למרות היעדר קיומה של מדינה, ועל אף הדעה הרווחת שנשים ביישוב העברי לא נאלצו להילחם כמו המקבילות שלהן באירופה על זכות הבחירה בדמוקרטיות, נראה
שבראשית המאה הקודמת הדברים לא היו ברורים כל כך. היה זה ב־1903 כאשר הנשים העבריות נתקלו במכשול הראשון במאבקן לקבלת זכות הצבעה, עת זו נשללה מהן ב"כנסייה בזכרון יעקב", שם התקיים הניסיון הראשון לאיחוד מוסדות היישוב העברי.
על פי מאמר של ד"ר סלביה פוגל־ביזאוי, שפורסם בכתב העת "נגה" (חורף 1994), בשנים 1918־1926 התנהל בארץ ישראל המנדטורית מאבק עיקש סביב זכותן של נשים לבחור ולהיבחר, מאבק שהונהג על ידי תנועה של נשים שקראו לעצמן "התאחדות הנשים העבריות לשיווי זכויות בא"י".
באסיפה שהתקיימה מיד לאחר הצהרת בלפור לא אושר לנשים להצביע, והדבר חזר על עצמו גם באסיפה המכוננת הראשונה בהמשך 1918. באסיפה הבאה (נובמבר 1918), כבר תמכו נציגי תנועת הפועלים וכמה קבוצות אזרחיות בזכות הבחירה לנשים, אבל הנציגים הדתיים התנגדו, וכדי למנוע את פרישתם קיבלו נציגי הפועלים את הצעת הפשרה שלנשים תינתן הזכות לבחור, אך לא להיבחר; אך באסיפה הבאה כבר הוכרע כי לכל יהודי ויהודייה בוגרים ובוגרות ישנה זכות לבחור ולהיבחר, זכות שהוגדרה כחוקתית בבג"ץ בגרמן בשנת 1969.
סיכון מכושף
כשנשים קיבלו את זכות ההצבעה בארה"ב ובחלק ממדינות אירופה, הציפייה הייתה שמאזן הכוחות הפוליטי ישתנה עקב צירוף "הקול הנשי". בפועל, לא נמצא הבדל מהותי, אך עם השנים הסתמן פער מגדרי קטן: נטייתן של נשים לתמוך במפלגות שמרניות (10% יותר במדינות כמו איטליה, גרמניה ובריטניה), כאשר הסיבה לכך עשויה להיות שנשים החזיקו בערכים שמרניים יותר והיו דתיות יותר.
בהדרגה, הפער המסורתי נעלם, ובמהלך שנות ה־90 וראשית שנות האלפיים, נוצר פער מגדרי חדש: נשים נוטות להצביע יותר למפלגות השמאל. ב־64 מתוך 70 מדינות בעולם המערבי, נשים תומכות יותר ברעיונות ליברליים.
ישנם מחקרים שמראים כי קיימים הבדלים בתחומי העניין בין המינים: גברים נוטים להתעסק בתחומים מערכתיים בעוד נשים נוטות להתעסק בתחומים חברתיים. מבחינה כימית, ההורמון אוקסיטוצין ממלא בין היתר תפקיד חשוב ביצירת קשרים חברתיים וגילוי חמלה. האסטרוגן, הורמון המין הנשי, מעודד שחרור של אוקסיטוצין, בעוד הטסטוסטרון, הורמון השכיח יותר אצל גברים, מדכא באופן ישיר את פעולתו של האוקסיטוצין.
הצבעה לימין הקיצוני מגיעה עם קורטוב של סיכון. המפלגות האלו לרוב אינן צפויות בגישתן הפוליטית, לא נהנות מניסיון פרלמנטרי עתיק וגם מגיעות עם מטרה לערער את הסדר הפוליטי הקיים ואת הסטטוס קוו. על פי מחקרים מהשנים האחרונות, מפלגות הימין זוכות לתמיכה גוברת מגברים, יותר מאשר נשים.
