מרימות מסך // דמויות הנשים ששינו את העולם

0

תרבות יוצרת שינוי. זה ידוע. אלפי דמויות של נשים בטלוויזיה ובקולנוע סייעו לקדם תפיסות ציבוריות, לעיתים הרבה יותר מכל התפתחות פוליטית או מנהיגים (ומנהיגות). מאלן דג'נרס ועד תלמה ולואיז, בחרנו עשר דמויות נשיות שעשו שינוי אמיתי, לא רק על המסך.

.

לוסי, 'אני אוהב את לוסי'

השימוש ב"מיתולוגי" כשם תואר בשיח התרבות הפופולרית, איבד לאורך השנים ממשמעותו, עקב שימוש יתר שאינו מוצדק. בהקשר של לוסיל בול והסיטקום המכונן בכיכובה 'אני אוהב את לוסי', נראה שמותר ואף מומלץ לשוב ולעשות בו שימוש. מקומה של לוסיל בול לא נפקד מאף רשימה שסוקרת רגעים משמעותיים עבור נשים בחברה בכלל ובשואו ביזנס בפרט. אבל דווקא המקרה של לוסי ריקרדו, הדמות שגילמה בקומדיית המצבים ההיא משנות ה־ 50, פוער תהום ערכית בין מה שנראה על המסך למה שהתרחש מאחוריו.

 

'אני אוהב את לוסי' עלתה לאוויר ב־ 1951, בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה בארה"ב, בתקופת עליית קרנה של הבורגנות זעירה,
חייה בפרברים והמשפחה הגרעינית שבמרכזה. הטלוויזיה עשתה את ימיה הראשונים, והקהל האמריקאי התחיל לגלות עולם חדש של מערכות יחסים עם מי שהופיעו מולו בקופסה הקטנה שבמרכז הסלון. על המסך הופיעה לוסי, עקרת בית ניו יורקית שנשואה לזמר הלטיני ריקי ריקרדו, שגילם דזי ארנז, בעלה של בול בחיים. פורמט הפרקים היה די קבוע: לוסי רוצה משהו, או מנסה להסתיר משהו, ועושה זאת בדרך המסובכת (והמצחיקה) ביותר האפשרית תוך שהיא מנסה להערים על דזי, שבסוף מגלה הכל ומסכל את המזימה. היא מנסה לפרוץ לשואו ביזנס, הוא מחזיר אותה למטבח.

ואכן התוכנית הואשמה – גם בזמן אמת, בעידן שמרני בהרבה, אבל בעיקר שנים אחרי ששודרה – בהנצחת הפטריארכיה הגברית ובביזוי האישה. בצפייה עכשווית, קשה להתווכח עם זה. לוסי וחברתה הטובה אסטל מוצגות כדמויות קטנוניות, ילדותיות, חומרניות ברדקיסטיות; ואילו הגברים הם כמובן ההפך הגמור, המיושב והאחראי. אלא שלוסיל בול עצמה הייתה הכל חוץ מהאישה הקטנה שמחכה בבית. פרט להיותה קומיקאית מחוננת, היא הייתה הבולדוזר שמאחורי התוכנית. היא ניהלה אותה, הפיקה אותה, ובזכותה הפכה לאחת הנשים המפיקות המצליחות בכל הזמנים. ב־ 1962 הייתה לאישה הראשונה שניהלה חברת אולפני טלוויזיה גדולה, אחרי שקנתה את חלקו של מי שכבר הפך אז לגרוש שלה, דזי ארנז, בחברת ההפקות 'דזילו' שהקימו יחד. לימים הפיקה החברה סיפורי הצלחה כמו 'סטארטרק' ו'משימה בלתי אפשרית'.

בול, למעשה, הייתה צריכה להיאבק כדי שארנז יגלם בתוכנית את בעלה. ארנז, מהגר מקובה, לא התאים לתבנית שחיפשו באולפנים. המנהלים לא היו מעוניינים בהצגת נישואים מעורבים, סוג של תועבה מבחינת התפיסה האמריקאית של לפני יובל – ו/או בכלל בכוכב ראשי עם מבטא לטיני כבד. בול התעקשה ולבסוף קיבלה את מה שרצתה, וכך הייתה אחראית גם לזוג המעורב הראשון שהוצג בטלוויזיה האמריקאית, כמו גם להיריון הראשון שנראה בטלוויזיה האמריקאית השמרנית ונכתב במיוחד עבורה כשגילתה שהיא מצפה לילד ולא רצתה להפסיק לעבוד.

על הרקע הזה, יש שקוראים קריאה חתרנית ב'אני אוהב את לוסי'. כזו שלפיה התוכנית הציגה במרכזה אישה שלא מוכנה להסתפק בפינה קטנה שמותיר לה הסדר החברתי, ולא מפסיקה להיאבק על מנת להיחלץ ממנה ולהגשים את חלומותיה. ולעשות זאת, כאמור, בעולם השמור בעת ההיא לגברים בלבד. לגבי לוסי ריקרדו, הדעות כאמור חלוקות. לגבי לוסיל בול, התשובה חד־משמעית.

.

מרפי בראון 'מרפי בראון'

"גברים אומרים שהם אוהבים אישה עצמאית, אבל הם לא מבזבזים שנייה בלפרק את העצמאות הזאת לבנה אחרי לבנה". קנדיס ברגן

מצעד הרגעים המביכים בפוליטיקה האמריקאית נפרש על פני יותר מ־ 200 שנה, אבל את רובו מאכלס מי שנמצא בבית הלבן שנה אחת בלבד – דונלד טראמפ. אבל אם לרגע מתעלמים ממה שקורה בוושינגטון כעת, אפשר לחזור ולהיזכר באחד הרגעים היותר מגוחכים בפוליטיקה האמריקאית, שאירע במאי 1992.

במהלך מסע הבחירות לנשיאות ארה"ב נשא סגן הנשיא, דן קווייל, נאום תמיכה בג'ורג' בוש האב, שרץ יחד איתו לכהונה נוספת. במהלך הנאום האשים את מרפי בראון, דמות פיקטיבית של עיתונאית בסיטקום אמריקאי מצליח הנושא את שמה, במהומות השחורים במזרח לוס אנג'לס בתחילת החודש. לדבריו, הסדר הופר בגלל ערכיה הירודים של החברה האמריקאית ואת ההידרדרות המוסרית הוא תולה, בין היתר, באותה בראון ש"לועגת לחשיבות האב במשפחה, מביאה לעולם ילד לבדה וקוראת לזה בחירת חיים".

אז נכון שקווייל היה סגן נשיא נלעג במיוחד שלא יודע לאיית "תפוח אדמה" (חפשו ביוטיוב), ונכון שהאמירה המטופשת ההיא התקבלה בקיתונות זעם מהמחנה הליברלי, אבל קווייל ניסח את תחושותיהם של שמרנים רבים שמיאנו ליישר קו עם ערכי המשפחה החדשים שבראשם עמדה בראון כשהיא מערסלת תינוק בידיה.

'מרפי בראון' עלתה ב־ 1988 ובמרכזה עיתונאית שזה עתה השתחררה ממוסד גמילה ורק רוצה לחזור לשגרת חייה כאשת קריירה קשוחה והישגית במגזין חדשות טלוויזיוני. בנוף טלוויזיוני שהורכב ברובו מבחורות, בראון הייתה גרושה בת 40 שלא תיתן לאיש לבטל אותה. מרפי בראון, בגילומה של קנדיס ברגן, הפכה לכוכבת ענקית.

הרבה חליפות מכנסיים, צעקות ומקצוענות בלתי מתפשרת אחר כך, גילתה בראון שהיא בהיריון. כשהאב, בעלה לשעבר, מודיע לה שהוא לא מוכן להיות אבא, היא החליטה להביא את הילד לעולם לבדה, ובכך השאירה חותם בדברי ימי תרבות הפופ כאמא היחידנית הראשונה בטלוויזיה. תינוק המריבה של בראון היה רגע משמעותי עבור השיח הנשי וערכי המשפחה.

בראון הייתה אישה חזקה, אמביציוזית וכזו שמאמצת מוטיבים גבריים. בכך הנציחה את הדיכוטומיה בין פמיניזם לנשיות – תפיסה אנכרוניסטית ושגויה. צפייה מאוחרת בסדרה עשויה להותיר תחושה לא נוחה עם ריבוי בדיחות שהיום נתפסות כסקסיסטיות ומביכות. נראה כי בקרוב תהיה לכותבים של 'מרפי בראון' הזדמנות לכפר על כל בדיחות המחזור המיותרות האלה עם עונה חדשה שתעלה בשנה הקרובה, 20 שנה אחרי שירדה מהאוויר.

.

סמנתה ג׳ונס, (ומיי ווסט), 'סקס והעיר הגדולה'

"אם הייתי מודאגת ממה שכל כלבה בניו יורק אומרת עליי, לא הייתי יוצאת לעולם מהבית". סמנתה ג'ונס (קים קטרל)

הדיונים סביב 'סקס והעיר הגדולה', והנזק שעשתה או לא עשתה למעמד האישה, הפכו חבוטים וטרחנים באופן הזהה רק לעליית קרנו של הקוסמופוליטן שהביאו עמם. אבל על סוגיה אחת גם שונאיה הגדולים של הסדרה מסכימים: דמותה של סמנתה ג'ונס, בגילומה של קים קטרל, הביאה את האישה המינית הלא מסתתרת אל מרכז הבמה ועשתה בכך חסד גדול לשיח הנשי, ואולי אפילו יותר מכך לאורגזמה הנשית.

אי אפשר להתייחס לג'ונס מבלי להידרש לאמה הרוחנית, שסללה לה דרך שכולה משחקי מילים וקריצות: מיי ווסט. מי שנולדה ב־ 1893 והשיקה את הקריירה שלה במופעי וודוויל, הפכה לכוכבת קולנוע ולאחת הראשונות שזכו בתואר סמל מין. כבוד מפוקפק? היא לא חשבה ככה. ווסט למדה בגיל צעיר מניסיונה על הבמות, שהדרך הטובה ביותר לתפוס את תשומת ליבו של הקהל היא להפתיע אותו. וזה מה שעשתה, עם הומור פרובוקטיבי שעשה שימוש בגזרתה השופעת ושם ללעג את הקונבנציות הפוריטניות של האמריקאים. ב־ 1927 היא הואשמה במעשה מגונה בגלל המחזה 'סקס' שהעלתה בברודוויי ובו גילמה זונה. למרות שמו הפרובוקטיבי, הכרטיסים למחזה נמכרו מהר מאוד, מה שגרם לרשויות ניו יורק להאשים את ווסט שנשפטה לעשרה ימי מאסר. נאמנה לפרסונה שלה, היא הופיעה להקראת גזר הדין בכותונת משי.

ווסט מעולם לא חששה להתמודד עם נושאים שהוגדרו טאבו, להתהדר במיניות שלה ולא להסתיר אותה. "נולדתי בדיוק בזמן הנכון: קצת מוקדם יותר והיו שורפים אותי על המוקד, קצת מאוחר יותר ואף אחד כבר לא היה מזדעזע", אמרה אז ולא ידעה שאנשים עוד ימשיכו להזדעזע יותר מיובל לאחר מכן. אז נכון, נחרדו פחות, אבל עדיין דמותה של סמנתה ג'ונס, שהייתה לצלע הבוטה ביותר ברביעיית הבנות הניו יורקית ההיא, הפכה מיד לרגע משמעותי בנרטיב המיניות הנשית. גם ב־ 1998, שנת עליית הסדרה, אישה שאוהבת מין, מדברת עליו בישירות ומתייחסת לאקט עצמו באופן נטול רגשות "כמו גבר" היא יצור משונה בנוף הדימויים התרבותיים.

ג'ונס, בגילומה של קים קטרל, הייתה הדמות היחידה באנסמבל שלא ראתה במערכת יחסים מונוגמית את הגאולה בקצה הדרך. היא לא חיפשה גבר, ואף הוכיחה את חברותיה על המשקל שהן מעניקות לתפקיד הגבר בחייהן. בעוד המתירנות המינית של דמויות נשיות אחרות בהיסטוריה הטלוויזיונית, כמו בלאנש מ'בנות הזהב' למשל, יוחסה לא פעם במהלך הסדרה לחוסר ביטחון – ג'ונס מעולם לא הוצגה כדמות תאוותנית ארכיטיפית שמיניותה מוחצנת, אך בתוך תוכה היא שברירית ורגישה. נהפוך הוא, היא הייתה מודל לחיקוי, קרייריסטית, מצליחה, חכמה, קשוחה ורגישה.

 

עוד בכתבה:

רוזאן קונור, 'רוזאן'

תלמה דיקינסון ולואיז סויר, 'תלמה ולואיז'

באפי סאמרס, 'באפי ציידת הערפדים'

פוקסי בראון, 'פוקסי בראון'

מרי ריצ'רדס, 'המופע של מרי טיילר מור'

אלן ריפלי, 'הנוסע השמיני'

אלן מורגן, 'אלן'

.

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון המודפס. רוצים לקבל את המגזין עד הבית? השאירו פרטים כאן ונחזור אליכם בהקדם

.

צילום: thinkstok

 

שתף