fbpx

בטיפול (פי) עשרת אלפים // הסדרות הישראליות כובשות את שוק הטלוויזיה העולמי // מאת רותה קופפר

0

לפני 15 שנה הדהימה 'בטיפול' את תעשיית הטלוויזיה המקומית כשנמכרה לחו"ל. הסכר שהגביל את השוק המקומי התמוטט לאחר מכן במהרה, ונהר אדיר של סדרות, פורמטים, חברות ויוצרים פרץ את גבולות ישראל והפך שחקן מרכזי בשוק הטלוויזיה העולמי. מ'חטופים' ו'הנערים' ועד 'פאודה', כך הם עשו את זה.

"לא היה רגע אחד, מכונן, כשהוחלט למכור את 'בטיפול'", אומר חגי לוי, היוצר של הסדרה ששינתה את כל תעשיית הטלוויזיה בישראל. לפני 15 שנה היא עלתה לשידור פה, ב־HOT, עם אסי דיין בתפקיד הראשי כפסיכולוג עם שק של שדים נפשיים בעצמו. 'בטיפול' הפתיעה באיכויותיה ובפיצוח ההפקתי הפשוט שלה, אבל בעיקר הצליחה לעשות את הלא ייאמן עד אז, מכרה קרח לאסקימוסים – זאת אומרת, מכרה סדרת טלוויזיה לאמריקאים, ומאותו הרגע, הזניקה הלכה למעשה את התעשייה המקומית, שהייתה בתולית כמעט, והפכה אותה למיני־מעצמה. 'פורמט ניישן', אם תרצו.

עד היום 'בטיפול' היא תופעה בפני עצמה. נעשו לה 20 עיבודים לשפות ולמדינות שונות, והיא ממשיכה להניב עיבודים גם עשור וחצי אחרי, ב־2020. "עכשיו עושים לה גרסה צרפתית, המתרחשת מיד אחרי מתקפת הטרור בבטקלאן (בידי היוצרים של הסרט 'מחוברים לחיים', ר"ק). את תפקיד הטייס בסדרה המקורית מחליף חייל שהיה בפנים. הרופאה היא מישהי שקיבלה את הפצועים", מספר לוי ל'ליברל'. "היא מתרחשת בתקופה שצרפת בפוסט־טראומה. גם בברזיל עובדים כעת על עונה חמישית של הסדרה. אנחנו עשינו שתי עונות, האמריקאים עשו שלוש עונות, ואלה המשיכו הלאה".

'בטיפול'

'בטיפול'

אבל לפני 15 שנה בכלל לא היה אפשר לדמיין את ההתפתחות הזאת. "זה היה תהליך הדרגתי של רכישה, שהתחיל כש'בטיפול', שהופקה ב־25 אלף דולר לפרק" – לוי צוחק כשהוא נזכר בסכום הפעוט – "נקלעה לחובות, ואמרתי ל־JCS, החברה שהפיקה אותה בישראל והייתה בלחץ, שאני מוותר על השכר שלי ומבקש רק את הזכויות על הסדרה.

"שמעתי אז שמכרו כמה פרקים של 'החמישייה הקאמרית' לערוץ ארטה, כמו שהם, לשידור בעברית. שילמו שתי לירות לכולם, וחשבתי לעצמי שאולי משהו כזה יכול לקרות גם לנו. אבל אז התחלתי לקבל טלפונים מכל מיני ישראלים בחו"ל. ירון זילברמן (במאי 'ימים נוראים'), עמית ברויר שפנתה אליי מקנדה ואחרים. כל מיני אנשים ניסו לייצג אותי. ואז באה נועה תשבי (שחקנית ישראלית שעברה לגור ולעבוד בלוס אנג'לס מספר שנים לפני כן, ר"ק) ועשתה חיבור עם החברה שהתחילה להפיק את 'הפמליה'.

