העיסוק בשאלה "האם ההחלטה של בנימין נתניהו להשאיר את ימינה מחוץ לקואליציה היא החלטה שנתקבלה מראש או שהיא תוצר של המו"מ הקואליציוני" – הוא כמו ניתוח שלאחר המוות. חשוב להבהיר: הציונות הדתית, כמגזר מגוון, רואה עצמו שותף לקואליציה של נתניהו, למרות היותה של מפלגת הציונות הדתית (מינוס רפי פרץ) מחוץ לממשלה. מרגע שעובדה זו נתונה, על קברניטי ימינה להחליט אם הם עוסקים בקטטות טוויטר עם ראש הממשלה וממשלתו, או שמא הם עושים אתחול מחדש למיזם הפוליטי שניסו להקים.
עוד הנחת מוצא שחשוב שתונח על השולחן היא שהמפד"ל הלכה למעשה לעולמה, גלגולה כהבית היהודי גם. לימינה אין באמת נכסיות מותג, וגם לא לאיחוד הלאומי. לכן אין מה לחשוש מאתחול מחודש – וממש לא משנה תחת איזה שם תהיה המפלגה. המשימה הראשונה של ראשי מפלגת הציונות הדתית – אם הם באמת רוצים להיות מנהיגי הציונות הדתית – היא לצאת מהכנסת ולחפש קהלים חדשים.
לפני כעשור החברה הישראלית הסתדרה במגירות. שלוש וחצי כאלה. חילונים, דתיים־לאומיים, חרדים ומסורתיים. כיום, תם עידן המגירות. הציונות הדתית כבר מזמן פרצה את המגירה שלה: מסורתיים־מזרחים, דתיים שקופים, דתיים על הסקאלה, זוגות מעורבים ועוד. ההחלטה האסטרטגית הראשונה שעל ראשי ימינה לקבל היא מי קהל המטרה שלהם.
אסביר: כאשר בנט ושקד שיבצו את אלונה ברקת בסבב א' של הבחירות ברשימה שלהם – לא היה שם מינוי של מזרחית חילונית. כאשר בנט ניסה להביא לבית היהודי את אלי אוחנה – היה שם מינוי מדויק של סנטימנט מזרחי, שנפסל על ידי "זקני הבית היהודי". כאן הבעיה. שאלת פתיחת השערים. ואעשה זאת מדויק: כל עוד ההנהגה הרבנית־רוחנית של הציונות הדתית תהיה אשכנזית או אשכנזית בתפיסתה (שם קוד למזרחי שגדל במערכת חינוך אשכנזית) והם לא יקבלו החלטה שמשמעה פתיחת שערים אמיתית, אזי סופה של מפלגת הציונות הדתית ידוע מראש.
פתיחת שערים תבוא על חשבון הליכוד וש"ס, כך שהרווח הוא כפול, גם אלקטורלי וגם על חשבון המתחרה הישיר בקטגוריה. אך הח"מ אינו רואה פתיחת שערים בציונות הדתית על ידי המנהיגים הרוחניים. הטעם הוא פשוט. המשקפיים שלהם הם משקפיים הלכתיים. יהיה קשה מאוד לקבל ל"מחנה הדתי" אדם שבליל שבת הולך לבית הכנסת ובצהריים לסרט בקולנוע. בדיון על אודות הציונות הדתית, לא יהיה נכון שלא להתייחס לרפי פרץ. השר פרץ לבנימין נתניהו, הוא כמו השר הרב יהודה עמיטל לשמעון פרס. דמות ייצוגית, שיכולה לבטא את הרושם של הפחתת שסעים – ונראות המצביעה על מעורבות של הציונות הדתית ב"ממלכה".
רפי פרץ חיסל מותג. אבל גם כששועלים יצאו מקודש הקודשים, כל החכמים בכו ורק רבי עקיבא צחק, והטעם טמון היה בזווית הראייה. החכמים הסתכלו על עומק החורבן, ואילו רבי עקיבא חשב שיותר נמוך מזה לא ניתן לרדת ומכאן רק נצמח. נכון שיש צער רב שהמפד"ל של בורג והמר הלכה לבלי שוב, אבל דווקא כעת יכול פרץ להחיות את המותג. לפעול כדי לייצר שטח ולתחזק את הנציגים בשלטון המקומי. אך מכיוון שהרב רפי מבין שהוא לא יוכל לעמוד בראש הבית היהודי בבחירות הבאות, אזי הסיכוי שהוא יפנה לשקם את הציונות הדתית שואף לאפס. משימת ההשתלבות בישראליות היא משימת חיים עבור אנשי הציונות הדתית, לא רק השתלבות אלא הובלה. האתגר הוא השתלבות ובידול תחת אותה כיפה סרוגה.
