מלבד רגע קצר בכינון הכנסת האחרונה, שומר משה גפני כבר קדנציה שלישית על מקומו הקבוע – יו"ר ועדת הכספים. בחודשים הארוכים שבהם חברי הכנסת היו עסוקים בלהיבחר שוב ושוב, ורוב חדרי הוועדות נותרו מיותמים, כוחה של ועדת הכספים, שממשיכה באופן חריג לפעול כל העת, בלט במיוחד.
יש שרואים בוועדות הכנסת חותמת גומי, כך למשל שר האוצר ישראל כ"ץ ניסה בחודשי הקורונה להביא את תוכניות הסיוע לאישורן בלי להסכים לבצע שינויים. אבל כל עוד גפני מחזיק בחותמת – המצב שונה. לעיתים טוב שכך, אחד מהתפקידים המרכזיים של הוועדות הוא לפקח על פעולות הרשות המבצעת ולהכניס שיפורים כשצריך. אך לא פעם מנצל גפני את כוחו כדי לפעול למען ציבור בוחריו בלבד: כשראש הממשלה ביקש להוציא לפועל את תוכנית מענק לכל אזרח, בתחילה התנגד גפני בתוקף למתן הכסף לכולם – עשירים כעניים – אבל כשנעתרו לבקשתו לתת מענק עבור כל ילד גם למשפחות מרובות ילדים, הסכים לאשר את היוזמה למרות הכל, ואף גרם לכך שתג המחיר שלה עלה במאות מיליוני שקלים. וכאשר הממשלה סירבה לאשר תקציב, גפני התרעם וטען ששיטת ה"קופסאות החוץ־תקציביות" כתחליף אינה חוקית, אבל כאשר יצרו קופסה שכזו גם לישיבות – זעמו שכך.
גפני אמנם לא מחזיק בתפקיד שר, אבל בתקופה כזו של חוסר יציבות פוליטית ותיקים שמחולקים בצרורות, בקרב חברי הכנסת אפילו יש שטוענים כי הוא מנהל את הממשלה.
–
