'שבט אחים ואחיות' היה שיר האחדות הדביק והמידבק של השנה החולפת. מיטב האמנים, כמו שאומרים, התלכדו בכדי ללכד, ויצרו שיר שכולו ישראליות אליבא דדורון מדלי. חודשים ספורים אחר כך, בבוא אלול אלינו, שוחרר שיר שכל כולו יהדות. שורה של אמנים, גברים, השתתפו בפרויקט 'מתחילים מחדש', שיר שמקורו בגמרא. אייל גולן, רמי קליינשטיין, נתן גושן, עדן חסון, שלומי שבת, הראל סקעת, דוד ד'אור, איתי לוי ומשה פרץ הם רק אחדים בשורת אמנים שנראה שחיים בעולמות מוזיקליים אחרים, אך טוטפות עור קושרות ביניהם.
השיר הוא אולי שיאו של תהליך ההתחזקות הדתית שאופף את המיינסטרים המוזיקלי הישראלי. העשור החולף, ובעיקר השנתיים האחרונות, נתנו מקום מכובד לשירה היהודית הדתית. לא בכדי שיר העשור שנבחר בכאן גימל הוא 'מי שמאמין לא מפחד' של אייל גולן. ישי ריבו, יונתן רזאל, חנן בן ארי, כבר שרים בקיסריה ובהיכל התרבות, כובשים מצעדי השמעות ומקליטים דואטים עם שלמה ארצי. הם ניצבים על כתפי עמיר בניון ואביתר בנאי, בני הדור הקודם שהיו חילונים כשעשו את צעדיהם הראשונים כזמרים, ולא ננטשו על ידי הקהל כשכיפה הונחה לראשם ונשמה חלחלה אל מילות שיריהם.
ריבו ובן ארי "באו חזקים" מהבית. כשריבו החרדי שר בלהיטו 'לחזור הביתה': "הגיע הזמן להשתנות, גם אם פספסנו כמה תחנות, אפשר לרדת, יש רכבת חזרה לשכונות" – איש לא זועק "הדתה". שיריו אינם רק "יהודיים", הם ממש "דתיים" ומעודדים חזרה בתשובה. אבל הם יפים, וקולו צלול ומרגש גם חילונים גמורים. וכשהוא שר, זה מזכיר לנו פיוט מבית הכנסת השכונתי. או מקיסריה.
