לפני כמה שבועות מצאתי את עצמי באזור נידח למדי בסרי לנקה, מתפלל שעדר פילים פראיים יואיל וייצא מחלקת היער שלו ויסתער לעברנו. עבור הצילום, כמובן.
עיתונות גורמת לך לקוות לדברים משונים, ולפגוש אנשים במצבים יוצאי דופן. נניח, באזור הזה הסבתות והסבים מתבקשים לעשות בייביסיטר – אבל הם עושים זאת על השדה. צריך להגן עליו מפני הבעלים המקוריים של הקרקע, הפילים הרעבים. וכך ניהלתי ריאיון בצעקות עם סבתא חביבה שהייתה תקועה על מגדל שמירה מאולתר עם פנס מעל שדה אורז. בדיעבד חשבתי על השיחה שקדמה להקפצתה למלאכה הזו: אמא, את רוצה להישאר עם הילדים או לצאת לשדה ולישון בלילה במגדל שמירה כשאת מתמודדת עם עדר פילים תוקפני שכל אחד מפרטיו שוקל למעלה מטון וחצי?
ברור שלא עם הילדים, השיבה הסבתא. אלך על הפילים. וכך היה.
בקיצור, הרשו לי לעצור רגע עם המולת הבחירות ולעניין אתכם בהישרדות ילדיכם. זה לא איזה עניין של עוד 200 שנה ועלייה של שלושה סנטימטרים בפני הים. זה משהו שקורה כעת. הדרמה הכי גדולה שאנחנו לא מדברים בה מתרחשת מסביבנו. בפרדסים המועטים שנותרו ליד בנייני רבי הקומות. בשטחי הבור שהולכים ונעלמים. בקול החרישי לגמרי שהחליף את קרקורי הצפרדעים בחלק מבריכות החורף. במספר הדבורים שאנחנו רואים בגינות ציבוריות. למעלה מ־60% מבעלי החיים בטבע נעלמו מאז 1970. זו איננה תופעה "טבעית", ואין פה מדענים "ספקניים" כמו בנושא ההתחממות האקלימית. מה שאנחנו חוזים בו הוא היעלמות שכדוגמתה כדור הארץ לא ראה מיליוני שנים; חלק מהמדענים אומרים שמדובר בעשרות אורגניזמים ביום. אחרים מדברים על מאות. לפינגווין האפריקאי זה לא משנה; תוך שמונה שנים הוא ייעלם. אוכלוסייתו מצטמצמת בקצב של 90 בכל שבוע.
*******
בחודש שעבר שידרתי בחדשות 13 סדרת כתבות על הכחדה (גוגל: "היעלמות"), אבל בחדר העריכה נותר החומר הכי מעורר חמלה. הדרך שבה בעלי החיים עוברים מין אבולוציה מהירה כזו, מונחית על ידי התנהגות אנושית שהופכת להיות יותר ויותר בלתי צפויה וגחמנית. הדבר המדהים הוא יכולתן של החיות להסתגל, וניסיונן הבלתי פוסק לשרוד. קחו לדוגמה את הפילים. מחקרים אחרונים מראים כי יש צמצום טבעי במספר הפילים האפריקאיים בעלי החטים. מדוע? אחת ההערכות המרתקות קשורה לביקוש לחטי השנהב על ידי טורף העל, האדם. בתהליכים של ברירה טבעית, האדם משמיד את הפילים שהיו להם חטים, והופך, כמעט אבולוציונית, את הפילים נטולי החטים לעדיפים, חסינים יחסית לציד וחיסול. כאשר הייתי בסרי לנקה, סיפר לי מומחה לפתרון "סכסוכי פילים-בני אדם" (יש מומחים כאלה) שהפילים כעת למדו להתגבר על גדרות חשמליות שנועדו להרתיע אותם מלהיכנס לשדות תירס ואורז. הם נוטלים עצים, עשרות מטרים מהגדר, זורקים אותם על הגדר, פוגעים בה, דורכים על העצים ונכנסים לאכול. הם גם למדו שמסוכן להסתובב ביום, גם כאשר העונה חמה או קרירה יותר, ומעדיפים לצאת אך ורק בלילה. האנשים העניים שחיים באזורים האלה אינם אשמים בעימות ביניהם לבין הפילים, והם נמנעים בדרך כלל מלפגוע בהם. באחד הכפרים שצילמנו בהם, כמעט כל בית איבד בן משפחה לתקיפה של פיל. "אבל אני לא כועסת עליהם", אמרה לי אלמנה אחת, "האמת שאני אוהבת להביט בהם".
