כפי שכולכם ודאי כבר יודעים, במהלך גירושין עם ילדים, בני הזוג עומדים בפני האפשרות להגיע להסכמה בעניין המשמורת וכמובן שמדובר על הפתרון האידיאלי. זאת בעוד כי במצב של העדר הסכמה, תוגש תביעת משמורת לבית משפט העוסק בענייני משפחה, אשר יחליט בעצמו בהתאם לראיות שיוצגו בפניו, כאשר עיקרון המפתח שמכריע את ההחלטה יבוא לידי ביטוי בטובת הילד. על כן, בדומה לכל סוגיה משפטית אשר מתלווה אל הליך הגירושין, יכולים בני הזוג לבחור בהסכם הדדי שיעוגן בהסכם הגירושין. כמו כן, בעת בה מדובר על מערכת יחסים עם ילדים, ניכר כי סוגיית המשמורת תעמוד במרכז הסכם הגירושין, כאשר האפשרויות הניתנות לבני הזוג הן משמורת מלאה לאחד ההורים וקביעת זמני שהייה להורה השני ומשמורת משותפת. על כן, במטרה לעשות לכם קצת סדר בתוך כל הבלאגן, ריכזנו עבורכם במאמר הבא את כל מה שתצטרכו לדעת על משמורת ילדים בגירושין.
תביעת משמורת
בעת בה אנו מדברים על משמורת ילדים בגירושין , חשוב לזכור כי ישנם לא מעט מקרים בהם בני הזוג לא מצליחים להגיע יחדיו להסכמה בשאלת המשמורת. על כן, מדובר במצב טבעי שכן, מדובר בדיני נפשות ובסוגיה רגשית במיוחד עבור שני הצדדים. זאת בעוד כי כאשר ניסיון ההידברות נכשל, אין פתרון אחר אלא להגיש תביעת משמורת, בה בית המשפט יהיה הגורם המכריע בסוגיה. כיצד יקבל בית המשפט את ההחלטה אתם שואלים? לאחר עיון בראיות המוגשות לו מידיהם של בני הזוג, ראיות אשר מעידות על טיב היחסים של כל אחד מהצדדים עם הילד, רמת המסוגלות ההורית שלהם, האם הם מהווים סביבת גידול טובה וכיוצא בכך. יחד עם זאת, בית המשפט "נשען" לא מעט על תסקיר הסעד שמקבל מידיו של פקיד הרווחה שנפגש עם הילד והוריו במטרה לגבש המלצה סופית להורה המשמורן ואף אולי לקבוע כי יש מקום למשמורת משותפת. בין כל הפרמטרים המוזכרים, יקבע בית המשפט את ההכרעה, בהתייחסות מלאה אל טובתו של הילד.
טובתו של הילד
כפי שציינו קודם לכן, עקרון המפתח המנחה כאשר מדובר על תביעת משמורת ילדים בגירושין יהיה טובתו של הילד, בעת בה מדובר על מכלול הפרמטרים שפירטנו קודם. על בית המשפט להבין לעומק מהי רמת המסוגלות ההורים של כל אחד מבני הזוג, מסוגלות אשר משקפת ישירות על היכולת של כל אחד מהצדדים לספק את הצרכים החומריים והרגשיים של הילד. יחד עם זאת, במסגרת טובתו של הילד נכלל גם רצונו של הילד עצמו ולכך, יכול להיות משקל משמעותי במיוחד בהכרעת בית המשפט, זאת בתנאי כי הילד, בגילו וברמת בגרותו, אכן מחזיק באפשרות להביע את דעתו באופן שקול וברור לצד הבנת משמעות ההחלטה.
