביות עסקו בכך לא מעט. תמונת ה־35F נועדה להרחיק מלחמה מהקיץ הזה.
–
- על שלוש מדינות ערביות, טרום נורמליזציה // הטור של אור הלר
- צבא מחכה לבשורה // הבלבול של צה"ל מול הסיפוח // מאת אור הלר
