fbpx

אופורטוניזם, קווים לדמותה: סיפורה של פוליטיקאית שנויה במחלוקת // שרה ליבוביץ־דר

כך הגיעה אורלי לוי־אבקסיס, אחרי קריירה פוליטית פתלתלה, למשרד ממשלתי מומצא. מה מספרים האנשים הרבים שנפגעו בדרך - מלבד הבוחרים, שקולם נגנב - ומי בכל זאת מוכן לפרגן לה?

0

היו אלה ימים בוערים. בני גנץ חיפש בנרות דמויות אטרקטיביות שיצטרפו למפלגתו החדשה חוסן לישראל, ויופיעו לצידו על הבמה בטקס השקתה. המגעים שלו עם אורלי לוי־אבקסיס נתמשכו עוד הרבה לפני השלב הזה. הוא חיזר אחריה בדרכו להיכנס לפוליטיקה ובהיותה מניה חמה – שלא יכולה לרוץ במפלגה קיימת, בשל פרישתה מישראל ביתנו בכנסת ה־20. לקראת השקת מפלגתו, אנשיו המשיכו לנהל מגעים קדחתניים עם לוי־אבקסיס. הסקרים צפו לה בשלב זה כשבעה מנדטים. סחורה רותחת מבחינה אלקטורלית. וגם, כמובן, הארומה החברתית שלה הייתה אמורה להשלים את תדמיתו הביטחונית של גנץ.

די מהר, מה שנראה כמו זיווג מושלם הפך לחיזור מהגיהינום. גנץ היה מוכן להבטיח את השמיים. מקום שני ברשימה לכנסת, שיבוץ נרחב של אנשיה ברשימה, במקומות ריאליים. הבטחה לתפקיד מיניסטריאלי נכבד. יועציו, הוד בצר ורונן צור, תמכו במהלך. ישראל בכר, יועץ אחר, התנגד. גם כלת השמחה לא יצאה מעורה. היא הייתה בטוחה שאחרי הבחירות תהיה לשון מאזניים ותקבע את זהות מרכיב הממשלה. לוי־אבקסיס רצתה לא רק את השמיים אלא גם את הירח, השמש והכוכבים, הרבה יותר ממה שגנץ היה מוכן לתת. ובני גנץ, האיש שיכול להכיל כל בן אדם, לא מסוגל לסבול את אורלי לוי־אבקסיס, אמר אחד מעוזריו לכל מי שהיה מוכן לשמוע.

"הם חששו שצירופה לרשימה יהיה כמו להכניס רימון נפץ אל תוך הבית בלי לדעת מתי הוא יתפוצץ", אומר אדם המכיר היטב את הנפשות הפועלות. הרמטכ"ל לשעבר מבין משהו בחומרי נפץ, ובשלב מסוים גם נקרתה לו ההזדמנות לתפנית. מגעים אחרים, שנראו חסרי סיכוי, מול יאיר לפיד ויש עתיד, הבשילו. תצלום של גנץ יוצא מפגישה חשאית עם לפיד בווילה בסביון של הלל קוברינסקי, איש סודו של יו"ר יש עתיד, הבהיר לאן פניו של גנץ מועדות. לא אל אורלי לוי־אבקסיס. "לוי־אבקסיס הבינה שהיא שיחקה פוקר גרוע", אומר המקורב, "אבל כבר היה מאוחר מדי. היו לה קלפים טובים והיא איבדה אותם. בסופו של דבר מי שחלמה להיות לשון מאזניים הפכה לשרת הלק"ק".

עם עמיר פרץ בסיור בחירות, השנה _צילום_אליהו הרשקוביץ הארץ

עם עמיר פרץ בסיור בחירות, השנה // צילום: אליהו הרשקוביץ 'הארץ'

 הראשונה לבגוד בבוחריה

"אין לי בעיה שהם (הרשימה המשותפת) יתמכו מבחוץ… אנחנו מדברים על אזרחים של המדינה" – אורלי לוי־אבקסיס

שובל המאוכזבים אישית ממי שמונתה לתואר שהפך בדיחה בפי רוב כ"שרה לחיזוק ולקידום קהילתי" ארוך; לא ארוך כמובן כמו המוני המצביעים שהכניסו אותה לכנסת, רגע לפני שלקחה את הקולות שלהם במעשה רמאות פוליטית קשה לעיכול ועברה לבלוק של בנימין נתניהו. אבל מלבדם, כאמור, יש גם פוליטיקאים, חברי כנסת בעבר ובהווה, עוזרים לשעבר, תורמים ועוד. חלקם נפרדו מלוי־אבקסיס לפני שנים, אבל עדיין לא נרגעו מהחוויה.

התגובה של רובם לכתבה הזאת דומה. אנחה וצחוק מריר. "מצטער על כל יום שעבדתי איתה. מה אני אגיד לך, הבושה היא עלינו. אנחנו אשמים שיש לנו פוליטיקאיות כאלה. קשה להתמודד עם הפער בין התדמית שלה לבין מה שאני ראיתי שם", אומר אדם שהיה קרוב אליה בעבר, וביקש כמו רובם שלא להזדהות בשמו. שמותיהם ועדויותיהם אמינים על פניהם, ושמורים במערכת. אחר אומר שהחוויה הקשה במחיצתה של לוי־אבקסיס גרמה לו לוותר במשך תקופה ארוכה על הצעות עבודה בעולם הפוליטי. "זה שבר אותי. הייתי חייב להתרחק". מקורב נוסף בקושי עוצר את דמעותיו. בטרם הספיק להתיישב מול הח"מ בבית קפה תל אביבי, הוא מכריז ש"מעולם לא ראיתי דמות שהיא כל כך שונה מתדמיתה". חלק מהתיאורים שלו קשים, הנייר לא יכול לשאתם, אבל גם לא המקורב לשעבר. "אם יש משהו שמעודד אותי בימים האלה זה התחושה שחלקנו, שעבדנו איתה, מתקשים לישון בלילות, עדיין לא הצלחנו לעכל את מה שעבר עלינו. אני מקווה שגם היא לא יכולה להירדם בלילה אחרי שזהותה האמיתית נחשפה".

לוי־אבקסיס הייתה הראשונה להפנות גב לבוחריה. לפני עמיר פרץ, איציק שמולי, יועז הנדל וצבי האוזר, וכמובן בני גנץ וגבי אשכנזי. "הם גנבו קולות, היא התוותה את הדרך", אומר בכיר לשעבר במפלגת העבודה. מי שהקימה מפלגה עצמאית עם השם שלקחה ממפלגתו של אביה, גשר, כדי להביא "את קולם הצלול של אנשים שמרגישים שגנבו להם את הקול", כך במקור, גנבה את אותם קולות עצמם.

שעות ספורות אחרי מדגם הטלוויזיה בבחירות האחרונות העלתה לוי־אבקסיס ציוץ תמוה בטוויטר ("כולי תקווה שנקום מחר לעידן חדש של עשייה"). היו מי שפירשו זאת ככוונה להצטרף לממשלה צרה של נתניהו. הציוץ ירד באותה מהירות שבה עלה, ובעבודה ובמרצ, שברשימתן המשותפת שובצה לוי־אבקסיס במקום השני, נשמו לרווחה. השמחה הייתה מוקדמת. שבוע אחרי הבחירות עזבה לוי־אבקסיס את השותפים ואת המצביעים שנשאו אותה על כפיים. עמיר פרץ מיהר להרגיע. היא לא תמליץ על נתניהו. שלושה ימים אחר כך הבהירה לוי־אבקסיס שלא תמליץ על נתניהו, אבל – גם לא על גנץ, בניגוד להתחייבותה המפורשת. היא בכלל מעדיפה בחירות רביעיות. בתום שבועות בודדים הצטרפה לוי־אבקסיס לגוש הימין והמליצה לנשיא על נתניהו. עוד שבועות מספר, והנה כבר ההסכם הקואליציוני שלה חתום עם הליכוד, ובצידו הכיבודים שחיפשה.

ההשבעה לתפקיד שרה, מאי 2020 // צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

ההשבעה לתפקיד שרה, מאי 2020 // צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

בשם האב

יעקב ברדוגו, איש העסקים והפרשן הפוליטי, שימש על פי עדויות כמעין יועץ סתרים ללוי־אבקסיס. הדבר טבעי כמעט; הוא היה ועודנו האיש הקרוב ביותר לאב, דוד לוי. הוא זרק פה ושם מילה לאוזניים המתאימות (תגובה). אחיה, איש הליכוד ז'קי לוי, ח"כ לשעבר וראש עיריית בית שאן בהווה, נצפה מגיח למעון בבלפור בדיוק באותם ימים קריטיים, טרום העוול שעשתה לבוחריה. לאח ז'קי קשרים טובים יחסית עם נתניהו. בבחירות המוניציפליות האחרונות ראש הממשלה הבטיח רכבת מבית שאן לתל אביב ומנהרה שתחבר את בית שאן לירושלים. לא פחות. המסר היה ברור.

באופן מפתיע, דווקא בן הדודה של לוי־אבקסיס, חיים ביבס, יו"ר השלטון המקומי וראש עיריית מודיעין־מכבים־רעות (אמו של ביבס, לילי, היא אחותה של רשל, אמה של אורלי), לא הצטרף לחגיגה. ביבס מקורב יחסית לנתניהו (פחות מבעבר), אבל לא ממש ללוי־אבקסיס. את ההשוואה שעושים בבית שאן בין שני בני הדודים, לוי־אבקסיס לא תשמח לקרוא. כבר לפני שלוש שנים ביבס רמז מה הוא חושב על בת דודתו, שעזבה ממורמרת את ישראל ביתנו ("כשנמצאים במפלגה יש לשמור על הכללים. גם אם את לא מסכימה עם ראש המפלגה שלך, לא צריך מיד להתפטר"). לפני שש שנים דובר על אפשרות הקמה של מפלגה חברתית, מעין ש"ס חילונית, בראשות ביבס, משה כחלון ואורלי. אפילו שמו של מני מזוז עלה. הכל בחסותו של דוד לוי, לכאורה. היום זה כנראה לא היה קורה.

עם האב, דוד לוי // צילום: דניאל בר און, סוכנות ג׳יני

עם האב, דוד לוי // צילום: דניאל בר און, סוכנות ג׳יני

דוד לוי עצמו היה מעורב בסאגה. הבת מתייעצת עם האב הנערץ, אבל הולכת בדרכה. לא הפנימה כנראה את הזגזוגים של האב, שעזב את הליכוד לטובת חבירה לאהוד ברק וחזר רק כדי לראות את הקריירה הפוליטית שלו מתחסלת דה־פקטו. "מעשה אבות סימן לבנות", אומר לנו תושב בית שאן. אחר, שמכיר היטב את המשפחה, חושב ש"אם דוד לוי היה נמצא במצב הפוליטי של בתו, הוא היה קם והולך".

"דוד לוי היה אחד הפוליטיקאים הכי חכמים בכנסת, הייתה לו מנהיגות, כריזמה, נוכחות. אורלי לוי־אבקסיס היא משהו אחר", אומר בכיר העבודה לשעבר אופיר פינס. "מה שהיא עשתה זה דז'ה וו על ההתנהלות של אבא שלה. היא מושפעת ממנו. אבל בשונה מאביה שקם והלך ושילם על זה מחיר, היא לא שילמה שום מחיר. היא עשתה שפגט פוליטי שאפילו נדיה קומנץ' בימיה הטובים לא ידעה לעשות".

חברים של האב הגיעו לבית שאן והפצירו בו להשפיע על בתו שלא תצטרף לממשלה של כחול לבן שנשענת מבחוץ על הרשימה המשותפת. לוי־אבקסיס הצהירה במהלך הקמפיין שאין לה שום בעיה עם מהלך כזה – כלומר, אפילו צעד רחוק יותר מזה שנקטה כחול לבן עצמה, הצהרתית לפחות. אחרי הבחירות עשתה כזכור צוקהרה והכריזה שהיֹה לא תהיה שם. 

פרסומת מתקופת קריירת הדוגמנות

פרסומת מתקופת קריירת הדוגמנות

משחק כושל מול נתניהו

נתניהו קיווה שלוי־אבקסיס תהיה סירת ההצלה שלו בדרך לממשלת מיעוט, והבטיח הרים וגבעות. יש מי שגורסים כי הדיל של לוי־אבקסיס עם הליכוד כולל תמיכה של נתניהו בדוד לוי לנשיא המדינה בעוד שנה וחצי. בעבר הלא רחוק נתניהו עצמו חסם מהלך כזה עוד לפני שהתחיל להבשיל. בבית שאן מגחכים. דוד לוי, 82, כבר לא חלק מדילים כאלה. "כאן בעיר הרבה יותר מתעסקים בבריאות שלו מאשר בעתידו הפוליטי", אומר תושב העיר שמכיר את המשפחה. שמעון פרס, אגב, נבחר לנשיא המדינה בגיל 84. כך או כך, שאלת השריון בליכוד לאורלי לוי־אבקסיס הרבה יותר רלוונטית מאשר נשיאות לאביה. גורמים המעורים מאחורי הקלעים טוענים שיש דיל כזה, אך הוא לא אפוי לגמרי. הסיכוי של לוי־אבקסיס להצליח לעבור בעצמה את אחוז החסימה כמפלגה עצמאית, דומה לזה של איימן עודה להיבחר לראשות הממשלה. כלומר, היא עלולה להימחק בבחירות הבאות ולהיעלם מהמפה הפוליטית.

כמגישה בטלוויזיה

כמגישה בטלוויזיה

ההצטרפות של בני גנץ לקואליציית אחדות פריטטית טרפה ללוי־אבקסיס את הקלפים. משחקנית מרכזית על לוח השחמט של בלפור, הפכה לפיון קטן. ההסכם עם גשר היה בין האחרונים להיחתם, שעות ספורות לפני התאריך המקורי להשבעת הממשלה. אם בתחילת הדרך נתניהו היה זקוק ללוי־אבקסיס, בסופה יכול היה עקרונית להסתדר בלעדיה. היא הפכה לתוספת לא משמעותית במיוחד. עכשיו, היא תלויה בנתניהו. בבלפור יודעים להכין עוגות ביסקוויטים נוזליות מרגעים כאלה. לוי־אבקסיס, שכבר קיבלה מגנץ הבטחה לתיק האוצר ב־2018, ושיווקה עצמה בבחירות כשרת הבריאות הבאה, קיבלה משרד מומצא ונלעג. הובטחה לה חברות בקבינט החברתי־כלכלי ובקבינט הפיוס, שנדמה שכבר לעולם לא יקום.

ל"משרד לחיזוק ולקידום קהילתי" כבר יש לוגו, עם סמל ישראל כמובן מעל שמו של המשרד. ישראל לפני הכל. יש גם מנכ"ל, חגי רזניק, שהולך עם לוי־אבקסיס בשנתיים האחרונות, ומקורב עוד קודם. יועץ תקשורת עובד במלוא הכוח. לוי־אבקסיס דרשה תוספות שונות למשרד, חלקן טרם ניתנו. עלות הקמת המשרד כ־10 מיליון שקל בשנה. עדיין אין מעון פיזי שמאכלס את ההמצאה המיניסטריאלית. תקציב כמובן טרם נקבע. אין לחץ. אם נתניהו יעשה תרגיל ויפרק את הממשלה על עניין התקציב, המשרד המומצא שלה יושלך לפח הזבל של ההיסטוריה, והיא תלך הביתה יחד עם שאר השרים בממשלה המנופחת.

במו"מ, כשיש לה הרבה פחות קלפים בשרוול משחשבה, היא גזרה טלאים מפה ומשם כדי לבסס את המיניסטריון שנתפר עבורה. המשרד אחראי על המטה הלאומי להגנת ילדים ברשת, הרשות למאבק בסמים ובאלכוהול, תוכנית 'עיר ללא אלימות' ופרויקטים במגזר הערבי. חלק מתחומי אחריותה יילקחו מהמשרד לביטחון פנים, הליך בירוקרטי סבוך. אורלי אינס, הוגת 'עיר ללא אלימות', כבר הודיעה שהזכויות על התוכנית הן שלה. לא בטוח עד כמה יתלהבו במגזר הערבי מלוי־אבקסיס, שהפכה מתומכת חיבור טכני עם הרשימה המשותפת למי שעושה להם דה־לגיטימציה בוטה דקה אחרי. בינתיים כבוד השרה עורכת סיורים אקראיים, פה בויצ"ו, שם באשדוד, בקריית מלאכי, בדרום תל אביב. בישיבות הממשלה הגדולה בתולדות ישראל היא מנסה להעלות דברים על סדר היום. מעלה רעיונות שנשמעים טוב כהודעה לעיתונות, כמו הפעלת קו חם למתנדבים או סיוע לחיילים בודדים. בדיון על משק החלב דיברה לוי־אבקסיס, לצד שרים נוספים, על מצבם של החקלאים. בטוויטר הציגה את עצמה כנאבקת ראשית על זכויותיהם ("העליתי בממשלה את נושא פערי התיווך בכל הקשור לתוצרת חקלאית, דבר הפוגע הן בחקלאים והן בצרכן הפרטי. הדברים חוזקו על ידי שר הפנים אריה דרעי. אני שמחה לבשר ששר האוצר ישראל כ"ץ הבטיח לקדם רפורמה מקיפה"). שר שהשתתף בישיבה זוכר דיון רב־משתתפים, שבו חלק מהשרים, כולל לוי־אבקסיס, הביעו תמיכה בחקלאים. נו, שיהיה.

היא הציעה תוכנית בשם 'דרך חדשה', "להעצמת קהילת יוצאי אתיופיה. נקדם פרויקטים חדשים בדגש על ספורט, מוזיקה ופעילויות פנאי". פרשנים וגם דמויות בולטות בעדה האתיופית הסתכלו, ושפכו עליה קיתונות של הסתייגויות ולעג. בעיקר על האופן שבו ציינה "ספורט" וזוטות אחרות כאמצעי "העצמה" לקהילה. סטריאוטיפ מביך, שהביא עליה האשמות בגזענות. 

רעש וצלצולים

"אומרים שרגישות עוברת בגנים, אז כנראה אני קיבלתי מנה גדושה, לטוב ולרע. יכול להיות שהצלחתי להסיר את הסטריאוטיפים שהיו על אבא שלי. יש בחברה שלנו פחות דעות קדומות, ועדיין, נשארו אנשים מסוימים שיש בהם משהו עקום" – אורלי לוי־אבקסיס

היא עתירת אגו ברמה חריגה, על פי עדויות רבים שמכירים אותה ועמם שוחחנו. רגישה לביקורת, עסוקה רבות בתדמיתה. "בטוחה שכולם נגדה", הגדיר מישהו. מתעבת את התקשורת. אנשים שעבדו לצידה מתארים חשש לפני כל ריאיון, הקפדה מוגזמת על כל מילה בהודעותיה, תשומת לב רבה לכל מה שנכתב ונאמר. הנראות, הם אומרים, חשובה הרבה פעמים יותר מהמהות. להופעה תקשורתית עם נאום פומפוזי או לציוץ מנותק מהמציאות בטוויטר חשיבות רבה בסדר העדיפויות. כשפורסם שזכתה במכרז במגרש בבית שאן, החליטה להחזירו אחרי ביקורת ציבורית נוקבת.

לוי בועדה לקידום מעמד האישה, 2016 - צילום_ אמיל סלמן, ׳הארץ׳

אורלי לוי בועדה לקידום מעמד האישה, 2016 // צילום: אמיל סלמן, ׳הארץ׳

היא הצביעה יחד עם הקואליציה בעד החוק הנורווגי שמשמעותו התפטרות של שרים וסגניהם מהכנסת והחלפתם ב־13 חברי כנסת חדשים, תוספת של כ־20 מיליון שקל בשנה. הדיון במליאה בקריאה השנייה והשלישית היה ארוך, האופוזיציה התנגדה, ניצן הורוביץ הקריא רשימה של עסקים שקרסו לאחרונה, כל אחד מהם היה שמח לקבל חלקיק מהתקציב הזה. מאות ההסתייגויות נדחו. "ביליתי אמש יחד עם עמיתיי שעות רבות בדיונים ובהצבעות במליאת הכנסת עד לפנות בוקר. ממשיכה לעבוד למענכם", כתבה אחר כך בטוויטר. אף מילה על מהות העבודה.

חברי כנסת מתארים התנהלות מכוונת תקשורת, כשלוי־אבקסיס שוהה במשכן או באה להשתתף בישיבת ועדה. "היא בדרך כלל מדברת בתחילת הישיבה, כאשר האולם מלא בעיתונאים. לעיתים היא מנפנפת בדף נייר, מקריאה מתוכו נתונים, מרימה אותו בהפגנתיות כדי שיהיה ויז'ואל, ובדרך כלל מסתלקת מהאולם אחרי שסיימה לדבר. נותנת הופעה, חלקה מכוונת לתקשורת, ונעלמת", אומרת חברת כנסת לשעבר. "לא אחת כשצפיתי בהופעות שלה תהיתי אם חברי כנסת מגיעים למשכן כדי לעבוד או כדי לצעוק. לצעקות יש מקום, התקשורת אוהבת את זה. ברגע הראשון זה משכנע אבל כשזה נמשך שנים זה מוגזם. עבודת הכנסת מאוד סיזיפית, לא מדובר בצעקות צבעוניות אלא בעבודה קשה. עכשיו כולם נורא מופתעים מההתנהלות שלה, ואני תוהה איך לא הבנתם את זה קודם. כולם אכלו מכף ידה. כולם שיתפו איתה פעולה. היא יפה, היא רהוטה, יש לה קסם אישי. המשחק עבד". תיאור דומה חוזר כמעט בכל שיחה עם חברי כנסת. הכנסת כאירוע יחצני.

למעלה מעשר שנים כח"כית, לוי־אבקסיס דילגה בין כמה סיעות. ב־2009 הובאה על ידי אביגדור ליברמן לישראל ביתנו. כשזה הצטרף לממשלה ב־2016 ולא מינה אותה לשרה, קצפה עליו והחליטה לפרוש. היא הקימה את גשר, נכשלה בבחירות, ואז חברה למפלגת העבודה. בסבב ג', השנה, הצטרפה לאיחוד של העבודה ומרצ. בהמשך אמרה להם ביי, ועברה כעצמאית לגוש של נתניהו. באמצע ניהלה עוד משאים ומתנים, כמו עם גנץ או עם מפלגת אחי ישראלי של עדינה בר־שלום.

לפיד וגנץ בהשקת 'כחול לבן', 2019 // צילום: תומר אפלבאום, ׳הארץ׳

לפיד וגנץ בהשקת 'כחול לבן', 2019 // צילום: תומר אפלבאום, ׳הארץ׳

מומחיות בנשק ביולוגי

מפלגת העבודה אינה זרה למשפחת לוי. כ־20 שנה לפני שעשתה זאת בתו, דוד לוי הצטרף לישראל אחת של אהוד ברק. מאז עבר דם רע בין משפחת לוי לברק. מה הם לא אמרו זה על זה. לוי־אבקסיס הזכירה את הקשר של ברק לג'פרי אפסטין. ברק מצידו הזהיר שהאיחוד עם לוי־אבקסיס עלול לסתום את הגולל על מפלגת העבודה. אבל עמיר פרץ החליט להזרים חמצן לקריירה הפוליטית הגוועת שלה, אחרי שלא עברה את אחוז החסימה באפריל 2019. או כפי שאומר אדם שמכיר אותה: "פרץ היה מפעל הפיס של אורלי".

במקביל לשיחות איתה, פרץ דווקא התאמץ יותר בכיוונים אחרים. למשל, ציפי לבני. כולם סירבו לו. גם לוי־אבקסיס לא התלהבה, בסביבתה תהו כיצד דעותיה הימניות ישתלבו במצע של מפלגת העבודה. אם כי לא צריך להגזים עם הימניות, היא לא הבליטה את הנושא יותר מדי במהלך הקריירה. רוב הזמן שיחקה על המגרש החברתי.

כישוריה המדיניים התגלו, כאשר יממה אחרי הצגת תוכנית השלום של דונלד טראמפ בבית הלבן השיקו בעבודה־מרצ־גשר את קמפיין הבחירות. כמה זיעה ודם רע קדמו לאירוע. בעבודה ובמרצ מתנגדים לתוכניתו של הנשיא האמריקאי. החשש היה שלוי־אבקסיס מתכוונת להכריז על תמיכתה בתוכנית. מסרים התרוצצו הלוך ושוב. החרדה גאתה. בסופו של דבר, לוי־אבקסיס לא הסתייגה או תמכה במפורש ("כל מפלגה תשמור על עצמאותה בהצבעות. אני מתחייבת לקבל את ההחלטה הטובה ביותר כשביטחון ישראל לנגד עיניי").

במקביל הביכה את הרשימה, כשבפרוץ הקורונה הכריזה, משוכנעת, כי הנגיף הונדס בסין כנשק ביולוגי. חבריה לקמפיין תפסו את הראש מול הדהודה את תיאוריית הקונספירציה חסרת ההוכחות. לוי־אבקסיס, אגב, כמו במקרים רבים אחרים, פשוט סירבה לחזור בה. "ציינתי משהו שהוא לא בלתי סביר".

בסביבתה לא התלהבו מהחיבור עם פרץ. היא בעצמה הסבירה בריאיון לאופירה וברקוביץ' שהיא "לא מפלגת העבודה". גם בעבודה היו מי שחשבו ששיבוצה הוא אסון פוליטי. "לא היו אלטרנטיבות טובות יותר, ההחלטה הייתה בין גרוע לגרוע מאוד. לא זו בלבד שפרץ לא התייעץ עם אף אחד, אנשים גם פחדו לדבר", אומרת דמות בולטת במפלגה. "חברי הכנסת חששו שאם יגלו התנגדות, פרץ יסלק אותם. ותיקי המפלגה הביעו התנגדות, עמר בר־לב ומרב מיכאלי לא התלהבו, אבל המפלגה הייתה על הברכיים, לא היו כיסי התנגדות, החשש היה שלא נעבור את אחוז החסימה. הערך האלקטורלי של לוי־אבקסיס נחשב אז למנדט וחצי. שווייה היה ביצירת משהו חדש, כמו שיצרו יצחק הרצוג וציפי לבני. היו מי שקיוו שאחד ועוד אחד ייתן שלוש. בסוף יתברר שזה נתן רק חצי".

פעילת מפלגה בולטת אומרת ש"אף אחד לא שאל אותנו. עד לרגע האחרון לא ידענו שפרץ פועל לצרף את לוי־אבקסיס למפלגה. זמן קצר לפני מסיבת העיתונאים עדיין חשבתי שהוא מתכוון להביא את ציפי לבני או את עדינה בר־שלום. אפילו האנשים של עמיר במפלגה לא ידעו כלום. זה הגיע אלינו כעובדה מוגמרת".

איתן כבל מזכיר את הפרוצדורה המפלגתית. "למרות שאומרים שאנחנו הורגים את מנהיגינו, כמעט ולא קרה שראש המפלגה הפסיד בוועידת המפלגה. הוועידה בדרך כלל נותנת גיבוי מלא ליו"ר. נכון או לא נכון, טיפשי או לא, הוא מקבל גיבוי. פרץ ידע את זה. יכול להיות שמחאה הייתה משפיעה, אבל כשאתה נמצא על הטיטאניק, כל אחד מפחד על עצמו. המפלגה הייתה מידרדרת עם לוי־אבקסיס או בלעדיה. היא רק האיצה את התהליך, הייתה הזרז, הדובדבן שבקצפת ההתרסקות".

יכול להיות שההתנגדות לחיבור בין לוי־אבקסיס לפרץ הייתה נגועה בגזענות, טוענת חברת כנסת לשעבר. פעיל ידוע אחר נזכר שהוא דווקא היה בעד לוי־אבקסיס. "חשבתי שיש בזה משהו. שילוב יפה של גבר, אישה ועיירות פיתוח. באה מישהי מהימין ועושה את כל הדרך לשמאל. זה יכול למשוך קולות". קולות לא נמשכו. העבודה־גשר, כזכור, זכתה בשישה מנדטים בלבד, מספר דומה לזה שקיבלה מפלגת העבודה בבחירות מועד א'. אפילו בבית שאן הצביעו עבור העבודה־גשר רק כמחצית ממספר הקולות שלוי־אבקסיס קיבלה כעצמאית במועד א'.

במרצ נדהמו. הורוביץ וזנדברג: צילום: תומר אפלבאום, ׳הארץ׳

במרצ נדהמו. הורוביץ וזנדברג: צילום: תומר אפלבאום, ׳הארץ׳

ההינעלות של פרץ

למרות זאת, פרץ התעקש להמשיך הלאה עם לוי־אבקסיס. יש מי שמתאר את הקשר ביניהם כיחסי אב ובת, עם חיבור רגשי שנוצר שם. "אפשר היה לדבר עם פרץ על הכל, רק לא על אורלי", אומר פעיל מפלגתי. "ניסיתי לדבר איתו", אומר אחר, "הוא אמר שלוי־אבקסיס תביא קולות מהפריפריה, הציג אותה כדבר הכי טוב שקרה לו". אחרים מדברים על כניעה מוחלטת של פרץ ללוי־אבקסיס: "עפר לנעליה". אשת מפלגה ותיקה אומרת: "רויטל סויד שמה את נפשה בכפה למען עמיר פרץ, ושובצה רק במקום העשירי. היום היא מחוץ לכנסת, בעוד לוי־אבקסיס חוגגת בממשלה". פרץ עצמו מסרב כעת לדבר עליה.

באופן תמוה, גם אחרי הכישלון בבחירות פרץ לא פירק את השותפות עם לוי־אבקסיס. "זה כבר היה מקומם", אומרת הפעילה המפלגתית, "לא היה עם מי לדבר. היו מי שניסו לדבר איתו, הוא לא היה מוכן לשמוע. הוא הודיע שלוי־אבקסיס תהיה שרת הבריאות, ושום דבר לא עזר לנו. עד היום לא ברור לי למה פרץ התעקש עליה. חידה. אולי הוא רצה לנקום באיציק שמולי שהתמודד מולו ולתת את המקום השני ללוי־אבקסיס. אבל למען האמת, היינו אדישים. הבנו שעם אורלי או בלעדיה אנחנו על הפנים. לא היו לנו כוח להילחם יותר. הרבה פעילים פשוט עברו להצביע כחול לבן, הייתה תחושה שאצלנו הכל אבוד".

במהלך המו"מ בין פרץ ליו"ר מרצ ניצן הורוביץ, לקראת בחירות מועד ג' וחיבור בין המפלגות, לוי־אבקסיס הוצגה כעובדה מוגמרת. היא התעקשה על מקום שני, כשהורוביץ שלישי, למרות שמרצ היא זו שמביאה את המנדטים, בניגוד אליה. פרץ התבטל בפניה. "הוא מאוד התעקש על הצטרפותה ועל המיקום שלה", אומר הורוביץ, "זה היה התנאי שלו. באותו זמן היה חשש ששתי המפלגות לא יעברו את אחוז החסימה ולנתניהו יהיה גוש ענק. לנוכח זאת רצינו לעשות את החיבור, והיות וזה היה התנאי העיקרי – הסכמנו".

את הקמפיין הובילו פרץ והורוביץ. לוי־אבקסיס מיעטה להתערב. "היא לא הייתה שותפה", אומר הורוביץ, "כמעט ולא הגיעה לישיבות. היו לנו אירועים מדי ערב, היא לא השתתפה. לא התנגדה לקו של הקמפיין ולא הביעה דעות נחרצות. היא זרמה עם מסרי הקמפיין, אם כבר דיברה, הדגישה נושאים חברתיים, לא העלתה נושאים מדיניים, ואמרה לא אחת שהיא לא יכולה לשבת תחת נתניהו. היא לא אהבה את הצילומים המשותפים, נראתה מסויגת. היה ברור שהיא לא נלהבת, אבל היא לא דיברה על זה".

פעילים במטה המשותף זוכרים הופעות ספורות של לוי־אבקסיס שם. חגי רזניק השתתף מטעמה בישיבות אסטרטגיות, פה ושם הגיעו פעילים נוספים. לוי־אבקסיס שמרה על מטה נפרד, לא הייתה כפופה לדוברות של המפלגה המשותפת. "היא באה לישיבות עם פמליה, דפקה כניסה לעיני העיתונאים כאילו היא הילרי קלינטון. היה ברור שחשוב לה שייתנו לה כבוד", אומרת אחת מנשות המטה. "הם העבירו את התחושה שאנחנו צריכים להגיד להם תודה שהם בכלל הואילו להצטרף אלינו. לא הבנו מה קורה. מצד אחד, יש לנו חברות כנסת טובות; מצד שני אדם כמוה, לא חברותית, שערכיה אינם משותפים לאלה שלנו, שלא עברה את אחוז החסימה. ובכל זאת היא התנהגה אל מרצ כאל מסטיק מזוהם שנדבק לנעל יקרה. העלתה באינסטגרם בעיקר תמונות שלה ושל עמיר פרץ".

פעילה נוספת מתארת את הניסיונות להביא את לוי־אבקסיס לאירועים. "היא התנהגה כמו פרינססה, לא חסכה מאנשי הקמפיין אף קושי. היה צריך לשכנע אותה כדי שתסכים להגיע לשטח, וגם אז היא לא עשתה את זה לעיתים קרובות. ככה לא מתנהג פוליטיקאי שרוצה להיבחר. היום יש מי שתוהה אם היא רצתה שהקמפיין שלנו יצליח". במרצ מתקשים לשכוח איך הובהר, לטענתם, שלוי־אבקסיס מעדיפה בלעדיות בכנס נשים, ללא חברות כנסת נוספות לצידה.

פעילים נזכרים במריבה קולנית בין ח"כ מיכל רוזין ללוי־אבקסיס, קו שבר בקשר בין לוי־אבקסיס למרצ. "באווירה של 'נגזר עלינו לחיות ביחד', רוזין התנפלה על לוי־אבקסיס ואמרה את מה שרבים חשבו. אמילי מואטי (מועמדת העבודה) ומוסי רז (מועמד מרצ) מחאו כפיים. לוי־אבקסיס אפילו לא הסתכלה על רוזין".

ז'קי לוי עם נתניהו. צילום: עמוס בן גרשום, לע״מ

ז'קי לוי עם נתניהו. צילום: עמוס בן גרשום, לע״מ

נפגעי הקמפיין הראשון

למרות התיעוב והאווירה הבעייתית, הפצצה שהטילה לוי־אבקסיס אחרי הבחירות הפתיעה את רובם. בראש ובראשונה את עמיר פרץ, שעשה בשבילה כל מה שאפשר כמעט, ואפילו לא עודכן על המהלך. בשבועות האחרונים טוען אחד ממקורביו באוזני כל מי שמוכן לשמוע שפרץ ולוי־אבקסיס תכננו לערוק יחד לזרועותיו של נתניהו, אבל היא זו שהקדימה את פרץ ומכאן גודל ההפתעה. "היא הוכיחה שהיא פוליטיקאית קטנה", אומר בכיר לשעבר בעבודה. "אם היא הייתה נשארת עם פרץ, היא הייתה מקבלת את משרד הרווחה ולא שמולי. היא עברה לבד, חטפה את כל האש וקיבלה עצם. היא חצתה את כל הקווים האדומים בצורה לא אלגנטית. זו לא רק גסות רוח אלא גם חוסר אמינות".

"היא לא דיברה על הדברים האלה במהלך הקמפיין", אומר הורוביץ. "היא זרמה עם המסרים שלנו. אם בקמפיין היא הייתה מנסה להדגיש קו שלה, אפשר היה להגיד שהיא לא הוליכה אותנו ואת המצביעים שולל. אבל זה לא קרה. בגלל זה היא הוליכה אותנו שולל ולמעשה גנבה קולות. נתנו בה אמון. הבעיה היא אצלה, לא אצלנו. היא הבטיחה במפורש, פומבית, שהיא הולכת איתנו. היום אני תוהה מה היו כוונותיה ואם מראש היה לה דיל עם נתניהו ועם הליכוד".

"היה ברור שמדובר בחיבור לשמאל ושהיא יודעת לאן היא מגיעה", אומרת ח"כ תמר זנדברג, מרצ. "אפשר היה לראות שלא נוח לה עם זה, אבל היא לא הביעה התנגדות לקו של הקמפיין שנטה שמאלה. לא העליתי על דעתי שזה גשר בשבילה כדי להיכנס לכנסת. בשבילי מה שהיא עשתה היה הלם מוחלט. נשאנו אותה לכנסת על גבנו ואז שלום. גם ברמה האישית לא צפיתי את זה. יומיים לפני הבחירות נפגשנו באירוע ברמת השרון, היא בירכה אותי על הולדת בתי, הכל היה טוב. לא האמנתי שדבר כזה יצא מבית ספרנו. הערכתי אותה. בשביל הכלום והשום דבר שהיא קיבלה, לא היה שווה להקריב את המעמד שלה".

כאמור, רק פעם אחת רצה לוי־אבקסיס לבד. כשהקימה את מפלגתה ב־2018, הסקרים נתנו לה מראש 5–6 מנדטים. התקשורת חיבקה. היא הייתה אמורה להיות מפלגת אווירה שתיקח קולות משני הגושים. ההמשך נגמר, כזכור, בפיאסקו. גשר קיבלה רק 1.7% מהקולות, רחוק מאוד מאחוז החסימה שעומד על 3.5%. כשגנץ אמר לה שלום והלך עם לפיד, היא יצאה במסע האשמות. ההמשך היה ירידה מתמדת שלה בסקרים, עד להתרסקות. המטה היה מצומצם. מנכ"ל המפלגה רונן אביאני, מנהל הקמפיין שמוליק כהן, איש השטח יונתן לאלו, משרד סוסנקו־ציפריס על הפרסום, הדוברת רעות סוקולסקי, יועץ התקשורת רון לוין. מאחורי הקלעים ייעצו המקורבים האישיים, אחותה טלי אוחנה, בעלה עו"ד יאיר אוחנה, ובעלה של אורלי, ליאור אבקסיס. יחד הם מהווים קוורטט בלתי נפרד. המשפחה מעל לכל. אוחנה אף הייתה ערבה ל־100 אלף שקל שנלקחו כהלוואה. האחות סימה לוי תרמה 10,000 שקל. מטה הבחירות שכן צמוד למשרדו של יעקב ברדוגו ברמת החייל בתל אביב. שני יועצים שנשכרו לעבודה בקמפיין נאלצו לעזוב אחרי שדבר העסקתם פורסם. "הכל אצלה מאוד פנימי, היא לא אוהבת פרסומים לא מבוקרים", אומר אדם המכיר אותה מקרוב.

חלק מהשמות שציינו מעלה לא רוצים לדבר, אך מספרים בשיחות סגורות על התנהלות מחפירה ועל הרושם הגרוע שנוצר להם מלוי־אבקסיס. אנשים שעבדו במטה זוכרים ניהול כאוטי. "היא מתקשה לקבל החלטות", אומר אדם שהיה שם. "או שהיא לא החליטה, או שההחלטה הייתה שגויה. איחורים תכופים, ביטולי אירועים, ניכור והתעלמות מיועצים, שיחות טלפון שכמעט לעולם לא נענות לצד דרישות בלתי אפשריות. האווירה הייתה קשה. סטרס תמידי, עובדים יודעים שבכל רגע הם עלולים לעלות על הגריל, יש המון לחץ בסביבה שלה".

בן זוגה ליאור הגיע לא אחת למשרדים. יש הטוענים שמעורבותו הייתה מיותרת, מתארים "ניהול פנקסנות ומעקב אחרי דורשי רעתה של בת זוגו". אחרים אומרים שאבקסיס היה כוח מניע, נכון תמיד להיענות לכל בקשה, לעיתים אף היווה צינור להעברת מסרים בין המטה ליושבת ראש המפלגה.

הקמפיין נשען על דמותה שלה. היא הייתה מעורבת בכל פסיק, בכל מילה של אחרונת ההודעות לעיתונות. התלהבה פחות, על פי עדויות, מסיורי השטח. המסרים היו זהירים. היא התמקדה רבות במערכת הבריאות וליקוייה, אבל בחרה שלא למתוח ביקורת ישירה על השר דאז יעקב ליצמן. אני עובדת איתו, הסבירה. במטה היו מי שחשבו שהבוסית שלהם פוחדת מעימותים. הניסיון להעניק ללוי־אבקסיס חשיפה תקשורתית רבה ככל האפשר נתקל במחסומים. היא משתדלת לא להופיע בתוכניות בוקר, בטענה שהיא מתקשה להגיע מביתה בצפון לאולפנים במרכז הארץ. ימי שישי מוקדשים למשפחה. היא לא הגיעה, למשל, לאירוע שיזם המטה שלה, חלוקת פרחים לנשים ביום האישה.

הכישלון בקלפי

"עצוב לי לראות איך היא לקחה לרשימה שלה אנשים טובים וריסקה אותם פוליטית", אומר אדם המכיר את לוי־אבקסיס היטב. מלבד חגי רזניק, שהפך מקורב אמיתי והולך איתה גם כעת, שני המועמדים הבולטים ברשימת גשר – דדי פרלמוטר, בעבר סגן נשיא בכיר בחברת אינטל העולמית, ופרופ' יפעת ביטון – היו שחקני משנה. פרלמוטר וביטון נענו לכל דרישה, הופיעו בחוגי בית בכל הארץ, פרלמוטר אף היה ערב להלוואות של גשר בסכום של 350 אלף שקל, ותרם כ־10,000 שקל. לוי־אבקסיס הצליחה לגייס 37 תורמים ותשעה ערבים בסכום של 3.26 מיליון שקל. אליהו גרידיש מנתניה, חתנו של המיליארדר דניאל אברמס, ערב בסכום של מיליון שקל. אברמס מימן לפני תשע שנים חלק ניכר מהמחאה החברתית הגדולה. לפחות אחד התורמים, איש עסקים ידוע, מחכה עד היום למכתב תודה או לשיחת טלפון. "אחד הרגעים המשעשעים בקמפיין", מספר אדם שהיה מעורב שם, "היה כשתורם דובר אנגלית הגיע למשרדים והעובדים נאלצו לחפש מתורגמן שיסייע ללוי־אבקסיס לנהל איתו שיחה". למעלה ממיליון שקל חוב שהותיר הקמפיין שולם על ידי מפלגת העבודה המקרטעת, כחלק מהדרישות של לוי־אבקסיס מפרץ.

"הערבויות הוחזרו", מאשר דדי פרלמוטר ל'ליברל'. ביטון ופרלמוטר לא נשארו בקשר עם לוי־אבקסיס בתום הקמפיין. "דרכינו נפרדו", אומר פרלמוטר, שמעדיף לא לפרט. "בבחירות מועד ב' היא לא הציעה לי להצטרף אליה, ואם הייתה מציעה לא הייתי מסכים. אני מעדיף לקדם נושאים בצורה ציבורית אזרחית ולא באמצעות פוליטיקה".

גם השחקנית חנה אזולאי־הספרי, שתמכה בלוי־אבקסיס, כבר לא שם. היא הנחתה כנס נשים בכיכובה של יו"ר גשר, שהבטיחה שלעולם לא תשב תחת נתניהו עם כתב אישום נגדו. כמו רבים אחרים, גם אזולאי־הספרי ניסתה אחר כך ליצור קשר ולא נענתה. "תמכתי בה בגלל הנושא החברתי, אבל לדעתי העשייה החברתית שלה לא גדולה. בעיניי גניבת הקולות שלה היא מרמה, מעשה לא ראוי".

עם כל התקשורת, הפרגון וה"הייפּ", 74 אלף אנשים בלבד הצביעו אז לגשר. "אני לא מבין איך עשרות אלפים הצביעו עבורה", אומר אדם המכיר את לוי־אבקסיס. "אני מניח שאם היו מכירים אותה היטב, כמוני, חלקם לא היו נותנים לה את קולם". בהיוודע ממדי הכישלון הסבירה לוי־אבקסיס המאוכזבת ש"אין מה לעשות, מדינת ישראל לא מסוגלת לקבל גם אישה וגם מזרחית". המדינה אשמה.

עם ליברמן לפני הפרידה, 2016 _ צילום_ אמיל סלמן, ׳הארץ׳

עם ליברמן לפני הפרידה, 2016 _ צילום_ אמיל סלמן, ׳הארץ׳

שנאת האקסים בישראל ביתנו

"קשה לי לעקוב אחרי הדעות המדיניות של ליברמן, הן השתנו לאורך השנים כמו מטוטלת" – אורלי לוי־אבקסיס

מי זוכר כבר את תחילת דרכה בישראל ביתנו. אביגדור ליברמן העניק לבתו של בכיר הליכוד לשעבר, מי שהייתה דוגמנית ומגישה בתוכניות זניחות בטלוויזיה, הזדמנות של פעם בחיים. לוי־אבקסיס הצטרפה במקום השישי בבחירות 2009. שרון שלום, בעלה של אחותה של אורלי, סימה, היה כבר אז האיש הקרוב ביותר לאביגדור ליברמן. הוא תיווך, סלל לגיסתו את הדרך. עד היום ח"כים לשעבר של ישראל ביתנו זוכרים איך דני איילון, שגריר ישראל בארה"ב, נדחק למקום השביעי אחרי מישהי עם אפס רקורד ציבורי. "אם את רוצה להבין את אורלי לוי־אבקסיס, תעקבי אחרי המשפחה שלה", מציעה ח"כית לשעבר. "כמעט בכל צומת בקריירה שלה המשפחה נמצאת ברקע".

בישראל ביתנו העניקו לה את הבמה החברתית. היא עמדה בראש ועדת הכנסת לזכויות הילד, עסקה בין השאר גם בדיור הציבורי. קיבלה פניות, טיפלה, צברה הכרה בנושא. ח"כ לשעבר מספר כי "זה עורר הערכה. לא היו אז הרבה ח"כים חברתיים, בטח לא בישראל ביתנו". ליברמן נתן יד חופשית, אם כי פיקח מרחוק. אפילו הצבעתה נגד מתווה הגז, בניגוד לעמדתו, עברה איכשהו בשלום. המהלך הזה קנה לה אהדה גדולה בקרב חוגים בשמאל.

די מהר היה ברור שהחיבור בין לוי־אבקסיס לישראל ביתנו אינו טבעי. הח"כ לשעבר זוכר שלוי־אבקסיס הרבתה לאחר לדיונים בכנסת, תירצה זאת במגורים בצפון: היום היא מתגוררת ביישוב שלפים, בעבר גרה בקיבוץ מסילות. היא הייתה מנהלת ויכוחים עם ליברמן, הבוס הכל־יכול של המפלגה, שלעיתים טיפסו לטונים גבוהים. ליברמן זעם. עליו לא צועקים. הוא גם לא מקבל איחורים. הח"כים שהוא בוחר הם חיילים ממושמעים, נכנסים לאולמות הדיונים רבע שעה לפני תחילת הישיבות, מקבלים את הנחיות הבוס כלשונן.

ההווי המפלגתי היה זר ללוי־אבקסיס. זאב בודד, מכנים אותה הח"כים לשעבר של ישראל ביתנו. לוי־אבקסיס נטתה שלא להצטרף לבילויים משותפים של בכירי המפלגה. אולי בגלל השיחות ברוסית בין חלקם. הייתה נטע זר. מתחת לאף רטנה על המאפיה הרוסית במפלגה, כך כינתה באירוניה את האווירה. עם פאינה קירשנבאום ניהלה קרבות סכינים, בין השאר על קרדיטים. לוי־אבקסיס לא היססה לתקוע חיצים. קירשנבאום שמרה בחקירתה במשטרה על זכות השתיקה. לוי־אבקסיס מיהרה להכריז שהיא מתנגדת לזכות השתיקה של נבחרי ציבור. "בפוליטיקה לא צריך להיות חברים, קורה שאנשים לא מסתדרים", קירשנבאום אומרת ל'ליברל' באנדרסטייטמנט רועם.

הקרע התרחש, כאמור, עם הצטרפותו של ליברמן לממשלת נתניהו הרביעית כשר הביטחון, יחד עם סופה לנדבר שחזרה למשרד העלייה והקליטה. לוי־אבקסיס, מקום שני ברשימה, נעלבה והלכה הביתה. כלומר, נשארה בכנסת – ואחר כך הקימה את סיעת גשר. לנדבר, כמו רוב האנשים שם, לא הייתה קרובה, בלשון המעטה, ללוי־אבקסיס ("אני הייתי קרובה לאנשים מאוד אינטליגנטיים"); היא לא מבינה על מה הייתה המהומה. "לי יש שטח, לה לא היה שום שטח, בבחירות היא לא עוברת את אחוז החסימה. למה היא הייתה צריכה לקבל תפקיד של שרה כשהיא לא הביאה לנו קולות? למי זה היה ברור שדווקא היא צריכה להיכנס לממשלה? לעיתונאים?".

ארבע שנים עברו מאז שלוי־אבקסיס עזבה את ישראל ביתנו. התחושות הקשות נשארו. שרון שלום עדיין קרוב לליברמן, אבל עדיף לא להזכיר בסביבת האחרון את שמה של לוי־אבקסיס – מי שלא רק לקחה לו מנדט, אלא בהמשך הייתה ממעניקי השלטון לנתניהו. הח"כים של המפלגה התחלפו מאז, אבל היחס אליה נשאר דומה. "בשביל מה לנו להיות בקשר עם אישה שדפקה את המפלגה?", אומר ח"כ מישראל ביתנו. "היא בושה לפוליטיקה הישראלית. דפקה לא רק אותנו, אלא גם את השמאלנים. היא הייתה צריכה להתפטר מהכנסת עוד כשלקחה לנו את המנדט". 

בבחירות 2020 קיבלה העבודה־מרצ־גשר 7 מנדטים, לעומת 11 מנדטים שקיבלו העבודה ומרצ בנפרד בבחירות אפריל 2019, בלי לוי־אבקסיס.
בבית שאן הצביעו עבורם רק 164 איש, שהם 1.6%.

פחות בענייני פרגון

"אני מוצאת הרבה נקודות דמיון ומשתפת פעולה עם ח"כיות מכל קצות הקשת הפוליטית" – אורלי לוי־אבקסיס

למעלה מעשר שנים בכנסת, הרושם הוא שלוי־אבקסיס היא אחת מחברות הכנסת הפחות אהודות על חבריה למשכן. ח"כית לשעבר: "הח"כים נמצאים שעות ארוכות בבניין ומפתחים חברויות, את יודעת מה קורה איתם, מתעניינת בשלומם, מראה דאגה, אכפתיות. אני לא זוכרת אותה מביעה איזשהו עניין באחרים". אחרת נזכרת איך הביטה על לוי־אבקסיס בהערצה, עד שהתברר לה שלוי־אבקסיס כלל לא סופרת אותה. "בעיניי היא הייתה פיה של נושאים חברתיים. כלפיי היא לא הייתה חברתית, התנשאה, הייתה יכולה לחלוף על פניי במסדרון ולהתעלם ממני כאילו אני אוויר. לא נעים". לשעברית אחרת אומרת שמעולם לא הייתה לה בעיה עם חוסר הנחמדות של לוי־אבקסיס. "היא סוליסטית, לא מהמסתחבקות. אבל תמיד יש נחמדים יותר ונחמדים פחות. לא מעט ח"כים נחמדים לא יהססו לתקוע לך סכין בגב. חברת כנסת מכובדת מאוד גנבה חוקים לאחרת, גם לי גנבו חוקים. הכל קורה שם. הבעיה איתה מבחינתי היא הפופוליזם שמסמל את סוף עידן האחריות".

מירב בן־ארי, מהח"כים הבולטים של מפלגת כולנו לשעבר (2015–2019), מכנה את לוי־אבקסיס "השרה לקידום המתנ"ס". היא הסכימה לדבר בשמה, ללא בעיה. אין לה מורא. בן־ארי זוכרת איך ניסתה להקים עם לוי־אבקסיס את השדולה למען נוער בסיכון. "היא התעקשה לעמוד לבדה בראש השדולה כתנאי להצטרפותה". או איך קידמה יחד עם לוי־אבקסיס הצעת חוק שעסקה בעברייני מין, ולהפתעתה של בן־ארי, כשהיא שהתה בסיור פרלמנטרי בחו"ל, לוי־אבקסיס לקחה את הקרדיט על ההצעה, הציגה אותה בהסכמת שאר הח"כים שהיו חתומים עליה, אבל לא טרחה לציין אותם בשמם. "שום מילה טובה למי שעשו את כל העבודה מול משרדי הממשלה. את אורלי עניין רק אורלי".

ח"כית אחרת מזכירה סיטואציה שבה לוי־אבקסיס נכנסה לדבריה באחד הדיונים ואמרה במופגן, לעיני העיתונאים שנכחו בוועדה, "אני מרגישה כאן משהו לא בסדר, מה אתם מבשלים, איזה מזל שבאתי". "במשך שבועות דנו בנושא מסוים", אומרת הח"כית, "וברגע אחד היא ניסתה להעביר את התחושה שאם היא לא הייתה נכנסת לדיון, מי יודע מה היה קורה. היא לא אמרה במפורש את המילה 'שחיתות', אבל זה מה שהשתמע מדבריה. אני לוחמת צדק וזכויות אדם, אתם חבורה של מושחתים".

את רוב הקריירה הפרלמנטרית עשתה לוי־אבקסיס על המיתוג החברתי, אולם לפני כשנה וחצי דורגה במקום ה־40 מ־46 בדירוג החברתי של המשמר החברתי בכנסת. סיעת גשר גם היא בתחתית הדירוג עם 18 נקודות, לעומת מרצ שהגיעה לראש הדירוג עם 49 נקודות. המיקום הנמוך נובע בין השאר מהיעדרות מהצבעות על שקיפות במימון מוסדות חינוך, חוק ברית הזוגיות, החוק לפיקוח על מעונות יום ותחבורה ציבורית בשבת. היא העבירה חוק חופשת לידה בתשלום בגין אשפוז יילוד, חוק שאוסר על עבריין מין לשנות את שמו, וחוק סיוע משפטי חינם לנפגעי עבירות מין בזמן התנהלות הליך פלילי. פעלה להקמת בנק לחלב אם ולהענקת תמריצים לפגיות, התנגדה להעלאת גיל הפרישה לנשים. יחד עם דב חנין עמדה בראש השדולה בכנסת לדיור ציבורי. הגם שאחיה, ז'קי לוי, היה סגן שר השיכון, ומקורבה רזניק היה מנכ"ל המשרד. הדיור הציבורי דשדש אז, ועדיין מדשדש כיום. האשמה כמובן לא בה, אלא בממשלות נתניהו. רזניק בעצמו הודה, סמוך לעזיבתו את המשרד, ש"מלאי הדיור הציבורי בתחילת 2020 הגיע לרף הסיכוני של אחוז אחד מסך משקי הבית, לעומת 5% בארה"ב ובין 6% ל־18% באירופה". ואכן, אלפים רבים מחכים לדירה שלה הם זכאים. פעיל בתחום הדיור הציבורי אומר שלוי־אבקסיס וחנין העלו את המודעות לנושא. "כחלון העלה את רף הפעילות, אבל בלעדי לוי־אבקסיס וחנין המהפכה לא הייתה קורית". חנין, איש חד"ש, זוכר את לוי־אבקסיס כפעילה מסורה בתחום: "עבדנו יחד בצורה טובה. ההישגים היו חלקיים, לא השגנו את כל מה שרצינו כי הממשלות היו בראש אחר לגמרי ומבחינתן עדיף היה שהדיור הציבורי היה נעלם".

התנגדותה של לוי־אבקסיס למתווה הגז הפריחה תקווה בין הפעילים בתחום. "בסופו של דבר ההתנגדות שלה הייתה חיובית", אומר אחד מהם, "אבל היא לא הייתה כוח רציני במאבק, מפני שהיא לא ממש העמיקה בנושא כמו שלי יחימוביץ' ומשה גפני".

"אי אפשר להגיד שהיא לא עשתה כלום", אומרת ח"כית לשעבר. "לא הייתי זורקת לפח את כל מה שהיא עשתה, אבל העשייה פחותה מיחסי הציבור".

נו, מילא, כעת היא כבר סביב שולחן הממשלה, כפי שרצתה כל הזמן. "בישיבות ממשלה לוי־אבקסיס מעלה נושאים חברתיים, אבל אני מסתכל עליה וחושב שאני לא הייתי לוקח את התיק שהיא קיבלה", אומר שר בממשלה. "הייתי מרגיש לא נוח לתפקד כשר כזה. אני הייתי דורש שיספקו לי הסברים מאוד טובים למה צריך את המשרד לקידום קהילתי. לא חייבים לרוץ לממשלה. אפשר לעשות דברים טובים גם בכנסת".

לוי־אבקסיס, לא ברור אם מחוסר מודעות או פשוט בקרב על שמה הטוב, יצאה תקשורתית להגן על המשרד המיותר שהומצא עבורה. את מנעמי השררה היא כבר קיבלה, השאלה היחידה שנותרה נוגעת לעתידה הפוליטי. האם בין סיכומיה מול נתניהו ישנו אחד על שריונה ברשימת הליכוד? גם אם הייתה הבטחה כזו, סביר שנתניהו ישליך אותה לפח הזבל, יחד עם מאות הבטחות אחרות שנתן. היא יכולה להתפקד לליכוד ולהתמודד כאחד האדם. אבל לצורך כך היא צריכה לעבור תקופת אכשרה, ואם הבחירות יוקדמו לשנה הבאה, למשל, היא לא תוכל להתמודד – אלא באישור יו"ר התנועה. חיבורים פוליטיים משמעותיים אחרים, אחרי הרקורד המפוקפק שלה, כנראה כבר לא באים בחשבון.

 


תגובת לשכת השרה לחיזוק וקידום קהילתי

מצער שבחרתם להביא טענות ממוחזרות ודברי רכילות זולה מפיהם של יריבים פוליטיים קנאים, תוך הצגת הדברים דרך נרטיב עקום וסובייקטיבי. אילו הכתבה הייתה אובייקטיבית, היה מוזכר בה שהעשייה הזו הציבה אותה בראש הלוחמים החברתיים בכנסת ישראל וזיכתה אותה בפרסים שמעידים על איכות העבודה בעולם הפוליטי, כגון הפרלמנטרית המצטיינת של המכון לדמוקרטיה, אות אומ"ץ על עבודתה החברתית ואבירת איכות השלטון של התנועה לאיכות השלטון. לוי–אבקסיס בילתה שעות רבות בוועדות הכנסת והשתתפה במאות דיונים מלאים, ארוכים וחשובים. לטפול עליה את ההאשמה הזו זו בדיחה עלובה שאין בינה ובין המציאות שום קשר.

"התחקיר" המגמתי הוא דוגמה מובהקת לתסכולם של אנשי תקשורת העושים יד אחת עם גורמים פוליטיים המזוהים עם השקפת עולמם שתכליתה רצח אופי. רק בחודשים האחרונים קיבלה השרה החלטות דרמטיות שמנעו ממשלת מיעוט בתמיכת בל"ד, שהייתה נשענת על כרעי תרנגולת, ויוצרת קרע בעם שלא רצה בממשלה זו, ובנחישות החלטתה, מנעה בחירות רביעיות וקירבה את ממשלת האחדות. גם מסע הדה–לגיטימציה הגדול ביותר לא ימחק את החקיקה הענפה שקידמה, וחשוב מכך, את הסוגיות החברתיות שקידמה למען אזרחים רבים – כמו כל הורה לפג או ליילוד שאושפז מכל סיבה, או כל קטין שהיה קורבן לעבירה. אלו זוכים לתנאים טובים יותר ללא בירוקרטיה מיותרת – בזכות חוקים שחוקקה, וכמוהם אוכלוסיות רבות נוספות כמו ילדים בסיכון, נפגעי פגיעה מינית, דיור ציבורי ועוד.

בנוגע לדבריהם של אנשי מרצ – מן הרגע הראשון הצהירה לוי–אבקסיס שמדובר בבלוק טכני וכי תהום פעורה בין המפלגות, והוסכם מראש כי המפלגות נפרדות לחלוטין בנושאים מדיניים, ביטחוניים ודת ומדינה. משונה שבדיעבד מרצ באה בטענות כלפי הסכם שהיא חתומה עליו.

ללוי–אבקסיס צוות המלווה אותה שנים רבות, הטענות ההזויות על התנהלותה לא ראויות אפילו לתגובה. רק נציין כי האנשים הטובים שבוחרים בכל בוקר להמשיך לקחת חלק בצוות המלווה את השרה ולפעול למען הציבור הם העדות האמיתית להתנהלותה האישית.

תמוה בעינינו עניין לוח הזמנים של השרה, לוי–אבקסיס היא בין חברי הכנסת הבודדים שעדיין גרים בפריפריה, אם לארבעה, המבלה שעות רבות בדרכים, בכנסת ובמשרדה, לעיתים עד השעות הקטנות של הלילה.

קשה להבין את הטענות כי עמדה על ערכיה ועמדותיה מול יו"ר ישראל ביתנו, שכן כנבחרת ציבור זה מה שמצופה ממנה לעשות. לוי–אבקסיס שילמה מחיר פוליטי כבד על דבקותה בערכיה, ומתוך הכרה במחיר שתשלם, יצאה למדבר פוליטי, בו הקימה מפלגה הלכה למעשה. קשה להבין כיצד ניתן להציג זאת באור שלילי.

מפלגת גשר מחבקת את המתנדבים, הפעילים והתורמים שלה, הקשר איתם חשוב לה ביותר, והם הכוח והמנוע לפעילות היומיומית. מתוך אחריות וצנעה, גם במחיר של קמפיין אחד פחות, גשר מלכתחילה לא חילטה את כל הערבויות שלה, ואף דאגה לכך שכל נותני הערבות בקמפיין הבחירות – קיבלו את כספם במלואו. גשר לא חייבת שקל לאף ספק ולאף ערב.

למשרד לחיזוק וקידום קהילתי יש עשרות עובדים שכפופים אליו וכ–1,200 עובדים ברשויות המקומיות שמבצעים את הפעילות בשטח, ופועלים בתחומי מניעת סמים ואלכוהול, מאבק באלימות במשפחה, עבודה עם נוער בסיכון ועוד. בנוסף באחריות המשרד המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, ואגף חדש להעצמה ופרויקטים בחברה הערבית. הטענה שאין משרד פשוט מגוחכת וניתן לראות רק מהחודש הראשון של פעילותו כי יוצאים לפועל פרויקטים חשובים, מובאות לאישור תוכניות חברתיות וקהילתיות רבות וכן היחידות הכפופות פועלות בצורה יעילה ואינטנסיבית, תוך שצוות המשרד והשרה הממונה פועלים להרחבת השירותים הנדרשים והשקעת תקציבי ממשלה בתחומים חברתיים שהטיפול בהם כיום לוקה בחסר. אנחנו מזמינים את כתבי 'ליברל' לעשות כתבה על המשרד לחיזוק וקידום קהילתי בעוד חצי שנה ולבחון את עשייתו למען הציבור הישראלי והמדינה. אנו בטוחים כי לא יישאר על שפתותיכם אף פירור אחד של ציניות.

צילום עופר וקנין, ׳הארץ׳

אורלי לוי. צילום עופר וקנין, ׳הארץ׳

הבהרה מצד מערכת 'ליברל':

אלו עיקרי התגובה, החריגה באורכה, שנשלחה ב–5 ביולי מטעם לשכת השרה. 'ליברל' פנה ללשכתה לטובת שיח ישיר מול השרה ב–22 ביוני, אך לא זכה למענה מאז משום מה. התגובה שהגיעה לבסוף, לבקשתנו, כללה השמצות משוללות בסיס כלפי הכתבת וכלפי המגזין. נציין, כי עדויות רבות וקשות שהובאו בפנינו, שהנייר כמעט ואינו סובל, נחסכו מהשרה ומהקוראים בכתבה זו. אך במידה וההשמצות כלפי הכתבת והמגזין יימשכו, בכל צורה שהיא, נשקול את העניין מחדש.

LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook