fbpx

ביון למופת – מספילברג ועד 'טהרן': כך כבש המוסד הישראלי את מסכי הקולנוע והטלוויזיה // מאת רון פוגל

0

אחרי הפריחה הקולנועית, אנשי המוסד כובשים גם את מסכי הטלוויזיה בישראל וברחבי העולם

צ'רלי היא שחקנית בריטית צעירה ופליטה פוליטית לעת מצוא. היא נוסעת עם חבריה לחופשה ביוון, ושם פוגשת זר נאה ומסתורי שמפלרטט איתה ולוקח אותה לפגישה באזור האקרופוליס. צ'רלי נשבית בקסמו של הבחור ומגיעה איתו לווילה מפוארת. שם היא מבינה לתדהמתה כי הבחור השרמנטי הוא בעצם סוכן מוסד בשם גדי – והיא מיועדת להפוך לסוכנת בעצמה. צ'רלי היא גיבורת ספרו של ג'ון לה קארה, 'המתופפת הקטנה' מ־1983, שעובד לסרט קולנוע בשנה לאחר מכן. בסרט גילמה את דמותה דיאן קיטון. קלאוס קינסקי גילם את הדמות של רב־המרגלים הישראלי, שלפי לה קארה התבסס על דמותו של רפי איתן, איש המוסד האגדי.

'המתופפת הקטנה' הצליח כספר הרבה יותר מאשר כסרט. אבל כך או כך, הוא מסמל עיסוק לא רב מדי במוסד ובמרגלים תוצרת כחול לבן, עד לקירובו של סוף המאה ה־20. 35 שנים לאחר מכן, ב־2018, הפקת הגרסה הטלוויזיונית של ספר הריגול התקבלה בטבעיות. זאת לאור העובדה שמשנות האלפיים, וביתר שאת בעשור השני של המאה ה־21, סרטים וסדרות שעוסקים באנשי מוסד ובמעלליהם הפכו למצרך מבוקש בהוליווד. רכישת הסדרה המלהיבה 'טהרן' בהפקת כאן 11 לפני כארבעה חודשים על ידי שירות הסטרימינג אפל TV+ עזרה לקבע את התחושה הזו: בחורינו המצוינים הפכו לגיבורים המועדפים על הקהל העולמי בכלל, ועל חברות ההפקה הגדולות בעולם – כולל נטפליקס, ועליה בהמשך – בפרט. פופולריות זו הביאה לחיפוש קדחתני אחרי מבצעים עלומים של המוסד כדי להפכם לסרטים או לסדרות, וכל המרבה הרי זה משובח.

'המתופפת הקטנה', 1983

'המתופפת הקטנה', 1983

בפרשת שלח לך (במדבר) שבה מתואר מסע 12 המרגלים – שנבחרו על ידי משה לתור את ארץ כנען – רב הנסתר על הגלוי. עם מי נפגשו המרגלים? מי הם היו? מה היה גילם? מה אירע במפגשם עם האוכלוסייה המקומית? אלו שאלות שהפרשה לא טורחת לענות עליהן. במקום זאת מצוין חטאם של המרגלים שקבלו בפני משה כי הארץ שאותה תרו וריגלו היא "ארץ אוכלת יושביה". על דמורליזציה זו נענשו לא רק המרגלים, אלא כל העם שנאלץ לשהות במדבר 40 שנה – כנגד שהיית המרגלים בארץ כנען 40 יום. זהו שיעור תיאולוגי תקדימי ומאלף על תפקיד המרגל, על הסכנות בתפקידו ועל הגורל המר שעלול להתלוות אליו.

אבנר אברהם, איש מוסד לשעבר, משמש כיום יו"ר ומייסד סוכנות המרצים Spylegends, המתמחה בתחום הריגול, המודיעין והביטחון ומייעצת לתעשיית הסרטים והטלוויזיה בהוליווד. הוא מזכיר שמשחר היווסדו עולם הריגול משך וימשוך אנשים בשל המסתורין שבו. אברהם: "מי מאיתנו לא רוצה להגיע למקומות אקזוטיים ולבצע משימות מסמרות שיער, לתפעל כלי נשק מתוחכמים וכל זאת תוך תרומה למדינה. מנגד, מי שנרתע מפעילות מעשית שמח כצופה לחוות את מעללי המרגלים בקולנוע ובטלוויזיה".

לפי אברהם, המוסד היה לוט בערפל במשך שנים, מתוך מדיניות מוצהרת ועקבית של מדינת ישראל להצניע את קיומו. זאת בין השאר כדי לאפשר לארגון, שהוקם בתחילת שנות ה־50, לצמוח ולהשתכלל. יעברו שנים רבות עד שיחלו להיחשף פרטים על מבצעי המוסד, שחלק מהם אף יפורסמו ברבים בכוונה תחילה, או שתחול התיישנות על ארכיונים עלומים המגלים טפחים ממבצעים נועזים. בין הסיבות לכך ניתן למנות את רצונה של המדינה להציג הצלחות, וגם לא פחות מכך היו אנשי מוסד שרצו להציג את הישגיהם האישיים.

החלוץ בתחום הוא ראש המוסד לשעבר איסר הראל, שהיה היחיד שכיהן בתפקיד הממונה על השירותים החשאיים במקביל לפיקודו גם על השב"כ. ספרו הראשון, 'הבית ברחוב גריבלדי', חשף לראשונה את פרטי המבצע בעל השם העולמי הראשון של המוסד: מבצע החטיפה של אייכמן בארגנטינה ב־1960. מבצע זה ידובר עוד בספרים ויעובד מספר פעמים לטלוויזיה ולקולנוע. הראל ניהל מאבק משפטי מול ועדה שהוקמה במיוחד לצורך צנזורה ואישור הפרסום. אבנר אברהם מציין כי היה חשש במוסד שהספר יחשוף שיטות עבודה, יביא לפגיעה פיזית בקהילה היהודית בארגנטינה, ועוד כהנה סיכונים. בסופו של דבר פורסם הספר ב־1975. לימים המשיך איסר לפרסם ולכתוב ספרים על מבצעים אחרים, כמו היעלמותו של הילד יוסל'ה שוחמכר.

'הבית ברחוב גריבלדי', 1979

'הבית ברחוב גריבלדי', 1979

הייצוג בעבר: זניח ודל

פרסום ספרו של הראל הביא לאפקט של חשיפת מבצעי מוסד בתקשורת. משם, הדרך לטלוויזיה ולקולנוע הייתה קצרה מאוד. ארבע שנים אחרי הוצאת הספר, ב־1979, נעשה סרט טלוויזיה על פיו. חיים טופול כיכב כסוכן המרכזי שלוכד את אייכמן. בתקופה ההיא כבר היו אזכורים בתרבות הפופולרית למוסד. כך למשל אפשר למצוא אותם בסדרת סרטי ג'יימס בונד בשנות ה־60, או בסרטים כמו 'תיק אודסה' (1974). ועדיין, החשאיות המוחלטת כמעט, חוסר הידיעה הגורף על פעולות המוסד באותה תקופה (ובהמשך), הפכו את המוסד לנוכח־נפקד בנרטיבים ההוליוודיים.

הסרטים המעטים שנעשו, לא התעלו בלשון המעטה לרמה גבוהה. 'המתופפת הקטנה' שכבר ציינו, זכה לביקורות צוננות. מבקר הקולנוע של ה'ניו יורק טיימס' קבע כי "מדובר בסרט חסר נשימה ולא עוצר נשימה, ובעלילה שמרוב הנפתולים בה קורסת לתוך עצמה". גם לח"מ זכורה הצפייה בו, בקולנוע 'סטודיו' בתל אביב. התקשיתי לעקוב אחרי הסיפור המסובך.

את כל הרעות החולות של סרטים שהופקו בהוליווד על פעילות המוסד לפני ה"בום הגדול" של המאה ה־21, ניתן למצוא בסרט הטלוויזיה 'חרב גדעון' שהופק ב־1986. זהו עיבוד לספר 'נקמה' מאת ג'ורג' ג'ונס, שעסק במבצע 'זעם האל' – המבצע לחיסול מחבלי ארגון 'ספטמבר השחור' שטבחו בספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן 1972. מייקל באואר הוא קצין צה"ל, תמיר ויהיר, שמקבל פיקוד על המבצע ועובר הכשרה מזורזת במוסד. הכשרה שכוללת מדריך ירי שמסביר לו כי יש לירות באויב עד לווידוא הריגה. "אתה יורה בו לפחות פעמיים. פוף פוף…". בסרט יש טובים מוחלטים ורשעים מרושעים שלא היו מביישים את ספרי חסמב"ה. התפאורה נדמית כעשויה מקרטון, ועושה רושם כי מטרת הסרט היא להוות עוד מכשיר הסברה ומעודד תרומות לטובת ישראל בקרב יהודי התפוצות.

'חרב גדעון', 1986

'חרב גדעון', 1986

ב־2005 יביים סטיבן ספילברג גרסה מושקעת ומדוברת פי מאה, מן הסתם, לאותו הסיפור. גם סרטו, 'מינכן', אינו חף מבעיות. אולם אין בכלל מה להשוות את האפוס הקולנועי הזה (שכיכבו בו גם מספר שחקנים ישראלים) לאותה יצירה ירודה מאמצע האייטיז, שלעיתים הזכירה את 'עזית הכלבה הצנחנית' בפשטות ואף בעילגות שבה.

