אוכלוסיית הנשים והילדים נחשבת לקבוצה בסיכון גבוה יותר ביחס לכלל האוכלוסייה, ובתוכה, הקבוצה שלה נשקפת הסכנה הגדולה ביותר כוללת נשים צעירות, החשופות כמעט בכל מקום בעולם, במרחב הציבורי והפרטי כאחד, לסכנה מתמדת של אלימות מינית מסוגים שונים.
במחקרנו עסקנו בנושא האלימות המינית בקרב נערות בחברה הערבית, ומטרתו היא לבדוק את הזיקה שבין ההקשר התרבותי, החברתי והפוליטי של החברה הערבית לקיום הבעיה בחברה, לבחירת דרכי ההתערבות ולהתמודדותן של הקורבנות.
לאחרונה הבעיה מקבלת יותר התייחסות וחלו עליות במודעות ובשיעורי החשיפה, בדיווחים, בהתמקצעות, בהדרכה ובהכשרה מקצועית. השפעתם של גורמים חברתיים, תרבותיים ופוליטיים על הבעיה בחברה מתבטאת במחסור בשירותים ובמשאבים טיפוליים, בחוסר התאמת השירותים ותוכניות ההתערבות הקיימים לקודים התרבותיים של החברה, בחינוך לא שוויוני, בהיעדר דיאלוג עם הילדים ובמעמדם הנמוך של הילדים בסולם ההיררכיה החברתי־משפחתי.
ארבעה מעגלי דיכוי
לאלימות המינית יש השלכות מרחיקות לכת על תפקודם הנפשי, החברתי והבין־אישי של קורבנותיה. נזקי הפגיעה הם פונקציה של גיל הנפגעת, משך ההתעללות ותכיפותה, מודעות הקורבנות למהות הפגיעה שחוו, מידת האלימות או האיומים לאלימות, מידת ההיכרות של הקורבן והתוקף והקרבה ביניהם, תגובות חברתיות ומשפחתיות בעת חשיפת הפגיעה וזמינותן של דמויות תומכות בעת החשיפה.
רוב המקרים אינם מתגלים לעולם, עד להתחוללותו של אירוע מעודד חשיפה או עד למציאת דמות שאפשר לתת בה אמון. אופני החשיפה נעים בין פגיעה עצמית לדיווח פתאומי. הסודיות, שהיא חלק אינטגרלי מהבעיה, מאפשרת ומשמרת את ההתעללות והפגיעה ומונעת את הפסקתן.
ממצאי המחקר הדגישו גורמים שונים המעודדים את שמירת האלימות המינית בסוד, לעומת גורמים המסייעים לחשיפתו. הגורמים הללו יכולים לעכב את החשיפה או לעזור לה.
עם הגורמים שמעכבים את החשיפה נמנים קשר עם הפוגע, טאבו סביב הנושא, תגובות חברתיות ומשפחתיות, היעדר הוכחות משפטיות ורפואיות, הפגנת אי־אמון בדברי הנפגעת, השלכות החשיפה וחשש מפני התפרקות המשפחה.
לעומתם, גורמים המעודדים את החשיפה הם קשיים רגשיים ופיזיים, קרום בתולים, סכנה פיזית, דאגה לאחרים, מאפיינים אישיותיים, חשיפת מקרים אחרים, תמיכה משפחתית מקצועית וחברתית, הבנה והכלה.
הסיבות לעיכוב חשיפתה של הפגיעה, כשזו מתרחשת במשפחה, הן היכרות עם הפוגע, התפיסה החברתית השלילית של הנפגעת, חוסר מודעות, שליטת האב, חינוך משפחתי לקוי והשלכות החשיפה. המשפחה מגיבה באיום ברצח, בהאשמה, בנידוי, בכעס, בהגנה על הפוגע, בהשתקה ובהדגשת השמירה על המעמד החברתי והתדמית.
