1. הנרטיב
האביר השחור הוא דמות מופלאה בסרטם האדיר של מונטי פייתון, 'הגביע הקדוש'. הוא שומר על מה שמוגדר גשר (במציאות, חתיכת קרש), ואינו מחובר למציאות בעליל. אינו מודע לחולשתו. להפסדו. כאשר המלך ארתור מגיע ל"גשר", הוא מציע לאביר השחור "הסדרה" כדי לחצותו בהסכמה. האביר השחור מסרב. בדו־קרב ביניהם ארתור כורת את ידו של האביר. "זו רק שריטה". ארתור כורת את ידו השנייה. "כבר הייתי במצב יותר גרוע". גם כשארתור כורת גם את שתי רגליו, הדבר אינו פוגע במוטיבציה של האביר השחור: "אני בלתי מנוצח!". רק בסוף, כאשר לא נשאר מגופו כמעט דבר, מוכן האביר השחור להצהיר: "בסדר. נקרא לזה תיקו!".
אז עזה.
זו תמונה פואטית כמעט. תמונה שמספרת את כל הסיפור כולו. את הטרגדיה שלהם. את הטרגדיה שלנו. יושב לו הארכי־רוצח יחיא סינואר במשרדו המופצץ, ההרוס. עזה חרבה. סופרת את מתיה. מגדלים קרסו בשידור חי. מספרים ששר הביטחון בני גנץ רץ לוושינגטון באמצע שיא הדרמה הביטחונית והפוליטית כדי למלא את מחסני חיל האוויר בפצצות כבדות, מרוב הפצצות על עזה. אבל סינואר מחייך, מבין ההריסות. מיישיר מבט למצלמה ומחייך. כי זה הרי הסיפור כולו. כמו בסיום 'צוק איתן', כמו בכל סבב מיותר אחר בעזה. מבין ההריסות, החמאס מנער את האבק, ומחייך. ניצחנו! עמדנו מול הצבא החזק ביותר במזרח התיכון ושרדנו כדי לספר.
2. מודיעין הכוונות
וזה מוביל אותנו למודיעין הכוונות. או יותר נכון: להיעדרו של מודיעין הכוונות, על מה קורה בין שתי עיניו של יחיא סינואר. המעריך הלאומי, ראש אגף המודיעין האלוף תמיר הימן, התריע על אדי הדלק באוויר לאורך כל השבועות הקודמים לכך. אבל בשביל זה מספיק לקרוא עיתון. לא צריך אמ"ן.
ביום ראשון, יום לפני שירה חמאס רקטות לאזור ירושלים, הוזמנו הכתבים הצבאיים לקריה לרגל פתיחת תרגיל המלחמה הכי גדול בתולדות צה"ל, ושמו 'מרכבות האש' – חודש מלחמה שהתרכז בדבר האמיתי שאליו צה"ל מתכונן, מערכה בצפון. "או שנהיה בתרגיל מלחמה או שנהיה במלחמה", צוטט בכיר במטכ"ל, שהעריך שסינואר לא רוצה סבב חדש ולא מתכוון לסבב חדש, ושיהיה בסדר. ואני הבטתי בכתובת על הקיר. לא כמטאפורה. על הכתובת האמיתית, שכתובה בחדר דיונים משמעותי במטכ"ל: "אף אדם – או ליתר דיוק, אף אדם שנוהג בהיגיון – לא פותח במלחמה בלי להבהיר לעצמו קודם כל מה הוא מתכוון להשיג באמצעותה" (קרל פון קלאוזביץ, מתוך 'על המלחמה').
24 שעות לאחר מכן, ישראל וצה"ל הידרדרו, שוב, למערכה חדשה בעזה שהם לא רצו, לא התכוונו, לא תכננו, להיכנס אליה.
"הסבב הטוב ביותר בעזה, הוא הסבב שהצלחת לא להידרדר אליו", אמר פעם רמטכ"ל חכם אחד. ההסבר בדיעבד של ראשי אגף המודיעין, שלפיו גם סינואר ומוחמד דף לא ידעו ולא העריכו שמטח הרקטות על ירושלים יוביל ל־11 יום של מערכה, אינו מספיק. 'שומר החומות' הראה, שוב, כמו ב'צוק איתן', כמו בכל סבבי עזה, שאנחנו לא מבינים אותם; שלנצח ההיגיון המערבי שרוצה שקט, שגרה, פרנסה, אינו מתכתב עם ההיגיון החמאסי־עזתי, אינו מבין אותו, אינו חוזה את כוונותיו.
3. העורף
המספרים פשוטים. ועם שורה תחתונה. החמאס והג'יהאד האסלאמי ירו בשבוע וחצי 4,360 רקטות. לשם השוואה, ב־51 ימי 'צוק איתן' בקיץ 2014, נורו 4,600 רקטות על הדרום והמרכז. כלומר, ביום לחימה אחד ב'שומר החומות', שוגר מספר שיא שכמוהו לא ראינו של 396 רקטות בממוצע, לעומת ממוצע של 90 רקטות ופצצות מרגמה "בלבד" ביום אחד ב'צוק איתן'. זה אומר פי 4.5 שיגורים (!) ביום לחימה אחד בידי חוליות המשגרים של החמאס, האויב הכי חלש שלנו. זו ההתפתחות של ארגוני הטרור ברצועה בשבע השנים האחרונות.
על הנתון הזה צריך לנסח שתי אמירות: נהוג לומר שכל מה שיש בעזה, יש בידי החזבאללה בלבנון פי עשרה, לפחות, ובאיכות גבוהה בהרבה. עד כה דיברו הערכות המודיעין הישראלי על כ־1,500 שיגורים ביום לחימה אחד מול החזבאללה בעתיד. אם מכפילים 396, כמות הרקטות שנורתה ביום אחד במבצע 'שומר החומות', פי עשרה, מקבלים נתון הרבה יותר גבוה. חומר למחשבה.
נקודה נוספת: בסיום 'צוק איתן' הודו במערכת הביטחון כי טעו שלא פינו את הקיבוצים והמושבים סמוכי הגדר באופן מסודר, והותירו את ההחלטה בידי ההורים או הסבים. שבע שנים עברו, יש תוכנית פינוי מסודרת של היישובים בעוטף עזה לימי מלחמה. אלא שצה"ל החליט לא להפעיל אותה במבצע. ביישובים מסוימים בעוטף, כ־80% עזבו את הבית לכל ימי המבצע. ראוי להם, לישראלים הטובים, הגיבורים והפטריוטים שגרים בחבל הארץ היפה המכונה לצערם 'עוטף עזה' (הם לא סובלים ברובם את הכינוי הזה) לקבל בפעם הבאה תשובות ברורות ומדיניות ברורה.
4. האוויר מול הקרקע
לא יעזור. כמה ששני הרמטכ"לים האחרונים, גדי איזנקוט ואביב כוכבי, מדברים על חשיבות התמרון הקרקעי; על כך שאם רוצים הישג אמיתי מול צבאות הטרור שהוקמו בעזה ובלבנון חייבים להיכנס קרקעית, תוך השקעה של מיליארדים בשנים האחרונות בצבא היבשה – גם מבצע 'שומר החומות' שידר לכל השכונה המזרח תיכונית את האמת הפשוטה והאכזרית. הדרג המדיני והצבאי בישראל לעולם יעדיף וימשיך להעדיף את מה שמכונה הפעלת 'אש מנגד', ללא הכנסת חיילים לבוץ העזתי או הלבנוני. פגשתי את מפקדי חטיבת הנח"ל, גולני והשריון בגבול עזה בעת המבצע. התסכול היה גדול. לא משנה כמה כנסים על חשיבות התמרון יערוך צה"ל. גם המסר של 'שומר החומות' לכוחות היבשה היה: שמרו על הגדר ותסתכלו למעלה. שם קורה הכל. בתקיפות חיל האוויר, ובהגנה של מערך ההגנה האווירית של חיל האוויר, באמצעות סוללות כיפת ברזל.
5. הפוליטיקה
ואסור להתעלם מההקשר הפוליטי. גם למבצע 'שומר החומות' הידרדרנו בתוך הכאוס הפוליטי, הפלונטר, שמלווה אותנו שנתיים. מצד אחד, בכירים בצה"ל שאינם חשודים באהדה יתרה לבנימין נתניהו, נשבעים בנקיטת חפץ שראש הממשלה הפעיל שיקולים ביטחוניים "נקיים", אם אלה קיימים בכלל, בהחלטה לצאת למבצע בעקבות המטח על ירושלים.
עד כה אין לאף אחד במערכת הביטחון הוכחה כלשהי בדבר "אקדח מעשן" על עירוב פוליטיקת הישרדות של נתניהו במבצע. כאשר בשבועות לפני המבצע המליץ הרמטכ"ל אביב כוכבי לנתניהו וגנץ לצאת לשורת הפצצות בעזה, בעקבות מטח של עשרות רקטות בסוף שבוע אחד, נתניהו וגנץ עצרו את התקיפות מחשש להידרדרות.
לאורך המבצע הקפיד נתניהו בכבודו של שר הביטחון שלו גנץ, גם בדיונים וגם אל מול המצלמות, למרות נהרות של דם רע ביניהם. כפי שהבנו, באותה העת גם ניסה נתניהו לגייס את גנץ, שוב, לממשלה משותפת, וכפי שראינו, גם המבצע לא מנע בסופו של דבר את המשך המגעים של גוש השינוי להחלפת נתניהו, עם תום הלחיצה; כאשר בעת כתיבת שורות אלה, הודיע לפיד לנשיא כי עלה בידו להקים ממשלת שינוי.
6. מבחן הזמן
המבצע האחרון ייבחן רק במבחן הזמן. ביצועי צהל ושב"כ היו טובים ברמה הטקטית, במאמץ לבלום פיגועי מנהרות, רחפנים, כלי צולל בלתי מאויש, או כל מאמץ אחר שניסה החמאס ליזום, חוץ מהירי המסיבי על הדרום עד לרגע האחרון.
השורות האלה נכתבות כאשר הפסקת האש יציבה, אבל איש אינו יודע או יכול להעריך לכמה זמן. ההערכות שהושמעו בזמן המבצע שייקח לחמאס חמש שנים לחדש את מצבורי הרקטות שלו ולחפור מחדש את מנהרות ה"מטרו" שהושמדו מהאוויר, נשמעות אופטימיות מדי. וכפי שראינו, עזה היא האביר השחור של מונטי פייתון. מתוך האש והעשן, ההרס וההרוגים, היא עוד עשויה לרצות להמשיך, עוד ועוד.
–
- מגן ולא ייראה // הטור של אור הלר
- בין עמימות לשחצנות // הטור של אור הלר
- הנשיא והמראה: סיכום כהונת ריבלין // הטור של ירון דקל