מחקרים קודמים תלו את ההסבר לפער המגדרי בנסיבות שקשורות בשוק העבודה: גברים ממעמד נמוך, העובדים בעבודות כפיים, הצביעו למפלגות הימין הקיצוני בגלל שנאת המהגרים, שלטענתם "גונבים מקומות עבודה". יותר גברים נטשו את השמאל ומצאו בית פוליטי חדש בקרב הימין הקיצוני, התומך בפרוטקציוניזם, הלאמה ושמירה על השוק המקומי. הסבר אחר הוא המבנה ההיררכי והגברי של מפלגות ימין קיצוני (נשים נוטות להצביע לנשים), או בערכים האנטי־פמיניסטיים של מפלגות הימין הרדיקלי, אשר מרחיקים נשים מהצבעה עבורן.
מחקרה של ד"ר אודליה אושרי מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית מציע הסבר אחר: נשים מצביעות פחות
למפלגות ימין קיצוני, כיוון שהן נוטות להימנע מסיכונים.
"מבחינה אלקטורלית, למפלגות ימין פופוליסטי אין הרבה ניסיון פוליטי ולפחות בעבר הייתה סכנה ממשית שהן לא יהיו חברות בקואליציה, או אפילו ייכנסו לפרלמנט", היא מסבירה. "הצבעה עבור המפלגות האלו היא לקיחת סיכון שהקול הולך להתבזבז. בעוד גברים נוטים להעריך מצבים כפחות מסוכנים, נשים נותנות יותר מקום לסיכון מאשר לרווח הצפוי בהליך קבלת ההחלטות".
"לגברים קל להמר"
המחקר בהובלת ד"ר אושרי, שנעשה עם ד"ר לירן הרסגור מאוניברסיטת חיפה, ד"ר רעות איצקוביץ'־מלכה מהאוניברסיטה הפתוחה וד"ר אור טוטנאור מאוניברסיטת מנהיים בגרמניה, מצא כי בתנאים מסוימים הצבעה לימין הקיצוני מהווה "סיכון" בשני ממדים חשובים: אלקטורלי וחברתי.
"במובן מסוים, יש כאן אלמנט של סיכון", אומרת ד"ר אושרי. "כשאת יוצאת נגד הסטטוס קוו, את בקצה. לפעמים המפלגות האלו מוקצות, המערכת הפוליטית לא משתפת איתן פעולה: גם אם הן מקבלות מספר מנדטים גדול, המפלגות האחרות מחליטות לא להיכנס איתן לקואליציה, לא לשבת איתן. הן די שנואות, ולכן יש פה סיכון חברתי להצביע למפלגות כאלה שלא אוהבים אותן, הן לא בנורמה".
נהוג לחשוב שנשים לא מצביעות לימין הקיצוני מאחר שהן עדינות, אכפתיות וליברליות יותר מאשר הגברים. במציאות, על פי אושרי, נשים לא שונות בתפיסה שלהן כלפי מהגרים, למשל. בלב המחקר הייתה ההנחה שמאחר שנשים שהסיכון האלקטורלי, "לזרוק את הקול לפח", יהיה חשוב יותר עבורן מאשר אצל הבוחרים הגברים.
החוקרים בחנו 14 מדינות במערב אירופה, בהתמקדות במפלגות ימין קיצוני. כמקרה בוחן, הם לקחו את מפלגת הימין הקיצוני הגרמנית, ה־ AfD("אלטרנטיבה לגרמניה"): נכון ל־2013 היא מעולם לא הצליחה להיכנס לפרלמנט. היא הייתה מפלגה יחסית צעירה, ולכן בשנה זו היה סיכון אלקטורלי להצביע לה, כי היא לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה הגבוה, שעומד על 5%. ב־2017 חל מפנה, וכבר היה די ברור לפי סקרים מוקדמים שהיא תצליח לעשות הופעת בכורה בפרלמנט, ולעבור את החסימה. בשנה זו, הצבעה למפלגה לא הייתה מסוכנת מבחינה אלקטורלית. לפי החוקרים, יותר נשים הצביעו לה מאשר בשנת 2013, שכן לא היה בכך סיכון.
"הייתה לנו שונות לשחק איתה – יש לנו מאגר נתונים מ־2002־2016. יכולנו לעקוב אחרי מפלגת ימין קיצוני במדינה מסוימת לאורך זמן ולראות האם היא נכנסה לפרלמנט בעבר", ממשיכה ד"ר אושרי. "אם היא נכנסה לפרלמנט בנקודה מסוימת, יש סיכוי שבנקודה הבאה בבחירות הבאות היא תיכנס. אם היא לא נכנסה לפרלמנט בעבר, מסוכן להצביע למפלגה לה. ניצלנו את השונות הזו לאורך זמן בתוך מדינה, וגם בין מדינות"
החוקרים ניצלו את השונות בסטטוס של המפלגות השונות, ובמחקר השוואתי הסתכלו על מפלגות מבוססות יותר ומבוססות פחות, וכך הסיקו מסקנות על הסיכון שכרוך בהצבעה למפלגות הללו.
כלל, אפשר היה לצפות שבגלל רמות הטסטוסטרון של הגברים, הם יהיו יותר תועלתניים וישקללו עלות מול תועלת במהלך קבלת ההחלטות. עם זאת, כאשר גברים ונשים נאלצים להסתכל על המציאות, לדוגמה במהלך אי ודאות לפני בחירות, נשים מסתכלות על העלות שקשורה בהחלטה מסוימת; וגברים יסתכלו על הרווח, כלומר התועלת ללא העלות.
"לגברים יותר קל להמר", ממשיכה ד"ר אושרי. "למשל, אם יש פרס בלוטו של מיליארד דולר, גברים יפקטרו את הרווח הצפוי, ונשים יבדקו מה הסיכוי לנצח. את שני האלמנטים האלה של סיכון לקחנו איתנו, הבאנו למחקר האלקטורלי, וההשערות שלנו היו שברגע שמפלגת ימין קיצוני מסוכנת – מסוכן להצביע לה מבחינה אלקטורלית, יש סיכוי שלא תעבור את אחוז החסימה ונשים יימנעו יותר מגברים מלהצביע למפלגה הזו".
לפי ד"ר אושרי, שתחום מחקרה הוא תפיסות זהות והאופן שבו הן מעצבות עמדות והתנהגויות פוליטיות, נשים וגברים יותר דומים מאשר שונים. "למה אנחנו פחות אוהבות סיכון? כי כנראה האחריות על המשפחה, למשל, מוטלת יותר עלינו", היא מסבירה. "יכול להיות שנקבל יותר עונשים על ידי החברה אם נסטה מהתלם, לעומת גברים שהחברה דווקא מדרבנת אותם לקחת סיכונים. זה קשור יותר לאילו תהליכי סוציאליזציה עברנו במהלך חיינו".
צילום: AP
כלומר הסטריאוטיפים המגדריים שמראים סט ערכים שונה לא נכונים?
"סטריאוטיפים לגבי גברים ונשים משחקים תפקיד, אבל המחקר שלנו אומר שיש הבדלים בתפיסת סיכון, בתפיסת המציאות, נשים יותר הולכות על בטוח. לדוגמה, כשאישה עומדת בראש מפלגה, גם ימין קיצוני – נשים יותר מצביעות למפלגה הזו. אנחנו יודעים את זה גם בישראל כשציפי לבני הייתה בראש מפלגה, נשים נטו יותר להצביע עבורה, כי נשים מעדיפות להצביע לנשים, זה נקרא ייצוג דסקריפטיבי. מעדיפים להצביע למישהו שהוא דומה לנו – וכמובן שיש לזה המון סיבות. מי שדומה לנו יפעל, כנראה, לטובת האינטרסים שלנו".
ישנן בנות
לאחר שהשוו אלפי סקרי דעת קהל אירופיים וביצעו ניתוחים סטטיסטיים, בחרו ד"ר אושרי ועמיתיה כמקרה בוחן את גרמניה, שם שיטת הבחירה מעורבת: מצביעים במחוז הבחירה למועמד, ובפתק אחר מצביעים לרשימה. לפרלמנט נכנסים קודם אלה שנבחרו אישית, ולאחר מכן נוספים נבחרים לרשימה הארצית. כך יוצא שמספר הנבחרים הכולל למפלגה יתאים לאחוז הבוחרים שבחרו בה.