"מאותו שלב הכל קרה מהר יחסית. נסעתי בפעם הראשונה ללוס אנג'לס ומשם הכל התגלגל. מי שבישל את זה שם היה הסוכן ההוליוודי ארי עמנואל (שעליו מבוססת הדמות שגילם ג'רמי פיבן ב'הפמליה', ר"ק). יחד עם ריק רוזן, שהוא הסוכן שלי עד היום, הגעתי ל־HBO ועשיתי פיץ'. אני אומר היום 'פיץ' בטבעיות, אבל אז לא ידעתי מה זה כל המילים האלה – שואו־ראנר, אקזקיוטיב פרודוסר. גמגמתי כמה מילים, וזהו".

חגי לוי // צילום: יחצ

חגי לוי // צילום: יחצ

שיחון תעשייתי

היום לא רק שכל יוצר ישראלי יודע לגלגל בטבעיות את השפה, ה"לינגו", ההוליוודית, גם הצופים שראו הרבה סדרות על אחורי הקלעים בטלוויזיה מכירים אותה היטב. בזמן העבודה על הכתבה הזאת נלמדו על ידי הח"מ עוד כמה מילים מהז'רגון של התעשייה. "קלטת" היא סדרה שנמכרת כמקור – "as is", עוד ביטוי שמשתמשים בו כדי לתאר סדרה שנמכרת במקור העברי שלה. "נייר" הוא תקציר של סדרה שעוד לא נכתבה, ובטח שעוד לא הופקה, שיכול להימכר גם הוא. משתמשים בזה במשפט כמו "'חטופים' נמכרה קודם כל כ'נייר'". במילה "טריטוריה" משתמשים במקום המילה "מדינה", עניין של השפה המדוברת במקום כנראה. עוד מילים מוכרות יותר הן "פורמט", כמובן. אפשר להשתמש בשיחון הקטן הזה להבנת דברי המרואיינים מתעשיית הטלוויזיה בהמשך. לכל אלה הצטרפו לא רק מילים חדשות, אלא שחקנים חדשים בעיקר, שהם "גיים צ'יינג'רס" בפני עצמם; כמו "חברות הסטרימינג", שרכשו סדרות כ'פאודה', 'שטיסל', 'השוטר הטוב' (גם "as is" וגם כפורמט במקרה התקדימי של האחרונה, אגב) ועוד.

חגי לוי עצמו הספיק במהלך העשור וחצי הזה לעשות סדרה אמריקאית לשואוטיים, 'הרומן', עם שרה טרים השואו־ראנרית, שהמשיכה בלעדיו עד עכשיו. "באיזשהו שלב התפצלנו", הוא אומר בריאיון. "לפעמים אני מרגיש שהיה שם משהו שיכול היה לקרות ולא קרה. אבל עזבתי באפס מרירות. הייתי בתוך 'המקוללים' (סדרה שהפיק לערוץ 8 ב־2014, ר"ק). הרגשתי צורך להוכיח לעצמי שאני אמן טהור. ניצלתי את הפריבילגיה של מי שהצליח כדי לעשות עם זה משהו הכי אקספרימנטלי".

בשנה החולפת השיק בקול רם כאן ובעולם את 'הנערים', הסדרה עטורת השבחים של HBO שיצר עם יוסף סידר ותאופיק אבו ואיל, תוך שהוא מדלג על השלב של יצירה לישראל שנמכרת לחו"ל, ויצר אותה – כמו את 'הרומן' – ישירות לארה"ב.

'הנערים' 1, IMDB

'הנערים'

"'הרומן' יצא מתוך 'בטיפול'. לפני 'בטיפול' ראיתי בכל מיני סדרות כמו 'אלי מקביל' ו'הסופרנוס' שמזכירים טיפול פסיכולוגי, אבל לא מראים איך זה באמת, אז החלטתי לעשות סדרה על זה, ועשיתי את זה עם התסריטאים הכי טובים. אחר כך עלה לי רעיון שכמעט כל סדרה עוסקת בבגידה, ורציתי לחקור את זה – אנטומיה של בגידה. דיברתי עם שרה טרים ואז אמרנו שחבל לעשות את כל הסיבוב דרך ישראל כדי שזה יגיע לחו"ל, ועשינו את 'הרומן' ישר לארה"ב. יש פרויקטים שהאוניברסליות לא מחייבת עצירה בישראל. כמו עם 'בטיפול', שהפורמט היה לב העניין, גם כאן עניינה אותי הצורה – אני באובססיה עם זה – של שתי נקודות מבט. ב'הנערים' היה העניין של נרטיבים, משהו שאני מרבה להתעסק איתו. 'הנערים' נעשתה פה, אבל בתקציבים של ערוץ אמריקאי ועבורו. ועדיין היא נועדה גם לקהל הישראלי, ולא הייתי משנה בה כמעט כלום אם הייתי עושה אותה בערוץ מקומי.

"זה קרה ב־2015. אחרי העונה הראשונה של 'הרומן' ו'המקוללים', פנו אליי מ־HBO. עבדתי על שני פרויקטים. אחד היה גרסה טלוויזיונית ל'תמונות מחיי נישואים', שזה הפרויקט הבא שלי, והשני היה הסדרה על הרצח שקרה בירושלים, 'הנערים'".

'הרומן' 1, IMDB

'הרומן'

הבליץ שאחרי 'הומלנד'

לוי אינו רק האיש שבזכותו נפתחו הדלתות לחו"ל, אלא זה שהסיפור שלו גם משמש מעין מיקרוקוסמוס לתהליך שעבר על התעשייה כולה. כאמור, בשנה שעברה עלתה 'הנערים', על רצח הנער מוחמד אבו חדיר, כיצירת מקור אמריקאית של HBO, ובאופן חריג לערוץ הזה – דוברת עברית וערבית. היא מספרת סיפור ישראלי, מצולמת בישראל, משוחקת על ידי שחקנים ישראלים ומבוימת על ידי שלושה ישראלים – לוי, אבו ואיל וסידר – וכל זה בגוף שידור אמריקאי.

כ־15 שנים אחרי ש'בטיפול' הייתה סדרה ישראלית שהפוטנציאל האוניברסלי שלה היה גם סוד החן שלה (לצד פורמט ההפקה היעיל והזול בהרבה מדרמה ממוצעת), הערוץ האמריקאי היוקרתי העלה סדרה שהתוכן, השפה, הסיפור והאווירה שלה היו מקומיים ביותר. מהאוניברסלי למקומי, מהישראלי לאמריקאי. תהליכים, לכאורה, הפוכים.

"הייתי סמנכ"ל התוכן של קשת כשחגי לוי היה מנהל הדרמה והוא עזב כדי לעבוד על 'בטיפול'", מספר רון לשם, מהיוצרים הישראלים הבולטים בחו"ל, שעלה לכותרות בשנה שעברה עם 'אופוריה', סדרת נוער ישראלית שיצר בשעתו ל־HOT והפכה שנים אחרי כן ללהיט למבוגרים צעירים ב־HBO. "ההדים של 'בטיפול' הרעידו אותנו, רצינו לנהל את המומנטום, ואז הוצאנו את 'חטופים' על הנייר. כולם לפנינו סירבו לגידי רף, היוצר שלה, אבל אנחנו אישרנו". ב־2011 'חטופים' הפכה ל'הומלנד' והשאר הוא היסטוריה.

רון לשם // צילום: יח"צ

רון לשם // צילום: יח"צ

באחרונה נבחרה 'חטופים' למקום הראשון ברשימת הסדרות הבינלאומיות הטובות של העשור של ה'ניו יורק טיימס', לאחר ש'הומלנד' של האוורד גורדון ואלכס גנזה גרפה פרסי אמי וגלובוס למכביר. היא זכתה למעמד המיוחד של חביבת הקהל והמבקרים, והייתה להצלחה מרובת עונות. כעת משודרת העונה האחרונה שלה. זכויות ההפקה של 'חטופים' נמכרו לרוסיה, טורקיה, מקסיקו, קוריאה. ב־2018 שודרו בהודו שתי עונות של רימייק הודי, המתפרש על פני 110 פרקים, לא פחות. רף עצמו המשיך ליצור לשוק הבינלאומי. בשנה שעברה עלתה בנטפליקס הסדרה שיצר, 'המרגל', על סיפורו של אלי כהן הישראלי שפעל בדמשק עד ללכידתו, בכיכובו של סשה ברון כהן.

אם אחרי 'בטיפול' הייתה התעניינות בינלאומית בנעשה בישראל, הרי שאחרי 'הומלנד' היה בליץ. החלו לייצא פורמטים, סדרות דרמה וקומדיה, מותחנים וסיפורים ישראליים מקוריים, המבוססים לעיתים על מקרים אמיתיים, לכל הגופים האמריקאיים – הכבלים, רשתות השידור, וכשנכנסו חברות הסטרימינג כנטפליקס ואמזון, גם להן.

המפנה הורגש בכל יריד ופסטיבל, אבל לא רק. "בעבר אנחנו, כמפיקים ישראלים, היינו מחזרים אחרי חברות התוכן הגדולות כדי לעניין אותן בפורמטים ישראליים", מספרת ליסה שילוח־עוזרד, מי שניהלה והייתה אחת הבעלים של חברת ההפקה 'יולי אוגוסט' שמכרה פורמטים רבים לחו"ל, והיא היום מנהלת הקרן לקולנוע ישראלי. "ואז, בשלב מסוים, לפני כעשר שנים, הבקשות החלו להגיע אלינו, ולא רק לקראת מיפ (יריד הטלוויזיה הגדול בעולם, ר"ק), אלא פניות יזומות החלו לזרום אלינו במשך כל השנה. ראית יותר ויותר ישראלים מגיעים למיפ כדי להציע תכנים ולא רק לקנות.

"פתאום המגמה התהפכה: חברות מדיה אירופיות החלו להתעניין בחברות תוכן והפקה ישראליות ולרכוש אותן – 'אבוט מאירי' נרכשה על יד פרימנטל, רד ארו רכשו את 'יולי אוגוסט', ואנדמול רכשו את 'קופרמן הפקות'. זה העיד על העניין בתוכן ישראלי ובפוטנציאל של הפיכת התוכן הזה להצלחה בינלאומית".

מדד הייצוא

נוסף לרכישות הגדולות של חברות הפקה ותוכן מקומיות, קמו חברות למכירת פורמטים לחו"ל של גופי שידור מקומיים. קשת אינטרנשיונל (KI), חברה בת של זכיינית הטלוויזיה המסחרית הוותיקה, למשל, מדורגת כיום כחברת ההפצה החמישית בגודלה בעולם. היא הייתה אחראית למכירת שורה של פרויקטים, לאחרונה של 'בשבילה גיבורים עפים' של עמרי גבעון, הדרמה הנצפית ביותר בישראל ב־2018, שרשמה הישג ישראלי חסר תקדים כשזכתה בפרס הסדרה הטובה ביותר בפסטיבל קאן.

אחת המכירות המוצלחות של השלוחה הבינלאומית של קשת הייתה של 'פלפלים צהובים', שעלתה לשידור בישראל בסוף 2010. 'פלפלים צהובים' ('The A Word'), סדרה שבשונה מרוב ההצלחות הישראליות, ובדומה באופן מסוים ל'בטיפול', היא דרמה משפחתית שמדברת לכולם, ללא הסכסוך הערבי־ישראלי, למשל – על משפחה המגדלת ילד שהוא על הספקטרום האוטיסטי. ב־2011 פרקים של הסדרה שיצרה קרן מרגלית הוקרנו באו"ם לציון יום המודעות לאוטיזם. היא נמכרה ושודרה בעיבוד בריטי כקו־פרודוקציה עם קשת במשך שתי עונות. עונה שלישית שלה נמצאת כעת בהפקה. לאחר הגרסה הבריטית, היא נמכרה ללמעלה מ־80 טריטוריות, ובין היתר עלתה בערוץ הכבלים האמריקאי Sundance. כעת עובדים ב־KI על מכירת תוכן מתוסרט, כמו ספרה של דורית רביניאן 'גדר חיה', שיופק כסרט בארה"ב יחד עם חברת ההפקה של גל גדות ובעלה ירון ורסנו.

'פלפלים צהובים' 3, IMDB

'פלפלים צהובים'

בחברת הלוויין yes הקימו את yes Studios, וגם הם מכרו שורה של סדרות מקור שלהם. המנהלת של יס סטודיוז, דנה שטרן, מציינת את ההתפתחות של התעשייה הישראלית דרך נקודות הציון הבאות – 'בטיפול', 'הומלנד', 'פאודה' ו'הנערים'.

"כל אחת לא הייתה יכולה להתקיים בלי הקודמת", אומרת שטרן. "'הנערים' לא יכלה לקרות ללא 'פאודה'. HBO לא סתם החליטו לעשות סדרה בעברית ובערבית. וכך גם העובדה שהייתה 'הומלנד' וששידרו את 'חטופים' במקור, עזרה לפתוח דלת ל'פאודה'". כעת מקווה שטרן ש'על הספקטרום' עטורת השבחים והאהובה עליה, תעשה צעד משמעותי דומה, בשידור שלה באמזון.

"'בטיפול' פתחה את הדלת", מסכים רון לשם. "'הומלנד' הייתה עיבוד לסדרה ישראלית שהגיעה לפריים טיים האמריקאי ושברה את כל השיאים מבחינת רייטינג ומספרים, 'פאודה' פתחה את האופציה למכירה של 'קלטת' בעברית וקיבלה הרבה באזז, ו'הנערים' היא הפקה ישראלית שהגיעה לערוץ הכבלים הכי נחשק. אבל 'פלפלים צהובים' היא עסקה עצומה, כי קשת החליטה לעלות מדרגה ודרשה להיות המפיקה של הגרסה הבריטית של ה־BBC, ולא להסתפק בזה שמישהו ישלח צ'ק של חמישה עד 20 אחוזים. כאן גם המקום לציין ש'כפולים' (הסדרה המבוססת על ההתנקשות של המוסד בדובאי, ר"ק) הייתה עסקה יותר רווחית מ'פאודה', ונצפתה ב־120 מדינות".

אם קנאת סופרים תרבה חוכמה, כנראה קנאת יוצרי פורמטים תרבה תוכן.

'פאודה' | עונה 3

'פאודה'

תודה לרגולטור

'כפולים' ('False Flag'/'Tailspin') של קשת, אם כבר הזכרנו אותה, היא הדרמה הנצפית ביותר בישראל אי פעם, ונמכרה עוד לפני שידורה לענקית המדיה FOX לשידור בלמעלה מ־120 מדינות, בהן שודרה בגרסתה המקורית בעברית. היא נמכרה בין השאר לקאנאל פלוס הצרפתי ולפלטפורמת הסטרימינג הולו, וכן הוזמנה לאדפטציה ברוסית עבור הערוץ NTV.

ואגב, לא רק קנאה, אלא גם פרגון. לפני הכבוד שדנה שטרן חולקת לסדרות האלה, היא מציינת מעל הכל דווקא את הרגולטור הישראלי לטובה. לדבריה, דווקא למערכת הממשלתית – זו שפיקוחה על השידורים המקומיים שנוי במחלוקת בלשון המעטה – מגיע הקרדיט להצלחה המקומית. "בכל הפורומים שאני משתתפת בהם, אני תמיד אומרת שהמזל שלנו הוא שבגלל הרגולציה הפקנו סדרות דרמה לפני כולם. הכבלים מפיקים דרמות כבר 25 שנה. הגענו לשוק שרוצה את התכנים שלנו כשהתעשייה המקומית יודעת לעבוד ולכתוב.

דנה שטרן

דנה שטרן // צילום: יח"צ

"לא לכולם יש את זה. הודו היא דוגמה מצוינת. יש לה מסורת של הפקה, בטח בקולנוע, אבל הסדרות שלה הן אפיות – לכל אחת 150 פרקים. אם היא רוצה להתברג לשירותי צפייה חדשים בסטרימינג, הסדרות מהסוג הזה שלה לא מתאימות. הם לא יודעים לספר סיפור בעשרה פרקים, ואז הם קונים המון פורמטים כמו 'פאודה' או 'כבודו' (מותחן ישראלי של yes מ־2017, שיצרו שלמה משיח ורוני ניניו, והיו לה שתי עונות. היא נמכרה גם לארה"ב ולעוד חמש טריטוריות, ר"ק)".

לשם מסכים לטענה. "מאחר שהרגולציה הכריחה אותנו ליצור דוקו ודרמה, שהרבה פחות משתלמות מבחינה כלכלית לערוץ מסחרי מריאליטי, לקחו סיכונים. אמרנו – משם לא נתעשר, אז לפחות ננסה לבלוט. הקהל הישראלי הוא נוירוטי ומשתעמם בקלות, מצד אחד צריך יצירה אדג'ית, מצד שני היינו צריכים להיות מדורת השבט עם רייטינג של 25 אחוז. היכולת שקשת ומירית טובי מ־HOT (מנהלת הדרמה בכבלים שנים ארוכות, ר"ק) פיצחו הייתה שילוב של אדג'יות עם מיינסטרים. זה משהו שלכד את תשומת הלב של האמריקאים".

'כפולים' 1, IMDB

'כפולים'

לשבור את מחסום השפה

כניסת נטפליקס לתמונה היא הצד השני של משל העגל והפרה, בערך. התעשייה העולמית כל כך גדלה, שהיא רוצה וצריכה לינוק מהתעשיות הקטנות יותר. לא רק התעשייה הישראלית קיבלה צ'אנס, התעשייה העולמית נפתחה והתעניינה בסדרות בחו"ל. לסקנדינביה למשל היה ייצוג בולט מאוד, בין השאר עם 'דה קילינג' ו'הגשר'. "העולם השתנה בשנים האלה", אומרת שטרן. "הטכנולוגיה, השירותים הבינלאומיים, האפשרות לדבב, החיבה ללוקאליזציה, וגם מנגנון ההמלצות, אותו אלגוריתם של שירותי הסטרימינג, שינו את הכללים. כיום הוא יכול להמליץ למי שאהב סדרת אקשן את 'פאודה', שפעם הייתה מקוטלגת כ'סדרה זרה'. ובגלל זה אבי יששכרוף וליאור רז, היוצרים של 'פאודה', ימשיכו לעשות סדרה בז'אנר הזה, 'Hit and Run', לנטפליקס".

ופתאום, יש מקום לסדרות שדוברות יידיש אפילו. "לפני נטפליקס אף אחד לא היה קונה את 'שטיסל'. צריך בשביל זה את השירותים הגלובליים", אומרת שטרן על דרמת האיכות המספרת את תוככי החברה החרדית בירושלים.

"מה שקורה בשנים האחרונות זה שיש הרבה מאוד פלטפורמות שזקוקות לתוכן טוב, והן מבינות שהשוק דובר האנגלית לא יכול לספק הכל", אומרת קרני זיו, מנהלת הדרמה של קשת, על השינוי שחל בעולם המיטיב עם היצירה המקומית. "העולם נהיה פתוח יותר לתרבויות אחרות ולשפות אחרות. רואים את זה עם הנורדים שפרצו עם הסדרות שלהם. 'בטיפול' אולי קדמה להם, אבל הם הביאו אחר כך גל גדול בעקבות 'הגשר' – שלא אכפת לך אם היא דוברת שוודית או דנית או שתיהן, כי בין כה אנחנו לא מבחינים. השארת מאחור את הזרות של השפה".

קרני זיו // צילום: מוטי מילרוד, 'הארץ'

קרני זיו // צילום: מוטי מילרוד, 'הארץ'

עוד שלב בהתפתחות התעשייה היה לעשות סדרות אמריקאיות שנכתבו על ידי ישראלים ודילגו על העשייה בישראל. "קודם כל עושים למסך ישראלי", מבהירה זיו, "ומקווים שתהיה קלטת מספיק טובה או פורמט שיהיה אפשר למכור בחו"ל. אבל הבנו שיש יוצרים שמצליחים לספר סיפור שלא מתאים למסך הישראלי, אם בגלל הסיפור שלו או בגלל התקציבים המוגבלים שלנו. ואז אנחנו מחברים אותו עם אולפן בחו"ל. הסדרה 'חוכמת ההמונים' למשל, של דרור משעני ושירה חדד, עם ג'רמי פיבן ככוכב שלה, הייתה מקרה כזה. הם גם מכרו 'נייר' של 'הנשיא נכנס לכלא' לטלמונדו, סדרה שנקראת 'פריזונרו נומרו אונו'. וכבר הפיקו ממנה 60 פרקים.

"זאת דרך לתת פתח ליוצרים שהביאו רעיון ולא צריכים שלוש שנים כדי לכתוב סדרה, אז מוצאים כותב ומחפשים פלטפורמה. זה לא כזה פשוט. עשינו שתיים־שלוש סדרות המבוססות על 'נייר'".

| וזה לא פוגע ביצירה המקומית, שמדלגים עליה ופונים ישר לחו"ל?

"זה לא פוגע", אומרת זיו, "כי יוצרים גם סדרות וקומדיות לישראל, ובמקרה שזה לא מתאים לנו, אנחנו מאפשרים לקחת יוצר ישראלי ולהביא אותו החוצה. אנחנו עובדים בשלושה מסלולים: מסלול as is, פורמט, ויצירה שאנחנו כסטודיו – ויש לנו משרדים בארה"ב, בריטניה וגרמניה – מתווכים את הרעיון לחו"ל, ושם יהיה יוצר אמריקאי או אחר שיפתח את זה. בכל אחד מהמסלולים אנחנו מעורבים בצורה כזו או אחרת.

"השאיפה היא שבשנים הקרובות יתחילו להיות יותר יוצרים ישראלים שבעצמם יהיו מעורבים בכתיבה בסדרות בחו"ל. ליאור רז ואבי יששכרוף, שכבר חתמו על הסכם עם נטפליקס על יצירה המשכית, מייצגים כבר את הצעד הבא. יוצרים ישראלים מסוגלים להיות מעורבים בצורה עמוקה בסדרה שנעשית בחו"ל".

לוקאלי הופך לגלובלי

חו"ל; או כפי שאבי יששכרוף מגדיר זאת: "מטיז־אל־נבי עד טיזנלוך". העסקה עם נטפליקס עדיין מפעימה אותו, הוא מספר ל'ליברל' על ההצלחה של פאודה. "היא משודרת ב־190 מדינות. זה קצת הזוי, קצת פסיכי. לפני שלושה שבועות עשיתי הרצאה על 'פאודה' מול אנשים מקזחסטן. הם התלהבו והתייצבו לעשות איתי סלפי. הודו עושה לסדרה אדפטציה שלה מול קשמיר.

"הביקוש לתוכן הולך לגדול לשמחת כל מי שמייצר אותו", הוא אומר. "בחמש השנים הקרובות אני לא רואה שתהיה נסיגה בדרישה". בתשובה לשאלה אם המכירה כיום לנטפליקס לא פוגעת ביוצרים, כי היא מייתרת קנייה יחידנית של מדינות אחרות, הוא משיב בשלילה: "טוב ציפור אחת ביד מ־20 על העץ".

את הטענה שברגע שיצירה ישראלית נרכשת על ידי גוף אמריקאי היא נהיית יותר הוליוודית ונוצצת ופחות אותנטית מבטל יששכרוף חד־משמעית: "'פאודה' לא השתנתה עם המעבר לנטפליקס. אחרי שידור הפרק הראשון של העונה השנייה מישהו מהמבקרים הישראלים כתב שאנחנו קורצים ימינה בגלל נטפליקס. אבל כשחתמנו על העסקה עם נטפליקס, הכתיבה של העונה השנייה כבר הייתה מאחורינו. מה שקרה זה שאם בעונה הראשונה היה איקס, הרגשנו שצריך לשבור, אז זה מקור השינוי. אתה לא חושב על הקהל הבינלאומי כשאתה כותב. זאת המציאות. היא נקנתה כי היא לא ניסתה להתנחמד. היא הייתה ברוטלית, לפנים, ובגלל זה אנשים התחברו אליה. אם נהיה הוליוודיים או 'מתמערבים', אז זו כבר לא תהיה 'פאודה'".

הוא מאמין ביכולת של הקהל להבין מבלי שיצטרכו להתחנף אליו. "תראי את 'הנערים', סדרת מופת שעלתה ב־HBO ומתעסקת בסיפור כל כך מקומי, איך למען השם הקהל האמריקאי נשאב לזה? כי בסוף־בסוף צמאים לדרמה טובה. גם אם זה בהר נוף בירושלים, הסיפור האנושי תופס אותך ולא מרפה".

בחזרה לרון לשם, יוצר טלוויזיה, לשעבר סמנכ"ל התוכן בקשת, שעבר להתגורר ולפעול בארה"ב. הוא מצביע על עוד שינוי שתורם לקבלת סדרות זרות כ'פאודה' או 'הנערים'. "המון דברים מרכיבים את הפסיפס של השינוי", הוא אומר בשיחה מלוס אנג'לס. "המילניאלז אוהבים לראות סדרות בכתוביות, גם כשזה באנגלית, כי הם עושים עוד דברים במקביל. אין להם את הרתיעה הזאת שיש לדור של ההורים מכתוביות, וזה פותח אפשרויות".

 

'בשבילה גיבורים עפים' 2, IMDB

'בשבילה גיבורים עפים'

קונים בלבד

השינוי הגדול ביותר הוא במלחמות הסטרימינג המתקיימות כעת בין אפל TV, דיסני, אמזון, הולו ונטפליקס, החזקה ביותר בינתיים. רבים טוענים שמדובר בבועה שתתפוצץ. "זה מרגיש כמו מלחמת חימוש", אומרת דנה שטרן. "אין הצדקה לכמויות התוכן האלה. אף אחד לא יכול להחזיק כמות הזאת של תוכן".

לשם לא בטוח שזה נכון. "כשנטפליקס התחילו להשקיע 4 מיליארד דולר בתוכן, כולם אמרו שזה זמני ושזאת בועה שתתפוצץ", הוא אומר. "ואז הם שמו 8 מיליארד וכולם אמרו שזה זמני ושזה יתפוצץ. עכשיו הם החליטו להשקיע 18 מיליארד, וכבר לא כולם בטוחים שזה זמני ושזה יתפוצץ. בשנה הקרובה, 16 הקניינים הגדולים בעולם הולכים להשקיע 100 מיליארד דולר בתוכן. הפיצוץ עוד לא נראה באופק. נטפליקס לבדה מפיקה היום יותר ממה שכל התעשייה ביחד הפיקה ב־2005. העניין הוא שבעבר חשבנו שיהיה רק נטפליקס כמו שיש גוגל אחד ואמזון אחד. אבל המחסום נפרץ, ולאמריקאי הממוצע כיום יש ארבעה סטרימרים. הדור הצעיר משלם לצפייה פר פרק. 'אופוריה' משודרת ב־HBO, אבל צעירים מזמינים אותה בפרקים באמזון פריים. כל הזמן יש דרישה לייצר תוכן".

עדות להצלחה של התעשייה המקומית בחו"ל היא שלא כל הסדרות שנמכרו ועלו בחו"ל זכו לאזכור נרחב כאן. סדרות כמו 'תאג"ד' שנהפכה ל'68 Whiskey', 'החממה' שהייתה ל'Greenhouse Academy', 'בני ערובה' ששודרה כ'Hostages'; וגם 'להיות איתה', שצפויה לעלות בתחילת אפריל בארה"ב תחת השם 'The Baker & the Beauty'.

"הקרב החדש הוא לא לגרום לסדרה להיעשות ולהיות מופקת. כעת עושים 493 סדרות בלוס אנג'לס לבדה. הקרב הוא לגרום להן לבלוט ולא להיעלם בים הסדרות האחרות", אומר רון לשם. הוא חי את התעשייה הזו מבפנים ומרגיש את הדופק שלה באופן יומיומי. ואכן, 'אופוריה' שלו מספרת את הסיפור הגדול הזה היטב. שש שנים לקח עד שהצליחו להעלות את הגרסה האמריקאית שלה, והיא בתורה הפכה לסדרה השנייה הכי מדוברת בטוויטר של HBO, אחרי אחת אחרת, קוראים לה 'משחקי הכס'.

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook