ספק אם נותר עוד מישהו בישראל שאינו מכיר את המשל על הצפרדע המתבשלת לאט־לאט, מתרגלת לטמפרטורה המתחממת במתינות ולא מזהה את הסכנה עד שכבר מאוחר מדי. את המשל הזה גם ראש הממשלה הנכנס בנימין נתניהו מכיר היטב, ועל כן אפשר להניח בסבירות גבוהה מה צפוי לנו בחודשים הקרובים וכיצד להתכונן.
ראשית, זהו הרעש. כפי שאנחנו כבר חווים בשבועות האחרונים – רעש בלתי פוסק: כותרות על הצעות חוק מטורללות, סעיפים מופרכים בהסכמים קואליציוניים, מינויים מוזרים, צעקות, הצהרות קיצוניות.
כל אלה הם חלק מהאסטרטגיה – דחיסת עוד ועוד עזים לחדר, יצירת תחושת מחנק בקרב הציבור הליברלי בישראל, ובתוכו גם חלק גדול מאוד ממצביעי הליכוד. אחרי הכל, הממשלה הזו אינה ממשלת ימין, היא ממשלה משיחית, פופוליסטית ודתית השבויה בידי קיצוניים המתנגדים לחופש הפרט כל עוד הוא אינו החופש שלהם. אנחנו נצייץ בזעם בטוויטר; נלגלג על חברי כנסת טיפשים או בורים במיוחד – ויש קולקציה מרהיבה בכנסת הזו; נאיים במחאה.
רגע לאחר מכן יודיע ראש הממשלה שהוא מסתייג מההצעה ההיא ומתנגד להצהרה האחרת, ובכלל, אין לנו מה לדאוג. באורח פלא יקומו כמה מורדים, צדיקים בסדום, שיאמרו "איננו יכולים עוד" וכך ההצעות הקיצוניות יירדו מהפרק, ולכולנו ירווח שהינה העזים עזבו את הבית ושבו אל הדיר.
"אמרנו לכם שאין ממה לדאוג", יאמרו משתפי הפעולה, כלבלבי הדשבורד המהנהנים, העיוורים מבחירה או המוכים בסנוורים. אבל כצפרדעים מיומנות, שכבר דילגו החוצה מכמה סירים לאורך ההיסטוריה, אסור לנו להשתכשך במים החמימים ולהודות למזלנו הטוב שהם טרם רתחו.
בסופו של דבר, נראה כי לממשלה הזו יש מטרה ברורה: לרסק את כל מנגנוני ההגנה של הדמוקרטיה הישראלית ולהפוך אותה לתיאוקרטיה שמרנית יותר או פחות.
מה שכבר החל בתקשורת – שהפכה בחלקים נרחבים שלה לכלי שרת מבהיל בידי השלטון, תוך סימום בלתי פוסק של הציבור – ימשיך במהרה במערכת המשפט, ואחר כך גם בכל זרועות אכיפת החוק. היעד של השב"כ יחליט עבור המשטרה מה לחקור ומתי; שרים שהורשעו בפלילים ימנו שופטים; ועל הדרך יוקמו כאן מיליציות של נאמני משטר.
בסיטואציה המסתמנת ישנו כלל אחד ברור, כפי שלימד אותי פעם מאמן כדורסל בכיר: "עיניים על הכדור". כל הזמן. למחנה הליברלי בישראל אין הפריווילגיה להתקוטט בינו לבין עצמו, כפי שעושים כעת מנהיגיו הפוליטיים, ובכך משתפים פעולה עם אויבי הדמוקרטיה. אל מול המהלכים האנטי־דמוקרטיים נדרשת פעולה – של כולם.
בעתות כאלה יש חשיבות רבה במיוחד למגזר העסקי, שמחזיק את מדינת ישראל מעל למים ומאפשר לקבוצות מיעוט מסוימות לדרוש את ליטרת הבשר שלהן, בשר שלא הן צדו. ועם הטבעונים הסליחה.
עצומות כמו זו של אנשי ההייטק הן דבר נחמד ויפה, אבל לא שונה מאוד מפוסטים בפייסבוק. המאבק דורש התייצבות: הפגנות, מחאות, ולעתים, אם יהיה בכך צורך, פעולות נוספות שיבהירו שאם הממשלה בוחרת לשנות את כללי המשחק, גם אנחנו נשנה אותם.
כמובן, אין כאן קריאה למרד, עדיין, אלא לנטילת אחריות. לעמוד על המשמר אל מול ניסיונות להשפיע על ילדינו – כפי שנראה גם בין עמודים אלה; לבנות קהילות חזקות; לבחור להשקיע את הכסף שלנו בתיקון, בצמיחה, בערכים.
