הישיבות המתוחות בהשתתפות צמרת הפרקליטות ונציגי המשטרה התארכו ונמרחו. היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, היסס והיסס. שאל אינספור שאלות. כמעט כל הנוכחים מולו גלגלו עיניים בתמיהה. למה הוא מחכה בדיוק?
הסיטואציה הנ"ל התרחשה כבר בסתיו 2016. חקירת מעשיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו עוד הייתה תחת הכותרת "בדיקה". חלק מהתיקים כלל עוד לא נולדו. אבל הסצנה הזו תחזור על עצמה בהמשך. הזהירות והקפדנות של היועמ"ש, על כל גביית עדות או כל מהלך חקירתי אחר, הטריפו את דעתם של רבים מהשחקנים בזירת הפעולה הנפיצה הזו. הנפיצות היא בדיוק הדבר שממנו חשש מנדלבליט עצמו. וההססנות היא שתביא עליו את חמתם של המפגינים, שיתייצבו בסמוך לביתו בפתח תקווה מדי שבת ולעיתים גם יטרידו אותו באופן בוטה ואלים.
בליבו ודאי מצטער אליקים רובינשטיין, אחד מקודמיו של מנדלבליט בתפקיד, על אותה הססנות – ובעיקר סלחנות – שהפגין כלפי הזוג נתניהו בגלגול פוליטי קודם. אם ידע שהתבנית העבריינית לכאורה לא רק תחזור על עצמה אלא אף תתעצם ותשתכלל, כנראה היה נוהג אחרת בשעתו. מנדלבליט אינו רובינשטיין, אבל הוא גם לא מני מזוז. הוא מין דמות מרובעת ומיושבת, עם איזון שבין תובע לסניגור. בין לוחם צדק לבין שחקן ממלכתי שרוצה ביציבות המערכת. הוא שיחק – ומשחק – לפי הכללים הישנים, בעוד שהנאשם מולו שובר אותם וגם ממציא חדשים.
בקרוב ייכנס לשנתו האחרונה בתפקיד. הוא יספיק ללוות את השלבים הראשוניים, המכריעים כשלעצמם, במשפט נתניהו. הוא יהיה שם כשהמתקפה מצד האחרון תתעצם לכדי אש אדירים. התנהלותו אל מול זה תשפיע גם בשנה הקרובה על כל התפתחות פוליטית משמעותית. "כפי שהבהרתי לבית המשפט העליון בעמדה האמורה שהגשתי, כהונתו בתפקיד של ראש ממשלה העומד לדין בפלילים הינה אפשרית תחת מגבלה מאוד ברורה של הסדר ניגוד עניינים, המונע ממנו כל אפשרות להשפיע על ענייניו הפליליים האישיים באמצעות הפעלת סמכויותיו השלטוניות", אמר בתחילת החודש בוועידת המשפט התשיעית. מעניין מה חש לגבי הדברים האלה, שבמהותם הוא אינו מאמין (כלומר, משחק של נתניהו לפי כללים כלשהם כאמור). מה שבטוח, הוא הרגיע באחת חלק קטן מסך הפרנויות של ראש הממשלה, שנגעו לאפשרות שבית המשפט (בדחיפת מנדלבליט) ישלח אותו לנבצרות.
ההפגנות ההן כבר לא מתקיימות מול ביתו. המוחים עברו לבית הנאשם, והניחו למאשים. אבל מה שיש על שולחנו של מנדלבליט, ולא מהיום, אינו פחות מכריע לגבי גורלו של נתניהו. אולי יותר. החלטתו שלא לחקור אותו בפרשת הצוללות, והתמהמהותו בנושא פרשת המניות, נובעות אולי משיקולים משפטיים קרים. אולי, במקרה הצוללות, גם משיקולים מדיניים־ביטחוניים. ואולי יש גם אחרים. קשה לדמיין מה עבר ועובר על מנדלבליט בארבע השנים הסוערות האחרונות. אין בנמצא בריות שיוכלו לעמוד כספינקס מול סופה שכזו. כך שגם אלמנט החשש מתגנב לו – במודע או שלא – בהחלטה על פתיחת חקירות חדשות. אם אלה ייפתחו, הן יטריפו לכדי שיא את הזירה הזו, המשוגעת ממילא; יטריפו – ויטרפו מחדש גם את הקלפים כולם, תוך חיסול דה־פקטו של המערכת החיסונית שעוד נותרה לנתניהו בשדה המשפטי וגם הפוליטי.
–