אם מחפשים את המקורות של ההשמדה הנרחבת הזו, צריך להביט לא באיכרים העניים של סרי לנקה, אלא בנו. בצריכה המופרזת של מזונות מעובדים שיש בהם שמן דקלים, שמחסל חלקות יער גשם בכל העולם. בכמות הפלסטיק והניילונים שמשפחה ממוצעת צורכת, ואז זורקת, כדי ש־1,000 דורות אחרינו יתמודדו איתו. בתוך 30 שנים יעבור משקל הפלסטיק באוקיינוס את משקל הדגים. הצבעים הבוהקים של פקקי המשקאות התוססים נראים לציפורים ולדגים מסוימים כבעלי חיים מימיים. CNN יצאו למידוויי, האי המפורסם ממלחמת העולם השנייה שמארח היום מושבת אלבטרוסים. המומחים הולכים על החוף ופותחים בסכין מתקפלת את הבטן של גוויות העופות. הן מלאות בפקקים של קוקה קולה. מתפקעות.
חלק מהעניין קשור כמובן בתקינות פוליטית. האמת פשוטה: מעמד הביניים של אסיה מחסל את עולם החי. אנחנו לא מדברים רק על קרן של קרנף ששווייה יכול להגיע לכ־100 אלף דולר. (בכלל, קרנף מת שווה היום הרבה יותר מקרנף חי.) אנחנו מדברים גם על חמורים נניח, שמתברר שבסין לוקחים את עורותיהם ומפיקים ממנו מה שמתואר כקרם בריאותי. מספרם קרס בכל רחבי אפריקה בגלל הביקוש בסין. זו הדגמה לביקוש והיצע בעולם גלובלי, אבל גם לחוסר היכולת לעמוד בפני "רפואה מסורתית" (רפואת אלילים מסוכנת ומעשה רמייה) ו"מסורות תרבותיות" (ברוב המקרים המצאה מסחרית שהמערב מעניק לה לגיטימציה בשל רגשות אשמה).
*******
יש אנשים שאומרים כי זו דרכו של עולם, ותמיד יהיה לנו הספארי. הם לא מבינים את עוצמת השינוי ואת השלכותיו. מעגלים אקולוגיים שבורים הם דבר מסוכן; הם מתחילים בצפרדע זעירה ומסתיימים בשובה של מלריה לאזורים שמהם נמחקה. בני אדם זקוקים לחי ולצומח כדי לשרוד; הם לא למדו איך לעכל ולאכול דולרים, כמאמר אותה נבואה של צ'יף אינדיאני שלא היה ולא נברא בנבואה המזויפת אך הכה מוצלחת ההיא.
נו טוב, תגידו, זה משהו שנעים לרשום. אבל בסופו של דבר זה לא ישפיע עלינו. פשוט יהיה עולם נטול קרנפים, פילים או צפרדעים; עצוב, אבל זה המצב. בני אדם ישרדו. התפיסות האלה הן דוגמה לניתוק המוסרי והחומרי של בני אדם מעולם הצרכים שלהם. הם לובשים בדרך כלל דברים שקשורים לחי ולצומח. הם אוכלים חי וצומח. הם נושמים אוויר שחלק מרכזי בו, החמצן, קשור ליערות גשם רחוקים מאוד מהם. אבל הם מניחים שהם יצורים "עירוניים" בשעה שהם שותים קפה (שגדל באקלים מסוים על הר אלפי קילומטרים מהם) עם חלב או חלב סויה, ומתחממים בסוודר צמר. צוות של היוניברסיטי קולג' בלונדון פרסם לאחרונה מחקר עם השערה לגבי מקור "עידן הקרח הקטן" באירופה במאה ה־16. הם מדברים על הדרך שבה נמחקו התרבויות הגדולות של מרכז ודרום אמריקה בעקבות הפלישה הקולוניאליסטית במאה ה־15. עשרות מיליוני בני אדם נספו, אבל סביבתית קרה עוד משהו: שטח אדיר שעובד בידי האימפריות השונות הפך לאדמת בור, ואז השתלט עליו היער הטרופי. היערות גדלו כל כך, שהם צרכו גזי חממה בכמות ענקית ולכן הפחיתו דרמטית את הטמפרטורות. נשמע מופרך? אולי. פורסם בכתב עת מדעי על ידי צוות מאחת האוניברסיטאות הטובות בעולם. הרבה יותר מופרך להביט במציאות מסביבנו ולומר ששום דבר לא מתרחש בה, בשעה שהיא חווה את השינוי הדרמטי ביותר במאות אלפי שנים, וזה קורה צ'יק צ'ק, בימי חיינו. אבל מה זה כל הדברים האלה מול האפשרות שגנץ יחבור לאורלי לוי.
