מיקה קליגר, מור לידאני, גלי נשרי ועמר סריה הם שמות שכנראה לא אומרים לרובכם כלום, לפחות בשלב הזה. אבל את השם של אליס מילר קשה לשכוח. עדיין לא ברור אם העתירה לבג"ץ שהגישו ארבע בנות ה־18, שכונתה "בג"ץ הסיירות", תעשה את אותו אפקט היסטורי לצה"ל ה"ירוק" של היבשה כמו זה שעשתה מילר עם חיל האוויר. בקיץ 2020, אגב, יש 56 לוחמות צוות אוויר. מה שבטוח, הארבע השיגו את תשומת הלב של צה"ל. הרמטכ"ל הודיע לבית המשפט שמינה את מפקד זרוע היבשה לדון בשאלה אם נשים יכולות לשרת בכל יחידה כזו: גולני, צנחנים, סיירות, ובתנאי שהן עומדות ברף הדרוש, והבטיח בדיקה בתוך שנה.
בעתירתן דרשו הנערות להורות לשר הביטחון ולרמטכ"ל להסביר "מדוע תפקידי הלוחמה ביחידות המובחרות סגורים באופן קטגורי בפני נשים, עניין פסול העומד בניגוד לעקרון שוויון ההזדמנויות ובניגוד לחוק". ישבתי איתן. קשה היה שלא להתרשם מהנחישות, מהרצון לתרום, מדרישת השוויון. הן, אגב, לא הכירו זו את זו לפני העתירה. מפקד סיירת מטכ"ל היוצא, אל"מ ח' וגם סגנו, הצטרפו באופן יוצא דופן לעתירה ואמרו כי סיירת מטכ"ל יכולה רק להרוויח מכניסת לוחמות נשים לשורותיה, בדגש על פעולותיה המודיעיניות מעבר לקווי האויב.
לכך צריך להוסיף את "בג"ץ הטנקיסטיות" של אור אברמסון ומעיין הלברשטאט, שדרשו לשרת בשריון לאחר הצלחת ה"פיילוט" שעשו בצה"ל בעניין. המודל בעתירות האלה מגיע מהצבא האמריקאי, הפתוח להתמודדות של נשים בכל יחידה לוחמת, על סמך התאמה ומבחנים הזהים לגברים. ובשורה התחתונה: משהו קורה ביחסי הנשים וצה"ל. הדור החדש לא מוכן לשמוע על הדרה או אפליה מגדרית.
–