ממצאי המחקר הדגישו שתמיכת המשפחה בקורבנות תלויה בקרבה לפוגע, במין, בגיל, בטיב הקשר עם האם, בחינוך המשפחתי, בכוחותיה של הנפגעת ובסוג האלימות. לרוב, המשפחות אינן תומכות בקורבנות, בשל העדפתן את הטיפול המסורתי והתנגדותן לטיפול חיצוני, תוך שמירת האלימות המינית בסוד.
החברה הערבית מאופיינת כחברה מסורתית הנתונה בתהליכי מעבר, חברה קולקטיביסטית־גברית המקנה לגיטימציה להתעללות בנשים, חשיבות עליונה לחברה ולמשפחה ומדגישה את אי־השוויון בין המינים. החברה נוטה לדכא את הנשים, דבר המתבטא בהיעדר ייצוג נשי בקבלת החלטות. הגברים הם בו־זמנית אלו הפוגעים מינית ואלו הקוצבים את עונשם של הפוגעים, קובעי הנורמות ופותרי הבעיות המשפחתיות.
הקונטקסט הפוליטי מעודד את השמירה על המסורת ואת התכנסותם של הערבים בתוכם לנוכח האיום לפגיעה בפרטיות ובזהות הקולקטיבית. בד בבד הקורבנות מתמודדות עם קונפליקט המעמיד את ערכי המדינה "המודרנית", המעודדת את חשיפת האלימות המינית, אל מול השתייכותן לחברה מסורתית, האוסרת את החשיפה.
לרוב החברה נוהגת בקורבנות באורח מאשים ‒ מתייגת אותן בסטיגמה, מאיימת על חייהן, מתקשה לתפוס את הנפגעת כקורבן, מטילה עליה את האחריות לבעיה ומביעה תמיכה בפוגע. תגובות ועמדות חברתיות אלו גורמות לאי־חשיפת הסוד, להתנגדות לפנייה למשטרה, להעדפת טיפול מסורתי, להכפלת דיכוי הקורבנות, להמשכיות הבעיה ולעידוד הפוגעים.
ממצאי המחקר זיהו ארבעה מעגלי דיכוי לקורבנות: סובלות מהדרה ודיכוי חברתי על בסיס מגדרי, משתייכות לחברה גברית המדגישה את עליונות הגברים, נמנות עם מיעוט לאומי ואתני במדינה מפלה וקורבנות לאלימות מינית.
לכך יש להוסיף את ההקשר הפוליטי: מדיניות הממשלה כלפי הערבים מאופיינת באפליה, בדיכוי, בגזענות, בכיבוש ובאלימות. היא גורמת להסתגרות ולהגבלת הערבים הנתפסים כמיעוט אתני עוין, להיעדר כבוד, לפער בין יהודים לערבים בהקצאת משאבים ובטיב הטיפול בין קורבנות יהודיות לערביות, לדיכוי, לאפליה, להעצמת חוסר האמון במוסדות המדינה, לקושי לפנות למוסדות המדינה, לניכור בין המדינה לערבים ולאמביוולנטיות של המשטרה כלפי האוכלוסייה, שמתבטאת בטיפול משטרתי חובבני ורשלני, במחסור בכוח אדם דובר ערבית, באי־רגישות לייחודיותם של מאפייני האוכלוסייה ועוד.
השלכות ההקשר הפוליטי מתבטאות בשמירה על נורמות וערכים חברתיים ותרבותיים המדגישים את התפיסה הפטריארכלית ואת דיכוי הנשים. המדינה מעוניינת במניעת התפתחותו וקידומו של המיעוט הערבי, בהשתקת הקורבנות, בעידוד השמרנות, בהעברת המסר כי לא תספק עזרה לערבים ולקורבנותיהם.
ההקשר הפוליטי מייצר דילמה בקרב הקורבנות ונציגי הסיוע בשל חוסר האמון של הקורבנות במוסדות המדינה. המשטרה, בפרט, נתפסת על ידן כמוסד תומך ואלים בו־זמנית. לעומתן, נציגי הסיוע המשתייכים למיעוט הערבי מביעים אי־אמון במשטרה, כשבה בעת הם עצמם מתפקדים כנציגי הממסד, ומואשמים לפיכך בשיתוף פעולה עמו.
