אף שחזבאללה – כתנועה פוליטית וכארגון צבאי – הוא האח הבוגר והמנוסה של חמאס, מקור ההיגיון למאבק החמוש נגד ישראל, בשנים האחרונות דווקא חמאס הוא שמוביל בהתנסויות לחימה בעצימות גבוהה נגדה. בעשרת ימי הלחימה במאי 2021 העניק חמאס לחזבאללה הזדמנות למידה מחיכוך מבצעי מול שיטות לחימה חדשניות של צה"ל. בסיס תפיסת הפעולה המשותף לשני הארגונים מאפשר לחזבאללה ניתוח השוואתי של הלקחים בהשלכה מיידית אל הגיון וצורות הפעולה שלו בלבנון.
שני ארגוני הטרור פיתחו בעשור האחרון רעיון מערכתי זהה, מבוסס על שלושה מאמצים: מאמץ אש בהיקף רחב לכל עומק הטווחים בעורף הישראלי, מאמץ הגנה קשיח המאורגן במערכי תת־קרקע, ומאמץ רחב לפשיטות קומנדו.
בסבב האחרון השיגו כוחות צה"ל הישגים משמעותיים בדיכוי ובסיכול שלושת המאמצים הללו. אמנם העורף הישראלי בערים וביישובי קו העימות ספג פגיעות ישירות מאש החמאס, אך בכל זאת מאמצי ההגנה של כיפת ברזל הוכיחו יעילות מבצעית משופרת. התקיפות המדויקות של חיל האוויר במערכת המנהרות שללו את תחושת המוגנות שמערכת זו הייתה אמורה להעניק לחמאס כתשתית לקרב ההגנה מול כוחות צה"ל. ובאשר לכוחות הקומנדו, הרי שכל ניסיונות החדירה סוכלו על ידי צה"ל לא מעט בזכות הגדר העמוקה שנבנתה לאורך הגבול.
הישגיו אלה של צה"ל למול שלושת המאמצים המערכתיים של חמאס נלמדים היטב על ידי חזבאללה. מדובר בלקחים טקטיים שבהצטרפותם יחד לבחינת מכלול תפיסת הפעולה, יכולים לנתב ללמידה מערכתית. ואמנם, מבחינה מערכתית, חמאס יכול לסמן עבור חזבאללה ניצוץ של תקווה שדרכו יבקשו ראשיו בעתיד להעצים את הישגי מהלומת הפתיחה. מדובר בהישג ההפתעה.
זאת ההזדמנות להסביר על התנאים הצבאיים שאפשרו לחמאס את ייזומו של סבב הלחימה בהפתעה. בשדות הקרב של המאה הקודמת, בהם מלחמת ששת הימים ויום הכיפורים, התנאים לפתיחת מלחמה חייבו צבאות להיערכות מקדימה, שהתלוו לה בהכרח סימנים מעידים להתרעה. כאשר נשיא מצרים נאצר החליט במאי 1967 להכניס את כוחותיו לסיני, התנועה אל מרחבי סיני ותהליך פריסת הכוחות נתנו למדינת ישראל זמן התרעה. הסימנים המעידים על צעדי התכוננות למלחמה היו גלויים גם בימים שקדמו לפרוץ מלחמת יום הכיפורים. אלא שכידוע, גורמי ההערכה באגף המודיעין של צה"ל בחרו אז להתעלם מהם.
מאז התגבשה הערכת המודיעין על בסיס מעקב שיטתי וצמוד לסימנים מעידים. כאן טמון השינוי המהותי המחולל את פוטנציאל ההפתעה של חמאס וחזבאללה. בניגוד לארגונים הצבאיים המסורתיים, חמאס וחזבאללה נערכים בהיגיון שמצמצם את זמן ההכנות לפעולה. מרבית הרקטות פרושות בקרקע, בנקודות השיגור, כבר במצב השגרה. כך גם לגבי חלק ניכר מהכוחות המבוססים על בני המקום. בצורה הזו, המעבר משגרה לחירום הוא מהיר ביותר ומותיר לגורמי המודיעין בצה"ל זמן התרעה קצר. המשמעות היא שכבר במצבי השגרה, פוטנציאל הלחימה, במרכיבים משמעותיים, חייב להיות פרוש במוכנות מתמדת לפעולה. הזמן הנדרש לפעולת אויבים אלה, מרגע ההחלטה של ההנהגה ועד לפעולה, מאפשר פתיחה במהלומת אש בהפתעה. שינוי זה קורא תיגר על בסיס הנחות היסוד של תפיסת הביטחון של בן־גוריון, זו שהתלות בהתרעה הייתה בה אחת מאבני היסוד.
קיצור מרחב הזמן להתרעה מחייב את מדינת ישראל בשינוי מתאים של עקרונות תפיסת הביטחון. ואכן, במתווה החדש שגיבש הרמטכ"ל כוכבי לתפיסת הפעולה של צה"ל, נערכו שינויים גם בגישה המסורתית של צה"ל למאמצי ההגנה.
בנאום סיכום לסבב האחרון אמר אסמעיל הניה: "המערכה פתחה דלת לאופקים חדשים". בכיר חמאס כיוון בדבריו לאופקים אסטרטגיים, אבל נפתחו גם לא מעט אופקים מערכתיים חדשים, בהם הפוטנציאל למהלומה בהפתעה.
–
- תמונת אי־ניצחון: על מלחמות והציפיות מהן | הטור של גרשון הכהן
- לא לצמצם את הגיוס // הטור של גרשון הכהן
- הלוגיקה הישראלית והרציונל החמאסי: מסקנות לאחר מבצע "שומר חומות" | מאת אור הלר
