לכאורה, צעד חברתי חשוב, יש שיאמרו רק "שיווקי". חברה מובילה בתחומה מחליטה לתמוך כלכלית בהקמת קו סיוע ללהט"ב. אבל מה שעשתה טחינת אל ארז, בניהולה של ג'וליה זהר, יילמד עוד שנים, ולא רק בבתי ספר לשיווק.
מיד לאחר שהתקבלה ההחלטה, פורסמה בתקשורת העברית וזכתה לתגובות חיוביות בחברה היהודית, החלה להתלקח האש ההומופובית בחברה הערבית. כללי השיווק והפרסום הנהוגים בעברית אינם חלים תמיד ברחוב הערבי. איש פרסום ידוע בחברה הערבית אמר שלזהר לא הייתה זכות להשתמש בשם "אל ארז" כדי לקדם זכויות להט"ב. "זה לא העסק הפרטי שלה, היא פגעה בכל המשפחה שלה", אמר לי הפרסומאי.
פרשת אל ארז נחתה על הציבור הערבי באחת מהתקופות האפלות של ההומופוביה: מותו של הרקדן הגיי איימן ספייה וההלוויה המתוקשרת שלו בכפר יאסיף שלפו מהבקבוק שדים דתיים קיצוניים. באותם ימים ממש פקד משבר נוסף את הרשימה המשותפת, לאחר ששלושה מחבריה תמכו בהצבעה בכנסת בחוק האוסר טיפולי המרה, צעד שעורר מחדש את הדיון הפנימי במגזר על זכויות הגייז, וחשף שוב את עומק ההומופוביה (ע"ע וליד טאהא בקטגוריית 'המשפיעים לרעה').
לפיכך, זהר עשתה את הבלתי אפשרי. גם אם לא התכוונה לכך, היא כיוונה מראה אל הציבור הערבי ואילצה אותו להביט בה ולהכיר את פרצופה המכוער של שנאת האחר. כרגע, הציבור הערבי בישראל מסרב ברובו להביט במראה הזאת, אבל העלייה החדה במכירות של אל ארז (50% לפי 'כלכליסט') הוכיחה שמפעל מקומי לייצור טחינה יכול לעשות בית ספר לכל החברות הגדולות, ובעיקר להשפיע חברתית הרבה מעבר לפס הייצור ואסטרטגיית השיווק.
–