עוד סרט זניח שהופק באותה תקופה הוא 'לגעת בשמיים'. סרט טלוויזיה של HBO (הצעירה וחסרת המוניטין יחסית דאז), המבוסס על 'מבצע יהלום'. מבצע שבמסגרתו ערק הטייס העיראקי מוניר רדפא לישראל במיג 21 באוגוסט 1966. המוסד איתר בעיראק את הטייס ודאג להניע אותו לפעולה. בסרט המבוסס באופן חופשי על פרטי המבצע, נשלחת סוכנת של המוסד (מיוריאל המינגוויי) לפתות טייס מיג עיראקי (בן קרוס) ומתאהבת בו. הטוויסט הרומנטי שנעדר מסיפור העלילה המקורי הגחיך את הסרט. מבקר הקולנוע של ה'לוס אנג'לס טיימס', למשל, סיים את הביקורת הנוקבת שלו במילים: "אין מתח, אין קצב, יש שמאלץ והרבה…". מעניין לציין כי בין שחקני המשנה בסרט ניתן למצוא את ששון גבאי (שלימים יככב כנאצר בסרט של נטפליקס 'המלאך' מ־2018) ואתי אנקרי. ליהוק שחקנים ישראלים כסוכני מוסד או כמקומיים מזרח תיכוניים היה פופולרי עוד הרבה לפני שהופקו סרטים וסדרות בישראל.

עם בוא המאה ה־21, ועם האצה משמעותית בשנים האחרונות, יעברו השחקנים וגם היוצרים הישראלים למרכז הבמה – וישראל תהפוך למעצמה בתחום הפקת דרמות ריגול שעוסקות במוסד, בשב"כ וביחידות מיוחדות נוספות (כמו המסתערבים של 'פאודה').

המאה ה־21: מבצע 'כיבוש מסך'

בעשור הראשון של המאה הנוכחית אנו מוצאים שינוי מרענן בסרטים שגיבוריהם הם אנשי מוסד. בראש ובראשונה, בעצם העובדה שהקולנוע הישראלי עצמו מעז ללכת לשם. 'ללכת על המים' (2004), בבימויו של איתן פוקס, עוסק באייל (ליאור אשכנזי), סוכן מוסד היוצא למשימת איתור פושע נאצי קשיש החי בגרמניה.

לצורך המשימה נעזר הסוכן בנכדו ונכדתו של אותו פושע הנמצאים בישראל. מעבר לאלמנט המתח השגרתי בסרט העוסק במרגל כחול לבן, הסרט "יוצא מהתבנית" והופך למסע של חשבון נפש עבור הסוכן הישראלי. הוא בוחן את ערכיו ואת (רחמנא ליצלן) גבריותו, למול משפחת הנאצי שאמורה לייצג את הרוע המוחלט. בריאיון שערך חוקר ומבקר הקולנוע פבלו אוטין עם פוקס במסגרת ספרו 'קרחונים בארץ החמסינים', מציין הבמאי כי "אייל מבין במהלך הסרט שהוא משתנה, הוא מתרכך…". סוכן המוסד בסרט תוצרת ישראל הוא אדם מורכב ובעל ביקורת עצמית, שלעיתים תכופות נעדרת מסרטי מוסד שנעשים לא בארץ (אם כי ב'מינכן' של ספילברג ישנם נדבכים משמעותיים כאלה אצל הגיבור).

'ללכת על המים', 2004

'ללכת על המים', 2004

עוד סרט מצוין שנעשה בישראל בעשור הקודם הוא 'החוב' בבימויו של אסף ברנשטיין ובכיכובם של גילה אלמגור ואיתי טיראן. העלילה עוסקת בשלושה סוכני מוסד הנשלחים לברלין ב־1964 כדי ללכוד רב־מרצחים נאצי. לאחר שהם לוכדים אותו, הוא מצליח להימלט מהשבי והם ממציאים סיפור על בריחתו. שנים לאחר מכן הם מאתרים אותו ומצליחים לחסלו כמעט בנשימתם האחרונה. הסרט מתאר בצורה אמינה ומרתקת את המשקעים שמשאירה עבודת השטח הקשוחה בנפשו של הסוכן הנמצא בארץ זרה. אדם שפועל בזהות בדויה, ובכל רגע יכול לסיים את חייו. הסרט זכה לרימייק הוליוודי (פחות מוצלח) ב־2011, בכיכובן של הלן מירן וג'סיקה צ'סטיין.

כאמור, ב־2005 נוצר הסרט ההוליוודי ה"גדול" הראשון שכל כולו על המוסד. 'מינכן' של ספילברג. הוא סיפר את פרשת טבח 11 הספורטאים הישראלים בגרמניה, את הייזום וההוצאה לפועל של המבצע לחיסול המחבלים שהיו אחראים לו – ואלה שהשתתפו בו.

