הבני האובד // מאחורי הקלעים של פירוק כחול לבן // מאת שרה ליבוביץ־דר

בני גנץ הימם את בוחריו ואת שותפיו בדרך להסכם עם נתניהו ופירוק כחול לבן. מה קרה מאחורי הקלעים? איזה תפקיד היה לגבי אשכנזי? מה ניסו לעשות לפיד וליברמן? ועד כמה אנשי גנץ נאמנים לו? כרוניקה של גירושים מכוערים בין מפלגות – וחתונה מכוערת לא פחות בדרך לממשלה.

מי ששירת תחת פיקודו של בני גנץ מכיר את תנועת היד האופיינית. בישיבות אינסופיות, גנץ מסובב את טבעת הנישואים שלו, קדימה ואחורה, הלוך ושוב. מאזין לכל המשתתפים, שעות ארוכות, תוך סיבוב הטבעת. "בתום הדיונים יצאנו מחדר הישיבות ללא החלטה", מתאר אחד מהם סיטואציה אופיינית. "תוהים מה עשינו שם, על מה דיברנו, איך אחרי כל הדיונים גנץ לא קיבל שום החלטה. הדבר היחיד המוחשי בחדר היה הסיבוב של הטבעת, כל השאר נבלע בערפל הפטפוטים האינסופיים, חסרי התכלית", נזכרים מי שנטלו חלק בריטואל.

פתאום כישוף. הטבעת הסתובבה עד שעלה עשן לבן, הפור נפל. החלטה מפתיעה התקבלה בתום שעות של דיונים ושיחות עם יועצים, גנץ החליט להקים ממשלה עם נתניהו, למרות כל ההבטחות שלו לציבור והטינוף שחטף מהאחרון. ואם בארז הגבוה הזה נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר כמו אורלי לוי־אבקסיס, עמיר פרץ, איציק שמולי ופנינה תמנו־שטה.

"זו אכזבה גדולה", אומר רם בן ברק מיש עתיד, חברו של גנץ. בן ברק היה נשיא 'הממד החמישי' כאשר גנץ היה יו"ר החברה. "אני מתוסכל, חבל לך על הזמן. עבדנו כל כך קשה בשנה האחרונה. גנץ באמת בחור טוב, אני אוהב אותו בתור בן אדם, אני חושב שהוא התכוון לטוב, נמשיך להיות חברים, אבל לא אשב איתו יותר באותה מפלגה פוליטית. כמה ימים אחרי התפרקות כחול לבן דיברתי איתו ואמרתי לו שהוא עושה טעות. מאז לא שוחחנו, אני מעביר לו מסרים דרך הטוויטר. בשביל מה התאחדנו? כדי שלא יהיו מושחתים בממשלה. אני לא מצליח להבין מה עבר עליו. אני מניח שהיו עליו לחצים. הוא כנראה לא מתאים למערכת הזאת. זו תעלומה, לא ברור איך הוא נפל לתוך זה. חידה".

רבים מנסים לפתור את החידה. "אני שומע לא מעט השערות", אומר אדם שבעבר עבד קרוב עם נתניהו. "אנשים מתקשים להבין מדוע מי שעמד לזכות במדליית זהב, עצר 100 מטר לפני סיום ריצת המרתון. זה סיפור מאוד תמוה. אחת השאלות שעולות היא האם גנץ נסחט". את הטענות האלה, לא מבוססות יש לציין, מעלה לאחרונה גם אהוד ברק ("יש פה עסקה אפלה. נתניהו אסף חומרים על גנץ ואשכנזי בדרכים לא חוקיות").

הרבה תיאוריות יש על מה שקרה שם. יש מי שבטוחים כי הלחץ המאסיבי שהפעיל גבי אשכנזי עשה את שלו. שגנץ, שאפילו כמה ממכריו הקרובים מתארים אותו כ"אדם חלש", לא הצליח לעמוד בפרץ. אחרים משוכנעים שיועצי גנץ, ובראשם הוד בצר, דחפו אותו להסכם והיוו את המשקל המכריע. אחדים מייחסים לגנץ חישוב קר: כזה שבו, לדעתו, הוא יגיע לבלפור רק דרך ממשלת האחדות. הרבה מפנים אצבע לעבר התנהלותם של יועז הנדל וצביקה האוזר, לא רק בהקשר של הרשימה המשותפת והצבעתה בעד ממשלת מיעוט – אלא אם היו מגיעים גם למשוכת החקיקה נגד נתניהו. ומעל כל אלה ריחף משבר הקורונה, שבצידו סקרים שבהם נתניהו זינק. "הוא עשה החלטה ריאלית. במקום להימחק ולהיות שר חינוך בממשלת נתניהו, הוא יהיה שר הביטחון בממשלה פריטטית", אומר יועץ פוליטי המכיר את גנץ היטב.

"מה אתם מתפלאים", אומר חבר כנסת של כחול לבן המקורב לגנץ. "זה היה על הפרק כבר כמה חודשים, זה לא בא בהפתעה". יועץ שמכיר היטב את גנץ צוחק למשמע השאלה. מה קרה לו, כיצד הפך את עורו, איך נהה אחרי נתניהו? "בעיניי זה נורא פשוט. לא קרה לו כלום. זה הוא. אלה היכולות שלו. זה הבן אדם".

קצין בכיר לשעבר ששירת צמוד לצד גנץ במשך שנים, אומר שהוא לא התפלא על השידוך עם נתניהו. "גנץ לא נוכל ולא כוכב. אבל גם לא איש מדון". רבים ממכריו של גנץ אמרו לנו זאת. הרמטכ"ל לשעבר נרתע מעימותים, תנו לו להתנהל בנחת, בני־חותא, כפי שנקרא בצבא. הסערות התכופות בכחול לבן מתחו את עצביו. המו"מ עם נתניהו העניק לו את התחושה שאי שם בקצה הדרך המאבקים והעימותים יגיעו לסיומם. אם רק יגיד "רוצה", ינחת במשרד הביטחון ומשם יחליק לבלפור עם פחות מאמץ ומאבקים. בדרך סלולה, בדיוק כמו שגנץ אוהב. "אמרתי לגנץ שהוא בן אדם עם לב טוב", אומר מקורב לאביגדור ליברמן שהיה ער להתנהלות בין שני האישים, "אבל אדם טוב לב לא מצליח לעשות שום דבר בפוליטיקה. אין לו יכולת לקבל החלטות שקולות. הוא לוקח ללב כל מה שהוא שומע בשיחות מסדרון ומקבל החלטות מתוך תחושות".

לטחון את הקליינט

נתניהו שיחק על הקורונה, שם על המגפה את כל הז'יטונים הפוליטיים. מומחה ההפחדה שיחק היטב על הסנטימנט הציבורי ("האיום הכי גדול אולי מאז ימי הביניים"). נתניהו שהה פעמיים בבידוד, הגברת לא יצאה מפתח הבית זמן ממושך. גנץ הורשה להיכנס אל המתחם, אבל נאלץ לשהות בפאטיו, ניהל שיחות מקרוב־רחוק עם ראש הממשלה. גם החתימה על ההסכם נערכה בפאטיו, כבר בנוכחותו הפיזית של נתניהו. גנץ לא הורשה להיכנס אל הבית הסטרילי. מקורב למו"מ מספר שאפילו אוכל לא הוגש לגנץ ולפוליטיקאים מזדמנים. לך תחשוב בהיגיון בתוך סיטואציה כזו, כשאתה רעב ומותש. היגיון פחות נכח שם. בשיחות נתניהו שיחק על הרגש, רק שנינו ביחד נוכל לצאת ממשבר הקורונה, עם ישראל רוצה אחדות, העם זקוק לנו כעת. התיאורים מפיו היו קשים. מיליון חולים, מי יודע כמה מונשמים, "רבבות מתים". סוף העולם. קשה היה שלא להיסחף אל חלום הבלהות.

כשהבינו שהאסון אינו כצעקתו, כבר לא הייתה דרך חזרה. העקומה החלה להשתטח, המספרים היו רחוקים מרחק אסטרונומי מנבואות הזעם. גנץ נאלץ להמשיך לשחק על נרטיב הקורונה: "מאז קבלת המנדט אני עוסק בדבר אחד, הקמת ממשלת חירום לאומית שתילחם בקורונה". בראש ועדת הקורונה בכנסת יעמוד ח"כ מהליכוד, המגפה נפקדת בכלל מההסכם הקואליציוני. את תיק הבריאות לא התעקשו לקבל אפילו לרגע, עד שיעקב ליצמן הודיע בטובו שהוא מוותר עליו.

המטחנה של בלפור, שיודעת להניח מלכודות דבש, פעלה במלוא הכוח. פה הגברת קיבלה את פניו של גנץ בחום, שם נתניהו החמיא, התלוצץ, הפריח דברי כיבושין, שיחק על הכפתורים הרגישים, על החולשות. בבלפור מכינים שיעורי בית לפני שמנחיתים פטיש על הקורבן. העבודה בתיק גנץ נעשתה כבר לפני חצי שנה, כאשר שקלו לחתום על הסכם דומה, מיטיב הרבה יותר לגנץ ולכחול לבן. גנץ היה עם רגל אחת בפנים, נפגש עם נתניהו, פסח על שתי האפשרויות, כחול לבן מאוחדת – או נתניהו. את שתי האפשרויות לא אהב. בסיבוב הקודם החליט ששלמות המפלגה שהקים עם יאיר לפיד ומשה יעלון חשובה יותר.

הפעם החליטו בבלפור לא לוותר, לא להרפות מהקליינט, לעשות הכל כדי שיחתום. רוב השיחות בין שני הקודקודים התנהלו ברוח טובה. את הקשיחות השאירו לצוותי המו"מ, כשנתניהו אומר לגנץ דבר אחד – ומנחה את שליחו יריב לוין להקשות באותו העניין בדיוק בהמשך. לעיתים הטונים עלו. ברגע מסוים גנץ נעלב, כעס על ההתנהלות, פתח קצת פה. למרות זאת לא עלה על דעתו לנתק מגע. ברגעים קשים נעלם לזמן־מה, לא ענה לטלפונים. פעם אחת נטש את בלפור בכעס. שיחפשו אותו בסיבוב. כשחזר איום החקיקה נגד נתניהו מכיוונו של ליברמן, גנץ קיבל מראש הממשלה טלפון בהול. בוא לבלפור. הוא בא. רק פעמיים על פי הידוע שיחק אותה קשה להשגה ולא בא "אם לא תהיה התקדמות אמיתית". לרוב נעתר להזמנות. לעיתים היה שם גם אשכנזי, לפעמים צוות המו"מ, חלקו בפאטיו, חלקו בזום. "הייתה לו תחושה שהצד השני לא משחק על פי כללי משחק הוגנים. זה לא מפתיע, אבל כשחווים את זה ממקור ראשון זה כואב", אומר ח"כ המקורב לגנץ.

איום שהוא תחינה

הביקורת בציבור ובכלי התקשורת העיקה לא פחות. חלק מיועציו של גנץ התייחסו בביטול למבקרים, כינו את התקשורת "רדיקלית", סמכו על הסקרים שצפו לגנץ 19 מנדטים לעומת כמחצית ליאיר לפיד עם הפיצול. אבל גם הם הבינו ש"המכה בבטן" שהכניסו לבוחרים, כפי שמכנה זאת מקורב לגנץ, עלולה לחזור אליהם לכיוון הפרצוף.

קו ההסברה של כחול לבן ניסה להתגבר על המכשולים. רונן משה, אמיר קורן וח"כ חילי טרופר אחראים על התקשורת. אם בימים הראשונים דיברו שם על שמירה על שלטון החוק, ככל שנקפו הימים הניואנסים השתנו. קצת אירוני לדבר על שלטון החוק, כשמסנדלים את בג"ץ, מעקמים את המבנה החוקתי ומכשירים את נתניהו לכהונה כשר ("ראש ממשלה חלופי") תחת כתב אישום, בהמשך. דף המסרים כלל מלחמה על הדמוקרטיה ומאבק בקורונה במקום. כולם, מאשכנזי ועד אחרון חברי הכנסת, דקלמו את משל המכונית. "קפצנו למכונית נוסעת. לולא אנחנו, היא הייתה דוהרת אל תוך ההמון", מתפייט אחד מהח"כים המקורבים לגנץ. "אנחנו מנסים להשתלט בציפורניים על ההגה. אם לא היינו עושים את זה, יכול להיות שעוד חודשיים היית מפסיקה לכתוב כי 'ליברל' היה כבר לא חוקי".

גנץ נשלח לחזית. יותר מתחנן מאשר מאיים על הצד השני ("נתניהו, זה רגע האמת, ההיסטוריה לא תסלח למי שיברח"), או מסביר בפייסבוק שלשניהם אין אופציות אחרות. המנגנון של כחול לבן נרתם למען ההסכם. לא שיש לגנץ מנגנון גדול. את רוב עבודת השטח בכחול לבן עשתה יש עתיד. גנץ נשאר עם משרדים ברמת החייל, עם כמה יועצים ותומכים. מחנה פוליטי דל. מודעת תמיכה בו צצה בתקשורת, על החתומים בין השאר עמוס ידלין, קובי אוז, עליזה לביא, שהייתה חברת כנסת של יש עתיד ונדחקה החוצה, ראשי מועצות וחיים ביבס, יו"ר מרכז השלטון המקומי, מקורב לנתניהו ומי שארגן את המודעה. השטח, כצפוי, לא בער. לא נרשמו גילויי תמיכה סוערים בגנץ. הפגנה מול ביתו בראש העין למען ממשלת אחדות, שבוע אחרי המפץ, הייתה דלת משתתפים. גנץ ורעייתו רויטל יצאו אל קומץ התומכים עם מסכות. מהפגנות המחאה שאורגנו מול הבית התעלמו.

חברי הכנסת התבקשו לשתוק. רק זה חסר, שמישהו מהם יפלוט איזו מילה שתרגיז את בלפור. גם גנץ שתק בדרך כלל, למעט פוסט שבועי בפייסבוק. בימים הראשונים נפגש ושוחח בטלפון ובזום עם הח"כים. בהמשך אלה התעדכנו מהדיווחים בתקשורת בעיקר. לקראת פסח שני כבר הייתה דממת אלחוט כמעט מוחלטת. את השמירה על חשאיות מסביר ל'ליברל' ח"כ המקורב לגנץ, כחשש מריגול תעשייתי. "יש מולנו יריב עוצמתי שמנצל כל מידע לרעתנו. אם אחשוף, למשל, את שמותיהם של מקורבי גנץ, מחר בבוקר יהיה עליהם בליץ. הצד השני מתוחכם ואכזרי, שולט בתקשורת, כל מידע ינוצל נגד גנץ. אני מעדיף שיחיו במעגל הידע שלהם, אין לי עניין לתרום להם אינפורמציה".

המגעים החשאיים

החרדות שיחקו פול טיים. בשיחות פנימיות סירב גנץ להצעות להיכנס לעימות ישיר עם נתניהו. חלק מיועציו דחקו בו ללכת בכל הכוח על החקיקה נגד ראש הממשלה. להוכיח אומץ. נתניהו מעריך כוח, רק כך ייענה לדרישות כחול לבן ויפסיק להקשות ולסחוט אותם מנגד. גנץ היסס, לא רצה לשבור את כללי המשחק, אף שמדובר ביריב שמולו כללים כאלה הם אות מתה. הוא חשש שתזוזה אחת לא נכונה תשבור את המהלך כולו.

"שילמנו למפרע את המחיר, העסקה היא מדינת ישראל", מסכם ל'ליברל' אחד מחברי הכנסת הקרובים לגנץ את התהליך כולו. עם אסטרטגיה כזו, כאשר אתה משלם על החליפה כולה עוד לפני שהחוט הושחל למחט. ובבלפור הבינו לאן נושבת הרוח. לא רק שניהלו מו"מ מקביל עם מפלגת העבודה ועם יועז הנדל וצביקה האוזר, לעיתים הם גם שינו והעלו אפילו בתוך כמה שעות את הדרישות. סיפוח, הוועדה לבחירת שופטים, שינוי חוקי יסוד, מינויי בכירים במערכת אכיפת החוק. מה לא. בעוד גנץ השתעשע בתפקידו החדש כיו"ר הכנסת, עקר ללשכה המרווחת שפינה יולי אדלשטיין, בבלפור תפרו הסכם ביד אמן. ח"כ מקורב לגנץ מסגיר תחושות: "כולם מרגישים שבגדו בהם. זה יהיה נישואי תועלת, נכאיב אחד לשני. הכל היה חמוץ, לא נעים". אחר שופך קיתונות על נתניהו: "אף אחד אצלנו לא מאמין לנתניהו יותר מאשר בעבר. אף אחד לא חושב, למשל, שהוא רוצה רוטציה. יש לו כוח, כוונות ורצון ויש סביבו חבורה שמוכנה לאיים על אושיות הדמוקרטיה".

"נתניהו לא הפך להיות חבר של גנץ", אומר מקורב לאחרון, "הכי רחוק מזה. אין פה אהבה, הדעות והמחשבות ההדדיות לא ישתנו, גנץ חווה חוויות קשות בקמפיינים, אבל המדינה חשובה יותר".

שלושה שבועות נמשכה מלחמת ההתשה, למורת רוחו של גנץ התמים, שחשב שבתוך יום־יומיים ההסכם יהיה גמור וחתום. ביום חמישי, 26 במרץ, גנץ הטיל פצצה, הציג את מועמדותו לתפקיד יו"ר הכנסת במקום מאיר כהן מיש עתיד. על פי ההסכם בכחול לבן, יו"ר הכנסת יגיע מיש עתיד. הצעד שבר את הכלים. כחול לבן התפרקה במהירות גדולה יותר מהלילה שבו קמה. חברי כנסת של יש עתיד זוכרים את הרגע כמו מוכי טראומה. "בשעה 12:30 מאיר כהן נקרא לגנץ, שאמר לו שהוא מתכוון להגיש את מועמדותו לתפקיד יו"ר הכנסת", משחזר אחד מהם בטון מריר. "מאיר אמר ליאיר שבזה הרגע כחול לבן נגמרה. יאיר ניסה לדבר עם גנץ. זה לא עזר. בתוך ארבע שעות גנץ פירק את המיזם הפוליטי הכי מצליח בעשור האחרון". בחוסן לישראל יש מי שבטוחים שהבגידה היא דווקא של לפיד. אם רק היה מסכים לזרום עם גנץ, אולי אפשר היה למצוא פתרון שיהיה נוח לכל הצדדים. לא ברור מהו בדיוק.

קדם לרגע הזה מו"מ חשאי למחצה. חלקו בפגישות של גבי אשכנזי עם אריה דרעי, שהחלו כבר בתום מערכת הבחירות השנייה ונמשכו חודשים ארוכים. בשבוע האחרון נפגש אשכנזי עם איילת שקד. "גנץ איש חלש, אשכנזי חתר תחתינו", אמר עפר שלח וביטא את תחושתם של מקורבים לשניים. אדם המכיר אותם היטב אומר שהוא משוכנע כי "אשכנזי עמד מאחורי הסיפור. אני מכיר טוב את הפרסונה, הוא מעולם לא קיבל את הבכורה של בני".

"ידענו שיש ערוץ חשאי", אומר ח"כ מיש עתיד, "אבל לא ידענו על הפגישות בין אשכנזי לדרעי, לא בטוח שבני ידע". דרעי הוא שחשף את המגעים בין השניים. השמיים לא נפלו. "לנו נתנו להבין, גם אחרי החשיפה, שהשיחות בין דרעי לאשכנזי לא רציניות", אומר אותו חבר כנסת. התחושה הייתה שהשניים סוללים אולי את דרכה של כחול לבן לחרדים. רק מעטים הבינו שהדרך נסללת לממשלת נתניהו והבלוק שלו. מקורב לליברמן מדגיש שאשכנזי "לא נתן לאנשים בתוך החדר להבין מה כוונותיו".

"עכשיו הם שניהם לבד מול נתניהו", אומר מקורב לאשכנזי המכחיש חתירה כזו. "אין יותר את לפיד וליברמן במאבק הזה. רק שניהם, גבי ובני מול ביבי".

המבחן מול אשכנזי

שניהם לבד אבל לא ביחד. גנץ נשלח לחזית, דיבר, נאם, משך אש. אשכנזי שמר על שתיקה, אף מילה במשך חודש מאז פירוק כחול לבן. "אשכנזי לא אמר כלום מאז 2011", הכריז עפר שלח. גם בריאיון הראשון שלו לרינה מצליח לא אמר הרבה ("הברירה הייתה בין ממשלה לבין בחירות. מנהיגות אחראית לא יכולה להתעלם מהמציאות. בחצי השנה הראשונה נטפל רק בקורונה. אנחנו מעדיפים להיות עם יד על ההגה"). פה ושם צצו ידיעות על התנגדותו של אשכנזי לסיפוח, על תמיכתו בהגשת החוקים נגד נתניהו. מאחורי הקלעים לחץ להתמנות לשר הביטחון. לקח את זה קשה כשגנץ החליט לקחת את התיק לעצמו, ואז התעקש על משרד החוץ. לא היה מוכן לשמוע על בריאות או חינוך. מקורב אליו טוען אחרת בפנינו: "הוא פעל על פי המציאות, זה טוב – כן; זה לא טוב – אז יאללה. הוא לא נלחם על תיקים, הוא היה מוכן להיות שר חינוך". אחרים, כאמור, טוענים אחרת. חוץ – ושום דבר חוץ. לדברי מקורבים, זה כדי "להיות שם בסיפור של הסיפוח". בינתיים, נתניהו יהיה זה שימנה את השגרירים באו"ם, בבריטניה, צרפת ואוסטרליה, וגם, כפי שדרש, יהיה "אחראי על הקשר עם המעצמות", ארה"ב ורוסיה. אשכנזי יסתפק במשרד חוץ כחוש ונטול השפעה, שהורעב על ידי נתניהו שנים.

הוא הגיע לכחול לבן בדקה התשעים, אחרי חיזורים מצד כולם. "לאורך השנה האחרונה בני ואני שאלנו אחד את השני כמה פעמים מי בעצם צלצל לגבי אשכנזי", אמר לפיד לאחרונה. "עד היום אין לנו תשובה. כולם צלצלו אליו כל הזמן, אבל באותו יום הוא פשוט הגיע". הכוונה, כמובן, לשבוע הדיונים והחתימה על האיחוד בין חוסן לישראל ותל"ם לבין יש עתיד.

אשכנזי ניסה ליצור לעצמו מחנה פנימי בכחול לבן, אולם המבנה של המפלגה וחוסר ניסיונו הפוליטי עמדו כנגדו. המערך המשומן של יש עתיד חזק יותר מניסיונות גיוס של רמטכ"ל לשעבר. עם זאת, לאיש יש אינסטינקטים פוליטיים. הוא הבין די מהר לאן נושבת הרוח, ועשה לא מעט כדי שהיא תנשוב לכיוונו. יואב גלנט, שונאו הגדול, שלח לגנץ אזהרה פומבית שבוע אחרי הבחירות: "אשכנזי חותר תחת גנץ לראשות כחול לבן". אשכנזי לא ניסה, או לא זיהה שעת כושר, להחליף את גנץ. זאת למרות שהיה ברור שאינו מתלהב מהסחורה. הוא לא תמך במינויו לרמטכ"ל, וגם אינו מעריך אותו כנראה מי יודע מה כמנהיג פוליטי.

"בני יודע בדיוק מי זה גבי", אומר ל'ליברל' ח"כ המכיר את השניים היטב. גנץ, מצידו, נתן לאשכנזי את כל הכבוד: הוא היה רבע שווה ערך בקוקפיט עליו השלום, למרות שהיה היחיד שלא היה ראש מפלגה בתוכו, וגם הכריז עליו כשר הביטחון המיועד בממשלתו. לכל אורך הדרך העדיף לשמור את אשכנזי קרוב, העיקר לא להפוך אותו לאויב.

"מלכתחילה החיבור הזה לא היה שלם", אומר הח"כ לשעבר (יש עתיד) חיים ילין. "זה היה משהו אינסטנט פודינג". אדם המכיר את הנפשות הפועלות אומר ש"כולם ידעו שהמפץ עלול לקרות בכל רגע נתון. היו הרבה פיצוצים בקוקפיט כל הזמן. ברמה האנושית הרביעייה הזאת לא הסתדרה. מה שראו בחוץ לא היה באמת מה שקרה בפנים". אחר, שנכח לא אחת בישיבות עבודה איתם, נזכר איך "בחדרי חדרים, כשהמצלמות היו כבויות, היו חילוקי דעות – עד שנאה ממש".

מפלגה מפולגת מלכתחילה

הקוקפיט כאמור סער, הרביעייה הייתה מסובכת, קשר גורדי, כל אחד מהם היה בטוח שהוא ראש הממשלה הראוי בעת הזו. אם מחמת ניסיון פוליטי או צבאי, או בשל אהדת ציבור חמקמקה. העיניים בכל מקרה היו נשואות אל שני הבכירים, גנץ ולפיד. שני אלה חיבבו זה את זה, אבל הערכה הדדית שררה שם פחות. הם גם ראו איש בחברו אויב פוטנציאלי במאבק על ראשות הממשלה. בסביבתו של לפיד היו שזלזלו ברמטכ"ל לשעבר בחדרים סגורים, עכשיו זה כבר פתוח. אמרו שגנץ אדם חלש, רופס. "הוא לא היה משופשף, הוא לא ידע לנהל מפלגה", אומר מקורב ללפיד, "לא הבין שמפלגה שונה מצבא. במפלגה לא מחלקים פקודות, היה לו תהליך קבלת החלטות ארוך, לקח לו זמן להיכנס לפוליטיקה. בסופו של דבר פוליטיקה זה מקצוע – יש מי שמגיעים לזה בלי תפיסת עולם חזקה מספיק, כדי שיהיה לך את ה'למה' על מנת לסבול את ה'איך'. הוא התחיל רע אבל למד, דווקא חשבנו שהוא יעמוד בזה".

בקרבת גנץ סברו שלפיד הוא עקב האכילס. מי שיוריד אותם לתהום הנשייה עם התנגדותו לממשלת אחדות והחיכוכים עם החרדים. גנץ טען שבלי החרדים כחול לבן לעולם לא תגיע לשלטון. לפיד ראה במאבק מול הפוליטיקאים החרדים דגל הכרחי.

הם רבו על כל דבר אפשרי, החל ממינויים וכלה במידת ההתנגדות לנתניהו. גנץ העדיף קו רך, לפיד הלך לנתניהו על הראש. שלושת הקמפיינים היו ביצה טובענית. בראשון עבדו בשיתוף פעולה מסוים. המנגנון היה נפרד, הדוברים, ראשי המטות, המנכ"לים של כל אחת מהמפלגות לא התאחדו – אבל השטח ניסה לשדר קו אחיד. עם זאת, היריבות הבסיסית, המובנית, מעולם לא התרככה באמת.

האידיליה הסתיימה בקמפיין השני. לפיד הוביל את מהלך השטח, במקום אשכנזי שהיה אחראי על השטח בקמפיין הראשון. הוא שחרר סרטונים עצמאיים, שיצרו מריבות מול גנץ ואנשיו, כמו זה נגד החרדים ("ליצמן: אני רוצה את כל הכסף שיש לישראל"). אחרי המהומה שנוצרה הבהיר גנץ כי דרכו לשיתוף פעולה ולאחדות בעם. באותה עת האחדות עם לפיד הלכה ונפרמה. בספטמבר האחרון לפיד גינה את נתניהו בעקבות תקרית בצפון; גנץ הלך על קו הפוך, ממלכתי, תואם ביבי, והודיע שעקב המצב הוא משהה את הקמפיין. לרגעים הרגיש כאילו לפיד רודה בו, כאילו הוא הבוס שלו. במקרה או שלא, בערך באותו הזמן הבהיר בשיחות פרטיות הוד בצר, ראש המטה של גנץ, שהלקוח שלו לא הולך לאופוזיציה. אתם יודעים מי כן התכוון ללכת לאופוזיציה אם נתניהו ירכיב את הממשלה. זאת ועוד ועוד ועוד, ממריבות בין יועצים ועד החשדות מי הן בדיוק החפרפרות במטה כחול לבן, עד כדי שכירת חוקרים פרטיים.

זרעי המרירות שנזרעו בקמפיין הראשון והשני הפכו לטינה של ממש. גנץ, עם 33 מנדטים, כיוון לממשלת אחדות עם נתניהו. אשכנזי היה בעניין כמובן. לפיד ויעלון נחרדו. לא בשביל זה הגיעו עד הלום. נדרשו מאמצי שכנוע כבירים כדי להשאיר את גנץ בכחול לבן. שלושה חודשים אחרי הבחירות לפיד ויתר על הרוטציה. אך גם הצעד הזה לא הפך את היחסים לגן עדן. את מערכת הבחירות השלישית ניהלו גנץ ויועציו לבד. עם רונן משה, רונן צור, מעיין ישראלי, הוד בצר, שלום שלמה, ישראל בכר ויורם טורבוביץ'. היו גם מי שיעצו בסתר, ביניהם אהוד אולמרט. גנץ ניהל את המערכה באופן גרוע. מיעט לדבר או להתראיין מחשש לנפילות. הקמפיין היה רדום, ממלכתי. הדגיש מסרים של ימין רך ודמויות כמו טרופר, הנדל והאוזר. בליכוד ניהלו קרב גרילה מדמם בלי לקחת שבויים.

"עכשיו אני מבין למה הקמפיין פנה לימין הרך", אומר ח"כ מיש עתיד. "יכול להיות שגנץ ידע שהוא ילך על ממשלת אחדות ולא רצה להסתכסך עם הימין. ערכנו אמנה בינינו לבין הערבים. תוכנן שגנץ יחתום עליה בטקס נשגב. זה לא קרה. אנחנו מפלגת מרכז, אני לא אחזיר את בקעת הירדן אבל גם לא אספח אותה חד־צדדית".

"החבר'ה של לפיד כינו את גנץ אפס שלא מבין בתקשורת", אומר אדם שהשתתף בישיבות הקמפיין. "הם התווכחו על כל דבר, על כל כיתוב בשלטים. ביש עתיד לא קיבלו את המרות של גנץ. עפר שלח לא היה תחת משטר הקמפיין, לא ביקש מהדובר רשות להתראיין, למעשה ניהל קמפיין עצמאי, הוציא מסרים משלו. האנשים של גנץ לא רצו להתעסק איתו, הוא אדם חזק, מקורב ללפיד. לא רצו לפתוח חזית".

ביש עתיד חרקו שיניים. "רצינו לתת לגנץ את הכבוד של ניהול קמפיין. חשבנו שאם יאיר ויתר על הרוטציה מגיע לגנץ לנהל את הקמפיין לבד, אבל זה לא הלך", אומר בכיר ביש עתיד, "הקמפיין היה צולע". לפיד התפוצץ מבפנים אבל שתק, אומר מקורב אליו. "הרגשנו כמו בני ישראל שתמכו בידיו של משה. כמו משה גם לגנץ אין ניסיון פוליטי, כמוהו גם הוא חסר יכולת של שטף בדיבור ובכל זאת הענקנו לו כבוד, לא האמנו שזה מה שיקרה".

על הכוונת של בלפור

והיה הקטע האישי. הליכוד ונתניהו תקפו את גנץ באכזריות, הכריזו שהוא מושחת בגלל פרשייה שלא התבררה, בוודאי לא הגיעה לחקירה פלילית שמערבת את גנץ, בחברת 'הממד החמישי'. במהלך שלושת הקמפיינים, במיוחד באחרון, גנץ היה אחד הפוליטיקאים המושמצים ביותר אי פעם. מה לא אמרו עליו נתניהו ושליחיו, שהוא סחיט מול האיראנים (כולל הפצת שמועות כי אלה מחזיקים סרטונים שלו מעורטל), שהוא לא יציב, לא אפוי, לא שפוי. מצאו נקודות תורפה אישיות בתוך המטה והיחסים האישיים שנרקמו בו, שהשתיקה יפה להם. כך צצה לה הקלטה של הח"כית שהביא גנץ, עומר ינקלביץ', שמכריזה שהוא "טיפש ואפס מאופס". או הסיפורים ההזויים כמו זה של נאווה ג'ייקובס וההטרדה המינית לכאורה בתיכון הכפר הירוק לפני כמעט חמישה עשורים. או ה"רב" גיא חבורה, שדובב ברגע קשה את היועץ ישראל בכר והוציא ממנו אמירות קשות על גנץ, והקשר הדי ברור שנחשף אל סביבת ראש הממשלה, כולל מפגש של האחרון עם הרב.

נתניהו שלף תותחים של רפש, גנץ הוציא מהכיס סכינים קטנות, כמו קמפיין "ארדואן" או העלאה לא ממש יעילה של פרשת המניות והצוללות. לא אחת נשמע אומר שנתניהו הורס לו את החיים. כנראה אלה לא נהרסו לגמרי, כפי שהומחש בנאום ארוך ומפותל של גנץ אחרי החתימה על ההסכם, על הקשיים של נתניהו בהרכבת ממשלת האחדות. כואב הלב.

אשכנזי חמק מהארטילריה בקמפיינים הראשונים. בשלישי כבר הפך למטרה, כולל החייאה בלתי נלאית של פרשת הרפז והדלפות אסורות של חומרים מחוץ להקשר בתוכה, כמו סיפור אמירותיו על הדרוזים. אשכנזי ירה בחזרה, חשף שנתניהו הציע לו להיות שר ביטחון בממשלתו. אריה דרעי מיהר לאשר את דבר ההצעה. כבר אז אפשר היה להבחין בקשר המיוחד שנרקם בין השניים; מי תיאר לעצמו עד לאן יגיע.

יועץ פוליטי, המכיר היטב את הנפשות, מביע חשש שגנץ חסר הניסיון הפוליטי היה בובה של יועציו, אבל לא השכיל להקיף את עצמו בקמפיינרים חזקים שיודעים לעבוד עם ראש ממשלה ולהתנהל מול נתניהו. "ישראל בכר היה היחיד שהתנהל בצורה נכונה, אבל ראינו מה קרה איתו ואיך הוא נפל באותה התבטאות. הקמפיין האחרון היה חלש, לא ייצר סדר יום או כותרות. ביבי השתלט על הכותרות והשאיר את כחול לבן מאחור. גם לפני כן הם לא הצטיינו. הם נסעו לעוטף עזה והצטלמו משחקים שם שש־בש. בתודעה הציבורית נקלט המשחק ולא העובדה שרמטכ"לים לשעבר מסיירים באזור ביטחוני. בקריית שמונה הם אכלו פלאפל במקום לדבר על חזבאללה. וזה מה שנתפס בתודעה, פלאפל ומשחקי שש־בש. הם לא ניצלו את החולשות של נתניהו. והיו הרבה. לא באו לקרב עם סכין בין השיניים".

מקורב לגנץ מגיב: "גנץ לא בובה של אף אחד. הוא קיבל את ההחלטות שלו בעצמו, לפעמים בניגוד ליועציו, לעיתים הייתה מחלוקת בין היועצים. עם כל חוסר ניסיונו הפוליטי הוא האדם היחיד שכפה על נתניהו שלוש מערכות בחירות בלי יכולת להקים ממשלה, והיה היחיד שהצליח לתחום את תום תקופת כהונתו של נתניהו".

על הצד הרע של ליברמן

אם כל זה לא מספיק, אחרי הבחירות גדל הקוקפיט בחבר נוסף, אביגדור ליברמן. מרבה נכסים – מרבה חיכוכים. ליברמן השתתף בישיבות עם הרביעייה, שוחח איתם תכופות. הפך, בעידודו של לפיד, לאסטרטג הראשי של החבורה מול נתניהו. הוא גם המליץ כמובן לנשיא על גנץ, אבל נראה שליבו היה עם לפיד. על גנץ הוא נשמע אומר ש"הוא איש טוב במובן הרע של המילה". בינו לבין לפיד יש שיתוף פעולה ארוך, יש שאומרים מעין סיכום אסטרטגי הדדי, לתועלת שניהם – לעתיד הרחוק. התיעוב המשותף לנתניהו הוא נקודת חיבור משמעותית. האחרון עקב ועוקב אחריהם בחשש. היו שדיברו על פירוק כחול לבן ואיחוד של יש עתיד עם ישראל ביתנו. מקורב לליברמן אומר ש"לא היה סיכוי שיש עתיד ואנחנו נלך ביחד".

גנץ לא כל כך אהב את החיבור הזה, אבל הבין את חשיבותו של ליברמן. הוא סיכם איתו עניינים והקשיב לו. ליברמן רצה להעביר הצעת חוק בהצבעה חשאית בעניין כשירותו של נאשם בפלילים להרכיב ממשלה. לפיד הסכים שזהו המהלך הנכון וגם החכם ביותר מול נתניהו הבלתי נלאה. בישראל ביתנו סברו שהצעה כזו תסנדל את נתניהו, שיאסור על אנשיו להשתתף בהצבעה, מה שיעניק רוב מיידי למתנגדיו. רעיונות מהסוג הזה צצו ועלו כמו לחמניות טריות. ליברמן היה בטוח שנתניהו ייפול לבור כמו כלום. "יום לפני פירוק כחול לבן", נזכר ח"כ מישראל ביתנו, "ליברמן חזר מישיבה של הקוקפיט ואמר שהכל הולך על פי התוכנית: מאיר כהן יתמנה ליו"ר הכנסת, עד ליום שני הבא יוגשו הצעות החוק נגד נתניהו. למחרת הכל התפרק".

"מילא שגנץ שינה את דעתו", אומר מקורב לליברמן, "אבל הוא אפילו לא טרח להתקשר לפני כן לליברמן, להגיד לו שהוא משנה כיוון. אם אתה לוקח את קולותינו כהמלצה לנשיא, אז לפחות תמצא לנכון לעדכן אותנו לפני שאתה משנה כיוון. שאלתי את ליברמן אם הוא סומך על גנץ. ליברמן אמר לי שגנץ נתן לו מילה. הוא הרי ישב בישיבות שלהם, לא הייתה לו סיבה לא להאמין לגנץ. ליברמן ראה הרבה בגידות ואנשים חלשים, זו לא פעם ראשונה שהוא נתקל בדבר כזה, אבל הוא לקח קשה את הדרך שבה זה נעשה. זה כמו שתשבי עם עורך שיגבה אותך לחלוטין עם תחקיר, ויום למחרת יבשר לך שלא רק שאין תחקיר, את גם מפוטרת".

מקורב אחר לליברמן אומר שהם ראו כיצד גנץ פועל בכנסת, את החולשה, את חוסר היכולת להחליט, "מה שלא ראינו היה היכולת לשקר בפרצוף בלי למצמץ. ערב לפני שהכל התפוצץ, ליברמן נפגש עם גנץ ושאל אותו אם הוא מקיים מגעים עם נתניהו להקמת ממשלת אחדות. גנץ אמר שהכל ספינים. למחרת התברר שיש לו סיכום עם ביבי. עם כל התחכום של ליברמן, הוא לא הביא בחשבון שקרים כאלה. אשכנזי מתוחכם, עליו אנחנו לא מתפלאים. אבל גנץ?". ח"כ מישראל ביתנו אף מרחיק לכת ומודיע שהוא מתעלם מגנץ כשהוא פוגש בו בכנסת. "מבחינתי הוא אוויר. זה מעצבן. בלתי נתפס. היה לגנץ את הכל ביד, עכשיו הוא עלול להישאר בלי כלום. לנו יש סבלנות. אומרים לנו שאכלנו אותה, לא מבינים שתיקים בממשלה לא מעניינים אותנו. אנחנו לא רוצים לשבת עם נתניהו. אני מקווה שגנץ מבין שהוא הסתבך איתנו. הייתי מציע לו לחתום על ברכיות. הוא יצטרך אותן".

שונאים, סיפור אהבה

קשה לתאר את סערת הרגשות. עזבו אידיאולוגיה, תפקידים, קורונה. כאן מסתובבים פוליטיקאים פגועים עד עמקי נשמתם, כל מילה שנייה שלהם היא "לב" ו"נשמה" ו"בגידה", כאילו היו טינאייג'ריות בסטורי באינסטגרם ולא לוחמים קשוחים במסדרונות של גבעת רם. מקורב ללפיד אומר ש"הלב של כולנו נשבר, למרות שזה היה אחד מהתסריטים האפשריים. נתנו לגנץ את הלב ואת הנשמה, וחשבנו שהוא יעמוד בלחצים". הם באמת היו המומים. שישה ימים לפני הפירוד, לפיד נשאל מה יעשה אם גנץ יצטרף לממשלת נתניהו. "זה לא יקרה", ענה בחדות.

כמה חברויות נסדקו כאן. אלעזר שטרן מיש עתיד הוא חבר של אשכנזי. "כל המציאות הזו עצובה ומורכבת", הוא אומר ל'ליברל'. רם בן ברק מיש עתיד הוא חבר של גנץ ושל אלון שוסטר מחוסן לישראל. "זה בוודאי לא נעים", אומר שוסטר, "אי־ההסכמות גדולות וכואבות".

שני הצדדים הלומי קרב, פוסט־טראומטיים. ביש עתיד ובישראל ביתנו מחכים לרגע הנקם. ליברמן ניסה לבחוש בתוך גוש הימין ולחפש עריקים, כשבמקביל הוא ולפיד המתינו לרגע שגנץ יודה בטעותו ויחזור לחיק המחנה שהמליך אותו. מה שיבוא קודם. כשזה נראה קרוב לאבוד, נאומי הצדדים המתגרשים הפכו מכוערים במיוחד. יעלון הכריז ש"גנץ קרס, הוא לא יכול להיות ראש ממשלה" (אבל גם הדגיש כי "עדיין לא מאוחר להתחרט"). מיקי לוי תקף את גנץ במליאת הכנסת, אבל גם הבליע בקשה לשוב אחורה ("עוד לא מאוחר לחזור מהחרפה הזאת"). לפיד הפך לתוקף הראשי. שחט את גנץ מעל כל במה ("נכנע ללא קרב וזחל לממשלה של נתניהו"). ההתקפות הקשות ביותר הגיעו אחרי החתימה על הסכם האחדות ("הונאה שלא הייתה כמוה בתולדות המדינה").

גם בכחול לבן (כלומר, חוסן לישראל) הרגשות גאו. ירו ובכו. חלקם קיוו עד לרגע האחרון לחזור אל ההסדרים הישנים. "ההלם הוא לא בגלל עצם העניין אלא בגלל התוצאה", אומר ח"כ ממקורביו של גנץ. "זה כמו גירושים במשפחה, לא דבר קל, הילדים לא אוהבים את זה, אבל נוכל לחזור אחד לזרועות השני. זו מסיבה. קרוסלה. לונה פארק של אפשרויות גם אחרי המכה בבטן". נבחר אחר מתאר את המהלך כ"קשה רגשית, לפעמים בוכים על זה בלילות. לחלקנו יש חברים טובים ביש עתיד, חלקנו הכרנו קודם או נקשרנו במהלך העבודה המשותפת. מי יודע, אולי זה ישתנה, כשיירגעו הרוחות יהיה על מה לדבר".

מקורב לליברמן חושב שאין מה לפנטז על קאמבקים. "הסיפור הזה גדול על גנץ, הוא ואנשיו לא מהקליבר של יש עתיד, אני לא רואה אותם מצליחים להתמודד עם המשבר הכלכלי. הממשלה הנוכחית תהיה קטסטרופה. אם יש סיבה שאנחנו לא בדאון טוטאלי זה רק מפני שאנחנו לא רוצים להיות חלק ממנה. ועוד לא הזכרתי את הנאמנות. אם גנץ בגד ושבר את העקרונות, מה יפריע לחברי הכנסת שלו לבגוד בו ולעבור לליכוד? הוא פתח את הדלת לכל השאר".

בינתיים רק חברת הכנסת ע'דיר מריח עזבה את חוסן לישראל. פנינה תמנו־שטה קוזזה ועברה מיש עתיד לגנץ, תמורת תיק בממשלה. 15 הח"כים האחרים של גנץ עדיין שם. חלקם, יזהר שי, אלון שוסטר, חילי טרופר, מיכאל ביטון, עומר ינקלביץ', הגיעו מתוך היכרות אישית עמו. ביש עתיד מכנים אותם "כבשים", על שתיקתם לנוכח האירועים. על פירוק כחול לבן נודע להם בישיבת סיעה. איש לא אמר מילה, גם לא מי שנתפסים כ"שמאלנים" של חוסן לישראל, שוסטר, רם שפע ויזהר שי. "כשזה הגיע אלינו זה כבר היה מבושל, לא היה עם מי לדבר", אומר ח"כ מהסיעה. "גנץ ביקש וקיבל את תמיכתנו. הבנו שזה או בחירות או נתניהו, וכל דבר אחר הוא קשקוש ודמגוגיה".

תנודות המקורב. סוף דבר

בשלושת השבועות של המו"מ ניהלתי שיחות טלפון תכופות עם אחד מהח"כים המקורבים לגנץ, שגם אולי יהיה שר בקרוב. בימים הראשונים התקשה להסתיר את התרגשותו. "אין פה שינוי כיוון", אמר בטרם נחתם ההסכם, "יש פה הליכה נמרצת קדימה. אני מודע למחיר הרגשי. מי שלא אוהב את מה שעשינו, שיצביע ליש עתיד".

למחרת דיבר רק על המכשולים במהלך המו"מ. הוא מבין, אמר, שגנץ הפסיד בנושא הסיפוח, אבל הבטיח ש"הכל יקום או ייפול על שינוי האופן שבו בוחרים שופטים. בינתיים הכל תרגילים טקטיים של מו"מ. אני יודע שקוראים לנו בוגדים, אנחנו משלמים מחיר על התנפצות החלום לסלק את נתניהו. מבחינתנו תוצאות הבחירות והקורונה הם אירועים שוברי שוויון. אם נמשוך את הזמן עד שנתניהו ילך וישראל לא תרד איתו לתהום, אז דיינו".

בכל יום שחלף רף הציפיות ירד ותחושה של עצב, אפילו של חרטה, השתלטה על חבר הכנסת. הוא אמנם המשיך לדבר על קווים אדומים, אבל הבין כנראה שאלה מתפיידים במהרה. "ראש הממשלה עושה עלינו מניפולציות", אמר לי בשבוע השני, "הרציונליזם נותן לממשלת אחדות רק 50%. דיברתי עם גנץ. הוא חוטף מאנשים. זה לא קל. אני יודע שהוא לא שועל פוליטי, אבל הוא כוכב הצפון שלי. כואב ככל שיהיה, זאת הייתה ההחלטה הנכונה".

ימים אחדים עברו, ולפתע העולם נראה אחר לגמרי. ההתרגשות נעלמה, ובמקומה לאות והכרה שנתניהו הוא הבוס. "לא דיברתי עם גנץ", אמר הנבחר שנהג לשוחח עם כוכב הצפון מדי יום. "בינתיים הכל פתוח, אחת, שתיים, איקס. הכל במגרש של נתניהו". הוא עשה חשבון נפש במקום שלא הייתה בו הרבה נשמה. "ניסינו להקים ממשלה צרה, התברר שזה לא אפשרי, הליכוד לא מתפורר למרות ניסיונות. המגפה משתוללת, אמרנו נמצה עד הקצה את ממשלת האחדות. עבדנו באופן שקול אבל אסור לשכוח שהבטחות של לפני הבחירות חשובות לא פחות".

כמה ימים אחרי החתימה על ההסכם, הבטחות הבחירות נראות חשובות פחות. נבחרֵנו נרגש מהבאות, אולי מתואר המיניסטר האפשרי. הוא אינו מוטרד מכך שיישב בממשלתו של נאשם בעבירות כבדות. "ההחלטות באות גם מהמצפון וגם מהמציאות. אם אתה רוצה לעשות כמנהג יש עתיד, אתה מתמקד בנושא הפרסונלי. כמו בהרבה דברים בחיים אתה לא מקבל את כל מה שאתה רוצה". גם נושאים אידיאולוגיים כמו הסיפוח לא גורמים לו לנדודי שינה. הוא טוען שלא חשב על עצמו. יש מאחוריו קריירה ארוכה, אין לו צורך בדבר מלבד הצלתה של המדינה. "לולא היינו מקימים ממשלה, נתניהו היה יכול להעביר את הסיפוח. עכשיו הוא צריך לקיים דיונים. העיקר שאנחנו מקימים ממשלה ונמצאים ליד ההגה". בינתיים, עוד לפני שהמכונית הזו התנסתה בנסיעת הבכורה שלה, נדמה שתיבת ההילוכים שלה עקומה מבפנים. נראה עד כמה אותו "הגה" מדף המסרים יצליח להשתלט על זה.

–

למה הגט של גנץ ולפיד מכוער כל כך? // הטור של רותם דנון
האם בני גנץ אכן יהיה מי שיחולל דרמה בפוליטיקה הישראלית? // (פורסם בשנת 2018) הפרופיל המלא מאת רונית ורדי
אסטרטגיית אי־יציאה // מה למדנו מהקורונה בינתיים? מאת יונתן שם-אור