ד"ר ענאן אבו סאלח ח'ואלד
קונפליקטים בלתי אפשריים
נציגי הסיוע ציינו גורמים המשפיעים על בחירת תוכנית ההתערבות כמו כוחות הנפגעות, סוג הפגיעה המינית ומאפייניה, מידת הקרבה של הנפגעת לפוגע, שיתוף פעולה מצד המשפחה וגיל הקורבנות. הגורמים הללו הם בעלי השפעה על טיב ההתמודדות של הקורבנות עם הפגיעה והשלכותיה, והם מצטרפים לגורמים נוספים כמו ההקשר הפוליטי והחברתי, השלכות הפגיעה, תגובותיה של המשפחה ומידת תמיכתה בקורבנות ואמצעי הטיפול והשירותים הקיימים.
הקורבנות מביעות חוסר שביעות רצון מהטיפול, אכזבה (ניסיון של המטפלים להשתיקן בבואן לחשוף את הפגיעה) ומתמודדות עם נטייתם של נציגי הסיוע להתרחק מהבעיה בשל קשיי ההתמודדות עמה וההשלכות של חשיפתה. לעומתן, נציגי הסיוע הביעו אי־שביעות רצון מהטיפול, שנתפס כ"כיבוי שריפות".
הקשיים והדילמות שבהם נתקלו נציגי הסיוע היו כישלונן של המערכות הפורמליות והבלתי־פורמליות לסייע ולטפל בנפגעות, הנאלצות להתמודד לבדן עם הטראומה; השלכות הפגיעה; קשיי החשיפה ותגובותיהן של המשפחה והחברה לעצם קיומה של הבעיה ולחשיפתה; מחסור במשאבים טיפוליים העומדים לרשות הנפגעות; ואי־התאמת השירות הניתן בידי נציג הסיוע למצבן הייחודי של הנפגעות הפלסטיניות.
דגמי הטיפול של נציגי הסיוע נעו מטיפול מודרני אינדיבידואלי ‒ העמדת הפרט במרכז ומתן חשיבות לטיפול באמצעות מערכות אכיפת החוק, חשיבות שמירת הקורבן בחיק החברה הפלסטינית, תוך שמירת הפגיעה בסוד מפני בעלי הכוח המייצגים את המדינה והשירותים הפורמליים ‒ ועד הסתייגות משיטות ההתערבות הקיימות המיועדות לטיפול בקורבנות ערביות ומאי־התאמתן לצורכי הקורבנות והחברה. ההסתייגות מעצימה את הקשיים המקצועיים של נציגי הסיוע ומגבירה את תחושת חוסר האונים בקרבם. יש חשיבות להתייחסות לאינטראקציה בין ההקשרים השונים של בעיית האלימות המינית בחברה הערבית לצורך קביעת תוכנית טיפול בקורבנות.
כל התייחסות לבעיית האלימות המינית בקרב הנפגעות הפלסטיניות דורשת, ואף מחייבת, התייחסות למכלול ההקשרים המדגישים את הכפלת הפגיעה בקורבנות, את אי־התמודדותן עם הבעיה ואת הקושי שבהבטחת טיפול ראוי להן.
הזיקה בין הגורמים השונים גורמת להמשך קיום הבעיה, קיומה של "שרשרת הפסדים" עבור הנפגעות, הדגשת הקונפליקטים שבהם מצויים נציגי הסיוע בבואם לבחור אסטרטגיות, אופני התערבויות וטיפול בקורבנות מהחברה הערבית. תפיסת מאבק הקורבנות כמאבק אישי, מוסרי, ערכי, חברתי ופוליטי. יחסי הגומלין בין הממדים השונים מעצימים את פגיעותן של הקורבנות הפלסטיניות.