התסריט של אריק רות' וטוני קושנר ('מלאכים באמריקה') לקח לעצמו חירויות רבות על בסיס הסיפור הידוע, באופן טבעי. אך גם איתן, בתקופה הזו כבר הוסר מעט ממעטה החשאיות שאפף את המוסד, ולספילברג ולכותביו היה הרבה חומר אמיתי להתבסס עליו. למעשה, זו הייתה הפעם הראשונה שנעזרו באולפן הוליוודי גדול, להפקה בסדר גודל ענקי, בסוכני מוסד שתרמו מהידע שלהם. בין היתר נעזר ספילברג באדם שנטען לאחר מכן שהתיימר להיות איש מוסד לשעבר אך שיקר וסיפק לו מידע שגוי. ספילברג גם ספג ביקורת על כך שהסרט ביקורתי מאוד כלפי הסוכנים הישראלים, ובעצם מדובר ביצירה שקוראת תיגר על המוסד.

למרות הקאסט המכובד, שכולל גם מספר רב של ישראלים (כאיילת זורר, המגלמת את בת זוגו של הגיבור הראשי אריק באנה), לא מדובר באחת מהיצירות הגדולות של ספילברג. בסרט קיימות מספר סצנות סוחפות ואפקטיביות – כמו למשל הסצנה שבה על רגע נגינת התקווה מוצגים צילומי הספורטאים שנרצחו, ובעריכה צולבת מכריזים על שמותיהם של מבצעי הרצח (כדי להדגיש את רעיון ה"עין תחת עין"). אולם בסופו של דבר הסרט נדמה כמתכתב עם היצירות ההוליוודיות המגושמות שקדמו לו, ותיארו את מעללי המוסד בצורה פשטנית וחד־ממדית. ועדיין, זהו סרט מושקע והוא היצירה ההוליוודית הגדולה הראשונה המציבה גיבור ישראלי במרכזה (מבלי לכלול את ארי בן כנען בגילומו של פול ניומן ב'אקסודוס').

'מינכן', 2005

'מינכן', 2005

מסך קטן, פריצה ענקית

תעשיית הטלוויזיה הישראלית, בהובלת חברת קשת, הביאה למהפכות רבות בתחום המדובר. הסדרה 'חטופים' ששודרה בערוץ 2 ב־2010, ביצירתו ובבימויו של גידי רף, אמנם אינה עוסקת ישירות במוסד (למרות שמופיעים בה אנשי מוסד). היא מתמקדת בסיפורם של שבויים שהוחזרו לאחר שנים לישראל. איכות הסדרה ופוטנציאל עיבודה לכיוונים אחרים, כולל עולם הצללים של הריגול, הביאו לרכישתה בידי רשת Showtime האמריקאית, ולעיבודה לסדרה הפופולרית ועטורת הפרסים 'הומלנד'. זו שודרה במשך שמונה עונות, עד לאחרונה.

שמו של רף יצא למרחקים כאשף טלוויזיוני, ו'חטופים' הוכיחה כי יצירה טלוויזיונית ישראלית יכולה לשחק במגרש של הגדולים. הצלחת 'הומלנד', שגם בה היה רף שותף, עוררה התעניינות בקרב תעשיית הבידור האמריקאית לגבי יצירה ישראלית ובעיקר האנשים שמאחוריה. היא הוכיחה כי אין מניעה שהתעשייה בארץ הקודש תנפיק הצלחות למסך הקטן, שיכולות להיתרגם לכאלו בינלאומיות – בדגש על עלילות ריגול וביטחון. 'חטופים' שודרה גם בשפת המקור בנטפליקס, בהולו ובפלטפורמות אחרות. גידי רף יחזור ויעסוק במרגלים כחול לבן כשיביים עבור נטפליקס את הסרט 'אתר הצלילה בים האדום', ואת הסדרה 'המרגל' על איש המוסד בדמשק אלי כהן.

ההצלחה של 'חטופים' הייתה אירוע מקדים למפץ הגדול שהתרחש בחצי העשור השני של המאה ה־21. שנים שבהן נוצרו ונוצרים סרטים וסדרות רבים שעוסקים במוסד ובמבצעיו. בשנים אלו תהפוך נטפליקס לפטרון הגדול של היצירה העוסקת בריגול. במקביל הגיעה הטלוויזיה הישראלית לשיאים חדשים באזור הצללים של הריגול הבינלאומי. נדמה שהקולנוע זז מעט לאחור והפך לשחקן משנה (תופעה שקיבלה משנה תוקף כלל־עולמי בתקופת הקורונה, שבה מושבתים בתי הקולנוע למעלה משבעה חודשים במקומות רבים בעולם).

ד"ר מרטין בראון מאוניברסיטת לונדון מלמד כיום באוניברסיטת טאלין באסטוניה, והוא חוקר את נושא הריגול כפי שהוא משתקף בתרבות המערבית מאז ימי המלחמה הקרה. בשיחה עמו, בראון אינו מופתע כלל ועיקר מכך שבימינו סרטים וסדרות בהפקה או בייזום ישראליים (ולא רק, כמובן) הפכו כה פופולריים. לפי בראון, "תעשיית הקולנוע והטלוויזיה מחפשת גיבורים חדשים. היא לא מצליחה להמציא את הג'יימס בונד החדש, אז היא משתמשת בנרטיבים קיימים, מעבדת ומצמצמת אותם כדי שיתאימו לתפיסת עולם שאינה מורכבת, שיש לה סקס אפיל וקצב קולנועי".

