שישי בערב, אני צופה בסרט "ריספקט" המספר על חייה של ארת'ה פרנקלין. כבר מגיל צעיר היא מתגלה כילדה מוזיקלית מחוננת, שרה מול קהל מאמינים בכנסייה שבה אביה מטיף, ובכל הזדמנות שהוא מארח אנשים בביתו. הסרט עוקב אחר התחנות בחייה עד שהיא הופכת לזמרת עטורת פרסים (18 פרסי גראמי, "מדליית החירות הנשיאותית" ועוד ועוד).
סיפור חייה מרתק כשלעצמו, אך שני רגעים גורמים לי להחסיר פעימה בבעתה. ברגע אחד פרנקלין הילדה שוכבת במיטתה, אז נכנס לחדרה אחד מאנשי הקהילה של אביה, ושואל אותה במתיקות מזויפת אם יש לה חבר. היא משיבה בתמימות בשלילה. הוא מציע שיהיה חבר שלה וסוגר אחריו את הדלת. הרגע השני הוא דמותה פרנקלין בת ה־12 בהריון מתקדם.
את שני בניה ילדה פרנקלין בנערותה: קלארנס נולד כשהייתה בת 12, ואדוארד שנתיים וחצי אחריו. תמונת הילדה בהריון רודפת אותי, כמו סיוט מעוות.
בשבועות האחרונים פניתי למספר רבנים, עם סיפורים קשים של נערות ושאלה האם יתירו לבצע הפלה. מפעם לפעם הקצנתי עוד יותר את הסיפור, מנסה להבין האם ישנו גבול שבו הרבנים או ההלכה יעצרו את הסיוט החולני הזה. לשווא. גם אם הנערה בת 15, עם פיגור, ללא משפחה, וההריון צעיר, ותוצאה של אונס וגילוי עריות.
שוב ושוב חזרו הרבנים, חלקם נאנחים באמפתיה, כי אפשר אולי לעשות הפלה רק תוך 40 יום, וגם אז לא כל הרבנים יתירו. בהקשר הזה, נאמר כי הספרות המקצועית גדושה בניתוחי התגובה הנפשית שאותה ילדה בת 14 תחווה בזמן האונס ובעקבותיו. תחילה הגוף שלה יגיב בגיוס לפעולה של "הילחם או ברח". כאשר אלו לא יעזרו, המערכת הנפשית שלה תצא משיווי משקל. בסבירות גבוהה, היא תחווה דיסוציאציה כדי לא לחוש כאב, "להיות במקום אחר".
סוג נפוץ של דיסוציאציה הוא מידור, שבו ידע על חוויה מסוימת ממודר ונשמר בזיכרון בהקשר הספציפי שבו נרכש בלבד. אם המערכת הנפשית שלה תגיב בצורה זו היא תכחיש את האונס, היות שהמידור מתבטא באמנזיה דיסוציאטיבית.
גם בחלוף האירוע הטראומתי, ימשיכו ללוות אותה מאפיינים פוסט־טראומתיים רבים. הגיוני שתרגיש רגש עז אך לא תזכור את האירוע, או להפך.
בהתחשב בכך, מה הסיכוי שילדה שחוותה טראומה מינית קשה, ונושאת את התגובה הפוסט־טראומתית, תוכל לעצור את הרכבת הדוהרת בתוך 40 יום? יהיו לה 10־15 ימים לגלות שהמחזור שלה מאחר, להכיר בפגיעה שעברה ובתוצאותיה, לפנות לגורם חיצוני לקבלת עזרה, לגשת לקבל פסיקה מרב, ורק אז לעבור את ההליך הרפואי? יותר מכך, בשלב הזה מדובר בייצור בגודל 6 מילימטר, עדיין ללא דופק. הייתכן שבשלוש דקות שיחה יחרצו אנשי דת את גורלן של נערות כאלה?
במילים אחרות, אל תְּאַנְּסִי, כל שכן כשאת ילדה חרדית.