"ראינו שבשונה מההצבעה למועמד, ההצבעה לרשימה יותר כנה, פחות אסטרטגית", היא מסבירה. "המועמד שמקבל את מרב הקולות הוא שלוקח. אם יש מועמד שיש סיכוי שלא יצביעו לו, גם אם אני מאוד מסכימה איתו והוא מגיע ממפלגה שאני מאוד מזדהה איתה, יכול להיות שאני אעשה שיקול אסטרטגי".
אם כן, החוקרים בחנו נשים וגברים שהצביעו למפלגה פופוליסטית, ובדקו כמה מהם פיצלו את הקול – למפלה בפתק שתואם לאידיאולוגיה, אך למועמד שיש יותר סיכוי שינצח. "ראינו שנשים מצביעות אסטרטגית יותר מגברים", היא אומרת. "כלומר, הן כן בוחרות במפלגה הפופוליסטית, למרות שהיא לא הולכת בתלם, אבל למועמד הספציפי הן הצביעו לזה מהמיינסטרים. זה אומר שהן פוחדות לאבד את הקול שלהן יותר מגברים".
אצל גברים אין את ההפרדה הזו?
יש, אבל לא באותה מידה. זה עזר לנו להגן על ההסבר של שנאת הסיכון האלקטורלית. למשל, הם מרגישים שהמפלגה יוצאת נגד מהגרים ואומרת בואו נסגור גבולות של מדינה, ומאשימה את המהגרים בכל הבעיות, וזה פשוט קונה אותם. הם לא באמת מפקטרים לתוך החישוב את הסיכוי שזה פשוט לא יקרה. צריך לזכור שהסיפור הוא בשוליים, כי הפערים לא כאלה גדולים – 5־10%".
את רואה את התהליכים הללו באופן גלובלי.
"כן. זה קיים בכל מדינה שבדקנו, ובדקנו 14 מדינות במערב אירופה".
את חושבת שגם בחברות פחות ליברליות, שבהן נניח הפטריארך הוא זה שאומר לכולן מה להצביע או שפחות יש חשיבה פוליטית, יהיו אותם ממצאים?
"זו שאלה מצוינת. למרות שיש לנו 14 מדינות, הן דומות זו לזו מבחינת זה שהן ליברליות, מתמקדות. אני לא יודעת אם הנורמות בהן אחרות. בהונגריה, למשל, מצביעים לוויקטור אורבן: פופוליסט שכבר יותר מ־12 שנה הוא ראש הממשלה. אם הנורמה היא להצביע לקיצון, כנראה שהקיצון כבר לא קיצון. התזה שלנו היא שהפער בין גברים לנשים ייסגר ככל שהמפלגות הללו הופכות להיות נורמטיביות יותר".
אגב נורמות, אפשר לתרגם את המחקר לשמאל הקיצוני, תלוי מה באותה חברה נחשב לפופוליסטי?
"ניסינו למצוא האם קיים פער בכלל בהצבעה למפלגות שמאל קיצוני ולא מצאנו פער – לא בהצבעה לשמאל הקיצוני וגם לא במיקום, מבחינת השאלה 'איפה אתה ממקם את עצמך על ציר בין 0־10 של ימין ושמאל'. במיקום הזה אין פער לטובת גברים – זה פשוט אותו הדבר. הסברים לזה יכולים להיות שהשמאל הוא יותר בעד פמיניזם, יותר בא לקראת נשים, בעד מדינת רווחה ונשים הן הצד החלש כלכלית. ברור שזה באינטרס של נשים להצביע לשמאל. לכן לא מוצאים שם פער".
בעשור האחרון חווינו שתי תנועות ליברליות גדולות: Me Too ו־Black Lives Matter. לא בכדי, במקביל למהפכות הללו חזינו גם בעליית הימין הקיצוני בעולם כולו, כולל בישראל. "מפלגות ימין פופוליסטיות לא סתם זוכות עכשיו לפופולריות", טוענת ד"ר אושרי. "התזה שלי – ולא בטוח שזה נכון – היא שחברות מסוימות, דמוקרטיות ליברליות, הלכו יותר מדי לכיוון הליברלי, לכיוון השמאל. הפופוליזם מתקן את התהליכים שקרו בפוליטיקה ב־20 שנה האחרונות – פתיחת גבולות, סחר משמעותי בין מדינות, ליברליזם כלכלי מואץ ועוד. אם הפופוליזם יצליח, והעולם ילך לכיוון של שמרנות וסגירת גבולות, אני בטוחה שיהיה אחר כך תיקון".
על פי הגישה הזו, שתוכלו לקרוא עליה גם בהרחבה בכתבתו של אורן נהרי בגיליון זה, הפיכת הפסיקה "רו נגד ווייד", היא ריאקציה לתנועת Me Too. "אני חושבת שתנועת המטוטלת הזו, אם מסתכלים על מדיניות מסוימת או נושא מסוים כמו מגדר, או נושאים אחרים, אנחנו רואים שכל הזמן יש תיקונים. עד שנגיע לאיזשהו שיווי משקל, או לא".
אגב, גם אם מפלגת ימין פופוליסטית זוכה להצלחה בבחירות, אי אפשר בהכרח לגזור מכך שיותר נשים יצביעו לה. "יכול להיות שזה ימשוך יותר, אבל יש גבול מסוים, אני מתארת לעצמי", אומרת ד"ר אושרי. "אני מתארת לעצמי שנשים וגברים שממקמים את עצמם מבחינה אידיאולוגית בימין והם נמנעו מלהצביע לימין הקיצוני, בגלל כל מיני שיקולים של סיכון חברתי ואלקטורלי, ברגע שהמפלגות האלה הופכות למיינסטרים, יהיה להם קל להצביע. אבל לא נשנע בוחרים שהם בכלל לא בימין הקיצוני".
כשהסקרים משפיעים
ההצבעה בקלפי אומנם נעשית בחשאיות, אבל ניכר שהסטריאוטיפים המגדריים מלווים נשים גם לשם. לפי ד"ר אושרי, העובדה שנשים שונאות סיכון יותר מגברים מלמדת אותנו משהו על התפקיד של נשים בחברה. מצופה מהן ללכת בנורמה ולא לסטות ממנה, מצופה מהן להיות יותר מוקפדות, פחות להתנסות בדברים חדשניים או לקחת סיכונים בחיים, כי יש להן תפקיד. התפקיד הזה הוא רבייה ושמירה על המשפחה. במובן מסוים, לקחת סיכונים זה לא התפקיד שלהן, "אבל אם החברות ישתנו, ויהיה יותר שוויון מגדרי, אני מתארת לעצמי שהציפייה שלנו
שנשים תהיינה יותר שונאות סיכון תשתנה", אומרת ד"ר אושרי, "כי זה יהיה אותו הדבר".
ומבחינת גיל? רואים הבדל בין אישה מבוגרת ואישה בת 18?
"בגיל אין הבדל בתוך המגדרים עצמם, אבל יש הבדל לגבי מי מצביע יותר לפופוליזם באופן כללי מבחינת הגיל. שם אנחנו רואים שלעיתים דווקא צעירים מצביעים פחות לפופוליזם".
באמת? זה מפתיע. לא כל כך מתחבר עם מרד נעורים.
"אולי בראייה ישראלית, אבל באירופה סמל לפופוליזם זו היציאה של בריטניה מהאיחוד האירופי, ושם מי שהצביע בעד הברקזיט היו בעיקר מבוגרים שלא נהנים מתהליכים של פתיחת גבולות, שרוצים לראות את המדינה שלהם כמו שהם הכירו אותה בעבר. צעירים יותר נהנים מהאיחוד האירופי, מזה שבריטניה היא חלק ממנו, שהם יכולים לנוע ולהשתתף בחילופי סטודנטים והטבות נוספות שהאיחוד מציע להם, הם המוטבים של תהליכים גלובליים שכל המדינות עוברות".
בעוד חודש ועשרה ימים נלך שוב לקלפיות, בפעם החמישית בתוך שלוש וחצי שנים. האם לסקרים שמתפרסמים בימים אלה עשויים לחרוץ את גורלן של מפלגות המתנדנדות סביב אחוז החסימה? "לפי התיאוריה שלנו, אם יש סקר שמראה שיש סיכוי שמפלגה לא תעבור את אחוז החסימה – נשים יחליטו יותר מגברים לא לתמוך במפלגה הזו. ואם יש סקר שמבטיח למפלגה ניצחון או כניסה לכנסת או מספר מנדטים לא מבוטל, נשים יקפצו על המציאה".