העובדה שבשנים האחרונות הצטרפה תעשיית הקולנוע והטלוויזיה הישראלית למשוואה, והפכה את ישראל מעוד לוקיישן לסרטי ריגול למקור היצירה ממש – רק תרמה ליצירת עוד ועוד סרטים בנושא מבצעי המוסד. לפי בראון, לאור העובדה שישראל נתפסת כיום כחזקה מבחינה גיאו־פוליטית ואינה נלחמת עוד מלחמת קיום, השתנה גם הטון בחלק מההתייחסות התרבותית אל המרגלים הישראליים והנרטיב הפך אף לביקורתי. עוד טוען בראון כי התחזקות הסטרימינג ומגמת הצפייה הרציפה בסדרות (בינג') נתנה מעין אור ירוק ליצור יצירות רבות העוסקות בז'אנר הריגול. סוגה רבת־נפתולים וסיבוכי עלילה, שלעיתים ניתן להציגה לצופה בצורה יותר מוצלחת בסדרה או במיני־סדרה מאשר בסרט קולנוע המוגבל בזמן עלילה סביר.

שתי סדרות טלוויזיה המשיכו את ההתעניינות של השוק הבינלאומי ביצירה המקומית. האחת היא 'פאודה' שעלתה ב־yes המקומית ב־2015 והפכה מיד ללהיט ענק. דרמת הפעולה הזו, שעוסקת במעללי מסתערבים ישראלים, זכתה לשבחים רבים והפכה את כוכבה (והיוצר השותף שלה לצד אבי יששכרוף) ליאור רז לכוכב בקנה מידה עולמי. גרעין העלילה התבסס בין השאר על שירותו של רז עצמו ביחידה מובחרת.

כתבת 'מקור ראשון' הודיה כריש־חזוני התחקתה אחר האותנטיות של הסדרה כששאלה בכתבתה מ־2015 "האם פאודה מציאותית". היא ראיינה מסתערבים לשעבר, והתשובות היו די גורפות בשלילתן. אולם כל המרואיינים ציינו כי מדובר בסדרה סוחפת ועוצרת נשימה. ענקית הסטרימינג נטפליקס רכשה את הסדרה ב־2016.

'פאודה'

'פאודה'

סדרה נוספת היא 'המדרשה', ששודרה מ־2015 ועסקה בהכשרת סוכני המוסד. היא נרכשה על ידי נטפליקס זמן קצר לאחר עלייתה.

הצלחת הסדרות מעבר לים תביא את נטפליקס להיות בהמשך לשחקן החשוב ביותר בתחום סרטי וסדרות הריגול. הקהל האמריקאי נחשף לשפה העברית ולשחקנים הישראלים, והקרקע הייתה מוכנה למהלך שיביא את נטפליקס להפיק לא פחות מארבעה סרטים על מרגלים כחול לבן בין השנים 2018 ל־2020.

הסוכן נמצא בפרטים הקטנים

עוד לפני אותו מפץ גדול, נוצרו שני סרטים שנדמה ששייכים לתקופה אחרת. תקופה שבה סרטים על המוסד נעשו בצורה פשטנית ולא מתוחכמת. סרטים שמזכירים יצירות ראויות פחות משנות ה־70 וה־80 של המאה הקודמת.

סרט כזה הוא 'האמת של פריץ באואר' (2015) שעסק בתובע הכללי של גרמניה, שניסה לעזור למוסד ללכוד את אייכמן. הביקורות על הסרט היו לא מחמיאות בלשון המעטה. אורי קליין מ'הארץ' אף גרס כי הוא "כמו סרט טלוויזיה נחות". 'האמת של פריץ באואר' לוקה בעשייה חובבנית, אולם גם זו לא מונעת מסיפורו המדהים והמרגש של באואר לגעת ולו במעט בצופה.

מבעיות לא קטנות סובל גם סרטו של ערן ריקליס מ־2017 'מסתור', המספר על סוכנת מוסד (נטע ריסקין) הנוסעת למשימה אחרונה בגרמניה, שבה עליה לשמור על משתפת פעולה לבנונית (גולשיפטה פרהאני האיראנית). על פניו, מדובר בעלילה שיכולה לעניין ובשתי שחקניות מצוינות. אך ככל שנוקפות הדקות מתברר כי משהו לא עובד בסרט. הדיאלוגים לא אמינים, העלילה נדושה לעייפה ובסופו של דבר ממש לא מעניין את הצופה אם הסוכנת האמיצה תציל את המשת"פית.

בשנים 2018–2020 נוצרה כמות שיא של סרטים וסדרות העוסקים במוסד: ביניהם הסרט 'המלאך', על הסוכן הכפול אשרף מרואן המצרי וקשריו עם המוסד, והסרט 'מבצע פינאלה', שיצאו שניהם ב־2018. 'אתר הצלילה בים האדום', על תפקיד המוסד בהבאת יהודי אתיופיה, והסדרה 'המרגל' על אלי כהן, שניהם בשנת 2019. כל אלה בהפקת נטפליקס. ב־2019 נוצרה קומדיית הפעולה 'המוסד' והסרט 'המורה לאנגלית' על סוכנת מוסד בטהרן; ובשנת 2020 הסרט 'עכביש ברשת' – עוד סרט ריגול של ערן ריקליס – וכמובן הסדרה 'טהרן', על עלילותיה של סוכנת מוסד במדינה השיעית, שזכתה להכרה בינלאומית.

'המרגל'

'המרגל'

הסרט 'מבצע פינאלה' הוא עיבוד שלישי למסך הקטן לסיפור לכידתו של אדולף אייכמן. הפקתו מאפשרת הצצה למעורבותם ההולכת וגוברת של גורמי מודיעין בכלל ואנשי מוסד בפרט בהפקות ריגול של תעשיית הבידור. אבנר אברהם, איש המוסד לשעבר, נפגש עם אנשי ההפקה של הסרט בעת שביקרו בתערוכתו על מבצע לכידת אייכמן בארה"ב, ואלה החליטו לגייסו כיועץ להפקה. לפי אברהם, רוב הסרטים על המוסד סובלים מחוסר ייעוץ מתאים: "רק מי שכל חייו היה במוסד יכול להבחין בפרטים הקטנים. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, במיוחד בעבודת המוסד".

אברהם מספק דוגמאות אחדות לייעוץ הביטחוני שנתן על הסט: "בסצנה שבה מגיעים אנשי המוסד לבית המבטחים, היישר משדה התעופה, כולם לבושים מעילי נסיעה, מצוידים במזוודות שמהן משתלשלת תווית חברת התעופה הצרפתית אייר פראנס. משמע, כולם הגיעו יחד באותה טיסה – דבר חסר כל היגיון מבצעי. לא שולחים אף פעם את כולם ביחד, לא באותו יום, ובטח לא באותה חברת תעופה. הקביעה מהיכן יגיעו האנשים קשורה למגוון שיקולים כגון זהותם הבדויה, השפות שבהן הם שולטים, הדרכון שעמו הם מגיעים. זהו בעצם סיפורו של העם היהודי ושל מדינת ישראל – מכל תפוצות עולם הגיעו אנשים שנראים אחרת, מדברים שפות שונות, והיהדות מחברת ביניהם. לבקשתי שונתה הסצנה ובסרט נראים הסוכנים מגיעים ממקומות שונים ובזמנים שונים.

"עוד דוגמה משעשעת היא שההפקה חשבה בטעות שרפי איתן (איש המוסד ומפקד המבצע ללכידת אייכמן בארגנטינה, ר"פ) הוא בעצם רפאל איתן – רפול, הרמטכ"ל לשעבר. ביקשו ממני להשיג לשחקן המגלם את רפי איתן מדים כפי שהיו לרפול, וכמובן מיד העמדתי אותם על טעותם".

בסרט שנעשה על אחורי הקלעים של ההפקה מציין הבמאי כריס וייץ כי "אבנר, איש המוסד לשעבר, היה במקום כדי להחזיר אותנו כל פעם שסטינו ולו במעט מהאמת ההיסטורית. בלעדיו לא היינו מצליחים להגיע לכזו רמת דיוק בפרטים".

'מבצע פינאלה' נהנה מקאסט מפואר, שכולל את בן קינגסלי כאייכמן ואת אוסקר אייזק כסוכן שלוכד אותו. הוא אמנם לא שומר לחלוטין על דיוק היסטורי (כך למשל רופא הצוות הפך בסרט לרופאה, למען יצירת מתח מיני בינה לבין סוכן מוסד אחר), ועדיין זוהי יצירה מרגשת שנהנתה מתקציב נדיב, שאיפשר לייצר הפקה מרשימה ומצמררת. קינגסלי מצוין כצורר הנאצי ואוסקר אייזק אף מתעלה עליו ומוכיח שהוא אחד השחקנים המוכשרים ביותר הפועלים כיום.

'מבצע פינאלה', 2018

'מבצע פינאלה', 2018

האקדח מת מצחוק

ריבוי הסרטים והסדרות הפך את המוסד למטבע דרמטי עובר לסוחר, וגם את השפה העברית לכזו הנשמעת יותר ויותר בקולנוע ובטלוויזיה, במיוחד בארה"ב. ברוב המקרים הכמות גם שיפרה את האיכות, אולם אין זהו כלל ברזל – כפי שניתן לראות בסרט 'אתר הצלילה בים האדום' של גידי רף. הסרט עוסק בהקמת מועדון צלילה פיקטיבי בסודן, שבלילות משמש כאתר הברחת יהודים אתיופים לישראל. הסיפור מדהים ונועז. הסרט הרבה פחות.

גם כאן מופיע בן קינגסלי (השחקן המבוקש ביותר בשנים האחרונות לסרטי מוסד, מתברר). קינגסלי, אחד הפרפורמרים הבריטים הגדולים בהיסטוריה, מגלם את ראש המוסד "איתן לוין", שמסתובב במדי ציד באפריקה, כולל מגפיים מבריקים מצחצוח ומכנסי רכיבה מגוחכים. השמות בעברית כתובים הפוך על שולחנות הסוכנים, והעלילה לא מספיק מעניינת. אחד החוליים הגדולים של סרטי המוסד לדורותיהם מתבטא בסרט הזה, בשיחה בין קינגסלי לסוכניו – אלה מנהלים דו־שיח מוזר בעברית ובאנגלית (קינגסלי אינו דובר עברית). שיח שכזה בין סוכן מוסד הדובר אנגלית לבין סוכן אחר העונה לו בעברית וחוזר חלילה יופיע גם בסרט נוסף שבו מככב קינגסלי כאיש מוסד – 'עכביש ברשת', סרטו האחרון של ערן ריקליס, וגם בסרטו של יובל אדלר 'המורה לאנגלית', שם יתפעל מרטין פרימן את סוכניו בשטח באנגלית רהוטה והם יענו לו בעברית. לא במקרה עסק קוונטין טרנטינו הסרקסטי בשיחות בשפות שונות בפתיחת סרטו 'ממזרים חסרי כבוד'. הניסיונות התסריטאיים האלה בדרך כלל נראים ונשמעים מגוחכים במיוחד.

לעומת הרצינות התהומית שאופפת את רוב הסרטים שעוסקים בריגול הישראלי, הסרט 'המוסד' של אלון גור אריה (2019) הוא קומדיה מטורפת על עולם הריגול. במונחים ישראליים, הוא היה הצלחה אדירה, עם יותר מ־300 אלף צופים.

הח"מ התכבד להציג את הסרט בפסטיבל קולנוע בינלאומי באסטוניה, שם הוקרן 'המוסד' בבכורה אירופית. הקהל המקומי הגיב בהתלהבות, אבל בעיקר היה סקרן לדעת כיצד איפשר הארגון העוצמתי והמאיים לעשות עליו סרט כל כך נשכני וחצוף. אלון גור אריה שיתף אותם מהחוויות על הסט, ובכלל: "במקום שבו נולדות קלישאות – נולדות פרודיות. ישראל, שהייתה ידועה כיצואנית של סרטי ביטחון, עברה בעשורים האחרונים לסרטי וסדרות מוסד. האקזוטיות של עולם הביון הישראלי נראתה לי פיצוח ישראלי נפלא לז'אנר שממנו נולדו 'טיסה נעימה' ו'האקדח מת מצחוק'. חשוב להגיד שקומדיה כזו עושים מתוך אהבה, עם היתרונות של הז'אנר וחולשותיו.

"כשסיימתי את לימודי הקולנוע יצרתי את 'המוסד הסגור' בשנת 2007, שהיה האב הרוחני של 'המוסד'. ניסיון ראשון לייצר קומדיה שלא לוקחת את עצמה ברצינות על עולם הביון הישראלי, שזה מושג מבלבל כשלעצמו. כי מצד אחד, 'עולם ביון' זה חליפות, פיתויים וגאדג'טים. מצד שני, 'ישראלי'. כלומר, כשהגאדג'ט לא עובד – נותנים לו כאפה וזה מסתדר. את הכניסה למטה המוסד מיקמתי מאחורי מנורת הקנים שמול הכנסת. בארבע לפנות בוקר נבנה שם פתח סודי בין הסלעים שמוביל למעלית תת־קרקעית. המוסד, אם לא ידעת, שוכן מתחת לגן הוורדים. כשצילמנו היו שם קבוצות תיירים ששאלו את המדריכה מה זה. היא שאלה ומישהו מהצוות ענה לה 'זו הכניסה למוסד'. היא התפלאה שאנשים בטי־שירט נכנסים ויוצאים חופשי והבטיחה לקבוצה שעוד שעה יחזרו ואולי יתפנה קצת וייתנו גם להם להיכנס. אני לא בטוח שהיא עוד עובדת במקצוע…

"קומדיה או לא קומדיה, האקשן חייב להיות אמיתי. זה אומר שצחי הלוי נקשר בכבל פלדה לתחתית מסוק ביד אחת, והיד השנייה מחזיקה את דביר בנדק שעד היום מספר שיש לו סימנים מזה. כל זה תלוי באוויר ליד מסך ירוק של תשעה מטרים. אני באותו זמן מקווה שהכל יסתיים בשלום. היה איזה לילה גשום שצילמנו את הפלישה למבצר, והעוזרת־במאי לוחשת לי באוזן: 'מה זה הסט הזה? טרנטינו!'. ואתה מבין שסרט אקשן לא היו נותנים לך לעשות, אבל אם אתה אומר קומדיה, אתה מוצא את עצמך עם רכבות נופלות וגשרים מתפוצצים, כי זה מקוטלג אחרת.

"התחושה הכללית הייתה של שליחות. קאסט מדהים שכל אחד ממנו הוא עולם ומלואו של כישרון ומורשת תרבותית ובנוסף היענות של כוכבים אורחים שרצו לקח חלק בחגיגה. יום אחד יובל המבולבל הגיע לצילום של שוט אחד בבית עלמין. קברנו מכונית והוא מסתכל ואומר: 'אתה יודע, זה מזכיר את הסרט הזה, שממש אהבתי, 'סודי ביותר' של דיוויד צוקר'. ואני אומר לו 'הוא פה', ומצביע על צוקר, שהגיע לעזור לנו בחזרות ובצילומים.

"אני חייב לציין שלא היה לי קשר עם המוסד בכלל לפני, במהלך או אחרי הצילומים. מה שאתה לא יודע לא יזיק לך. באופן כללי זה לא שאנשים מההפקה התחילו להיעלם, אבל פה ושם המציאות והדמיון התערבבו. ערב אחד גיא פינס הכריז שהמוסד עשה לייק לפוסטר של הסרט בפייסבוק. סך הכל, מי שצריך צפה בסרט, ואם אני מדבר איתך עכשיו אז כנראה זה הצחיק אותם".

דוקו, סקרנות בינלאומית והפקות עתיד

מעבר לסדרות ולסרטים עלילתיים שנעשים על המוסד בקצב של כארבעה לשנה בהערכה גסה (דבר שהיה נשמע דמיוני לפני שנים מעטות בלבד), חשוב לציין כי בד בבד נעשו גם סדרות דוקו מרתקות על המרגלים שיצאו מציון. אחת מהן היא 'המוסד – סיפור כיסוי' שנוצרה ב־2017, הוקרנה בערוץ 8 של HOT ונרכשה שנה לאחר מכן על ידי נטפליקס. בארבעת פרקי הסדרה חושפים היוצרים דוקי דרור, חן שלח ויוסי מלמן את אחורי הקלעים של מבצעי המוסד השונים, כולל אלו שכבר דיברנו בהם – מבצע העלאת יהודי אתיופיה ומבצע לכידת אייכמן.

עוד סדרה מסקרנת היא 'רשימת חיסול' של אלון בן דוד, ששודרה בשנה שעברה בערוץ 13. היא מציגה חמש פרשיות חיסול שאנשי המוסד היו מעורבים בהן. בן דוד סיפר כי העבודה על הסדרה ארכה כשנתיים, והזמן הזה כלל מאבקים ממושכים וקשים עם הצנזורה. בריאיון שנערך איתו הוא שם את האצבע לא רק על ההתעניינות הציבורית במוסד דרך העשייה הדרמטית או התיעודית – אלא על העובדה שהמוסד באמת פעיל מאוד והדי הפעילות האלה מייצרים סקרנות: "המוסד חזר להיות גוף מאוד אפקטיבי, שמביא הישגים שצריך להצדיע להם", אמר.

תשדורות מוצפנות רבות זרמו בנהר הקשר החשאי, מאז שאי־שם לפני כחמישה עשורים החלו להפיק סרטים עם מרגלים כחול לבן, אנשי המוסד. מיצירות עילגות ומיושנות הפכו אלו להפקות מדויקות מגובות בייעוץ של אנשי המוסד עצמם. הפקות שהעלו את קרנה של היצירה הישראלית המקומית, שהפכה לידועה בכל העולם. סדרות וסרטים מאתגרים ומרתקים. ממינכן ועד עזה, או עד 'טהרן' (שהסט שלה הוקם בליבה של אתונה).

'טהרן'

'טהרן'

נדמה כי המוסד יישאר עוד זמן־מה בלב העשייה של הקולנוע והטלוויזיה העולמיים, בדגש על ישראל וארה"ב כמובן. אולפני MGM רכשו את הזכויות על ספריו של דניאל סילבה וגיבור ספריו גבריאל אלון (המכונה "ג'יימס בונד הישראלי"). בהוליווד מסתובב תסריט בשם 'מבצע שלמה', על מעורבות המוסד בהבאת יהודי אתיופיה (סיפור שהזכרנו, אך משווע להפקה קצת יותר טובה). HBO מפתחת סדרה על יעדי החיסול של ישראל, ועוד היד נטויה. בינתיים, בצל הקורונה, הסרט הבא בסדרת ג'יימס בונד נדחה שוב ושוב, אבל התסריטים על "בחורינו המצוינים", כפי שאנו אוהבים לומר, ממשיכים להיערם – ולהצטלם.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook