נשיאותו התזזיתית והחידתית של דונלד טראמפ יוצרת גלי הדף גלובליים בלתי פוסקים בעוצמות בלתי מוכרות. גם ספינת הפאר שבנו יהודי ארה"ב במשך מאות שנים מיטלטלת קשות, ויושביה עסוקים בחישוב מחדש של הנתיב, בשמירה על מורל הנוסעים, ובניסיון להבין אם מדובר בסופה חולפת או במה שהאמריקאים מכנים Sea Change"".
רק 24% מהיהודים נתנו את קולם לטראמפ, שיעור דומה יחסית למערכות בחירות קודמות. הרוב הגדול היה וימשיך להיות מזוהה עם המפלגה הדמוקרטית ועם ערכיה הליברליים, בדגש על היחס למיעוטים. הקושי הייחודי שעורר טראמפ־המועמד ומציב טראמפ־הנשיא עבור היהודים – מעבר לסגנונו הבוטה ואי הסובלנות המודגשת כלפי מיעוטים ונשים – נובע מן החשד המבוסס שבסיסו הפוליטי כולל גזענים (White Supremacists – תומכים בעליונות לבנה) ואנטישמים. התקשורת האמריקאית חושפת ללא הרף גילויים מביכים על חלק מיועציו, מקורביו ותומכיו. כך למשל יועצו למלחמה בטרור, שעל פי הדיווחים נשבע אמונים בעבר לארגון ניאו־נאצי. אחרים מזוהים עם תנועת ה'אלט־רייט' בעלת הסממנים הגזעניים הבולטים.
העלייה הדרמטית בגילויי אנטישמיות ברחבי ארה"ב, שהנתונים לגביה כבר הפכו נושא למחלוקת בין המחנות בארה"ב ובישראל (גם אם ננפה את מעשיו של הצעיר מאשקלון שנחשפו לאחרונה), מחזקת את תחושת החירום בקרב הרוב היהודי־דמוקרטי. הנתונים שמפרסמים ארגונים כמו הליגה נגד השמצה וכלי תקשורת מרכזיים כוללים אירועי השחתת רכוש, איומים טלפוניים, אלימות מילולית ואף אלימות פיזית. אולם, כמו בתחומים אחרים, העולם הווירטואלי מקדים את המוחשי. כמויות הציוצים האנטישמיים בטוויטר והפוסטים מסוג זה בפייסבוק שוברות שיאים, ומאלצות את מנהלי הפלטפורמות להתגונן ואף לנקוט צעדי מניעה, בשלב זה מוגבלים ביותר. מובן שנוח יותר לתעל את החשש והביקורת לעבר אילי הון והיי־טק מאשר כלפי נבחרי ציבור, ובוודאי טראמפ עצמו, שפגיעתו כידוע רעה וסף רגישותו נוגע בשמים כשמדובר בביקורת כלפיו (וברצפה כשמדובר בביקורת מטעמו כלפי כולי עלמא).
קושי בולט נוסף שעמו מתמודדים ראשי הקהילות והארגונים היהודיים חוזר למתח הבסיסי בין האינטרס ה"יהודי" לזה ה"ישראלי". בעוד שמדיניותו של טראמפ וממשלו כלפי ישראל מוצגת על ידי ממשלת נתניהו, הן בפומבי והן בשיחות פרטיות, כידידותית ביותר זה עשורים, גישתו כלפי גילויי האנטישמיות נתפסת על ידי יהודי ארה"ב כסלחנית, רופסת וספק אמינה.
אין זו הפעם הראשונה שבה מתגלעות סתירות בין אינטרסים וצרכים של הממסד היהודי, מרבית היהודים האמריקאים מצביעי המפלגה הדמוקרטית, והממסד הישראלי. הצורך לאזן, לשמר לגיטימציה לממסד העסקני, להבטיח תמיכה דו־מפלגתית בישראל ולתמוך בעמדות כל ממשלה ישראלית תורנית – כל אלה חייבו גמישות ותחכום משני צידי האוקיינוס, שלא תמיד היו בנמצא. אולם האוקיינוס בימי טראמפ סוער מתמיד, קברניטי הספינה היהודית אובדי עצות, והנוסעים חרדים ומודאגים.
גם במבט קדימה, קשה לראות ים חלק. המחויבות הטוטאלית של טראמפ לגרעין הקשה של מצביעיו לא תאפשר שינוי מהותי בגישתו כלפי White Supremacists, ואת שדי ה"פוליטיקלי אינקורקט" החדשים ששוחררו מן הבקבוק לא ניתן יהיה להחזיר ולפקוק. המדיניות כלפי ישראל צפויה להמשיך להיות ידידותית ומחבקת – גם אם לא יוגשמו כל התקוות המשיחיות שתולים בימין הרדיקלי בטראמפ. ראשי הקהילה היהודית הגדולה בעולם ומנהיגי מדינת היהודים יידרשו לכושר תמרון גבוה במיוחד, ולכושר ספיגה בלתי מצוי, כדי לצלוח בשלום את הגלים.
–
צילום: Chip Somodevilla, Imagebank
–
אהבתם? רוצים לקרוא עוד? למבצע מנויים חדש ואטרקטיבי לחצו כאן
