fbpx

שירין מ'פאודה' היא הקול השפוי של המזרח התיכון // גדי להב

0

'פאודה' היא סדרת מתח סוחפת ומותחת. יש כאלו שהגדירו אותה כ'24' או 'הומלנד' הישראלית (הגדרה מעניינת במיוחד לאור המקורות הצבריים של האחרונה). היא בוודאי נכנסת לפנתיאון סדרות המתח הישראליות הטובות, לצד 'תא גורדין'. אחת הסיבות לכוח המשיכה של 'פאודה' היא אפיון הדמויות שבה. סדרות מתח רבות מדלגות על החלק הזה. 'פאודה' אינה אחת מהן.

כמעט כל דמות ב'פאודה' מסייעת לך להבין את המוטיבים המניעים אותה ולקבל פרספקטיבה חדשה על סיטואציה שאנו כביכול מכירים – להלן "הכיבוש" – אבל למעשה איננו יודעים עליה כמעט שום דבר. הדמות שעושה זאת בצורה הטובה והאפקטיבית ביותר היא ד"ר שירין אל־עבד, שמגלמת השחקנית הלבנונית־צרפתייה לטיסיה איידו. יש לכך שלוש סיבות מרכזיות.

(1) כי היא אזרחית

כל הדמויות ב'פאודה' הן לוחמות או תומכות לחימה. זה לא במקרה. זו התגלמות הקלישאה "לראות את העולם דרך הכוונות". זה מובן מאליו לגבי אבו אחמד (הפנתר), וואליד, מורנו, גדעון אביטל וכל לוחמי יחידת המסתערבים – הם הרי לוחמים. אבל זה נכון גם לכל הדמויות שמסביבן: אלמנתו של באשיר, שנורה למוות בחתונתם, הופכת למחבלת מתאבדת ולוקחת למעשה חלק פעיל בלחימה. נאסרין, אשתו של אבו אחמד, בחרה להתחתן איתו, וכך גם גלי, אשתו של דורון, שגם כשהיא בוגדת בו היא עושה את זה עם לוחם אחר.

שירין היא ה"אזרחית" היחידה. כיוון שבעולם האמיתי נקודת מבט אזרחית היא נקודת המבט ה"שפויה", שירין היא קול השפיות בתוך מערבולת של מעשי נקם על מעשי נקם ואובדן נקודת אחיזה מוסרית. לא במקרה עשו אותה רופאה: אינטליגנטית (שלא נזלזל בה) ועוסקת בהצלת חיים. וכיוון שרובנו חיים רוב הזמן ללא כוונת טלסקופית, קל לנו להזדהות איתה, או לפחות לקבל זווית שאנו מכירים כדי שתהפוך עבורנו לנקודת אחיזה.

יתרה מכך – שירין לא רק שאינה לוחמת, היא מסרבת באופן גלוי לקחת בכך חלק. היא מסרבת לוואליד, היא מסרבת לדורון. בסופו של דבר היא הופכת לחלק מהמשחק, מה ששופך תוכן לעוד קלישאה: "הפגיעה בבלתי מעורבים". כאן לא מדובר במישהי שנפגעה מכדור תועה; שירין היא דוגמה כיצד גם חייהם של אנשים שאינם רוצים חלק בדבר הזה מושפעים ממנו בצורה הישירה ביותר.

כולנו, במובן מסוים, שירין.

___

לכתבה זו יש המשך. המדור המלא מאת גדי להב פורסם בגיליון המודפס.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook