fbpx

ממה מתעלמים הקצינים ? // על סיפוח ופרדיגמות // הטור של גרשון הכהן

גם כשמדברים על סיפוח, דיון אסטרטגי מקצועי, על פי טבעו, אינו יכול להיות נטול שיקולים הכרוכים בהשקפת עולם ערכית.

0

בכירים לשעבר במערכת הביטחונית מתנגדים לסיפוח בקעת הירדן, ומציגים טיעוניהם כעמדה מקצועית צרופה. תפיסת עליונותם המקצועית מתבטאת במילים כ"כל מי שעיניו בראשו רואה את הסיכון", כאילו מי שחולק עליהם סובל מלקות ראייה או שאינו מבין בביטחון. אלוף מיל' גדי שמני טען בריאיון כי רוב מוחלט של בכירי מערכות הביטחון מסכים לעמדת המתנגדים. כשנשאל, "ובכל זאת, ישנן גם דעות אחרות דוגמת גרשון הכהן", ענה: "עמדתו נובעת מאידיאולוגיה".

אני מודה בלי היסוס: עמדתי בסוגיה מבטאת שיקולים נוספים שאפשר לכנותם "אידיאולוגיים". דיון אסטרטגי מקצועי, על פי טבעו, אינו יכול להיות נטול שיקולים הכרוכים בהשקפת עולם ערכית. מבט ביקורתי יגלה כי גם עמדת המתנגדים לסיפוח מוטה ביסודה על ידי קווי הנחיה אידיאולוגיים. ובכל זאת, גם אם במודע, נכללים בשיקוליי גם גורמים "חוץ־מקצועיים", זה לא הופך את עמדתי לנטולת תוכן ביטחוני־מקצועי. חוברת מפורטת שפרסמתי בסוגיה על החיוניות הביטחונית בהחזקה ישראלית בשטחי C ביהודה ושומרון, מזמינה בירור בליבת הדיון המקצועי. עד כה לא זכיתי לתשומת לב עניינית לטיעוניי.

במקום דיון מתנצח, מתבקש כאן בירור מסוג אחר: לא דיון בטיעונים בעד או נגד סיפוח, אלא קודם כל דיון בשתי שאלות יסוד, האחת סוציולוגית, השנייה מתודולוגית. הסוציולוגית היא כיצד עמדה אחת במחלוקת אסטרטגית ממותגת כמקצועית טהורה, ואילו האחרת נתבעת שוב ושוב להוכיח שהיא אינה מוטה פוליטית – אידיאולוגית או דתית? השאלה המתודולוגית בוחנת את מעמדה של עמדה בנושא אסטרטגי: האם היא יכולה בכלל להתברר רק באמות מידה מקצועיות, ללא עירוב "הטיות בלתי מקצועיות"?

שתי שאלות אלה, הקשורות זו בזו, זכו לדיון מקיף בפילוסופיית המדע של שלהי המאה ה־20. הדיון בהן מתרחש בעיקר בזירה האקדמית, אבל יש לו השלכות מעשיות משמעותיות לסוגיות אסטרטגיות בענייני מדינה ומינהל ציבורי. כזה הוא לדוגמה הדיון בסל התרופות הממשלתי. בהשוואה למדינות אחרות, מדינת ישראל מעניקה תמיכה ייחודית לטיפולי פוריות. הדבר אינו נובע מייחודיות ישראלית בגישה הרפואית, אלא מייחוד בגישה הערכית. ההקשר הביצועי בטיפולי הפוריות, בטיפול כשלעצמו, מנוהל כמובן בממד המקצועי. השותפים לדיון בגיבוש סל התרופות מביאים עמם ידע רפואי מקצועי חיוני, אבל הדיון בכללותו, ככזה המבטא מדיניות בדירוג סדרי העדיפויות, רחוק מלהיות מוכרע רק בהתייחסות למדע הרפואה. ובכל זאת הדיון הזה מתקיים באצטלה מדעית־מקצועית, תחת היומרה שהוא נטול משוא פנים אידיאולוגי: נטול דעות קדומות ואמונות טפלות.

פילוסוף המדע תומאס קון, שהביא לתחום את המושג פרדיגמה, תרם להבנת התופעה. הוא תיאר את המושג פרדיגמה כמסכת התובנות הכוללת שבתוכה מתקיימת הפעילות המדעית התקנית. הממד הערכי הנוכח בעבודה המדעית רחוק למעשה מלהיות שקוף ואובייקטיבי, אלא שמכוחה של הפרדיגמה המשותפת, שבמסגרתה מתקיימת פעילות הקהילה המדעית, הוא נתפס כמובן מאליו מקצועי. בדיוק כך פועלים וחושבים גם חברי הקהילה הביטחונית, כמו קהילת עובדי המדינה המקצועיים, חשיבתם משועבדת לפרדיגמה שתקפותה עבורם מובנת מאליה. המבט הזה מסביר כיצד המתנגדים לסיפוח, כקהילה מקצועית, מציגים את עמדתם באחדות דעים הנטולה כביכול הטיות חוץ־מקצועיות.

אלוף מיל' מתן וילנאי כתב בטוויטר על ההתנגדות לסיפוח: "איננו עוסקים בהפחדות, אלא בהערכת מצב מפוכחת – כך למדתי בצבא". יש לשאול ממתי הערכת מצב מקצועית מסתיימת תמיד במסקנה אחת שאין עליה עוררין? השאלה תובענית פי כמה בסוגיית הסיפוח המתגלה בימים אלה כמחלוקת כוללת בין פרדיגמות מתחרות.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook