בשבוע שעבר פרסם המשרד להגנת הסביבה את ״מדד ההשפעה הסביבתית״, השם המפואר לרשימה המלוכלכת של עשרת המפעלים המזהמים בישראל. ובאופן לא מפתיע בכלל – בראש הרשימה כיכבו אותן כוכבות מהשנה שעברה, וגם מזו שלפניה.
מי שכבש השנה את המקום הראשון והלא נוצץ בכלל הוא מפעל כי״ל רותם של חברת ICL (לשעבר החברה לישראל). אחריו במקום השני נמצא מפעל בתי זיקוק נפט (בז״ן) שבחיפה, ומפעל ״פז בתי זיקוק אשדוד״ הצליח לעשות קפיצה ולהתברג למקום השלישי.
גם בהמשך העשירייה הפותחת ובעשירייה השנייה נמצאים מפעלים ששמם כיכב בתקשורת בשנים האחרונות, כמו כרמל אולפינים, השפד״ן, תחנת הכוח בחדרה של חברת החשמל ועוד שורה של מתקנים לטיהור שפכים ברחבי הארץ.
זו השנה ה-11 שבה מתפרסם המדד הזה, שבוחן לעומק את הסיכון הסביבתי של 45 חברות ציבוריות ו-123 מפעלי תעשייה גדולים, ונותן להם ציון סופי על סמך שלושה קריטריונים: השפעה סביבתית, ציות (או אי-ציות) לחוקים ולתקנות, והמאמצים לנהל את המפעלים בצורה שמצמצמת למינימום האפשרי את הפגיעה בסביבה.
כמי שעוקבת כבר שנים אחר המדד המזוהם, אולי אפילו מאז שיצא, אני רואה את החברות של ״קבוצת האחים עופר״, ״החברה לישראל״, ״דלק״, ״פז״ ו״חברת חשמל לישראל״ – בראש טבלת המזהמים שוב ושוב ושוב… ושוב… לרוב אני פשוט מניחה שעם כל הכסף שהחברות האלה עושות מלהרוס את הסביבה שלנו, ממש לא מזיז להן השם הרע שיוצא להן כל שנה מחדש. אבל אם מישהו היה אומר עליי שוב ושוב דברים כל כך רעים, הייתי ממש רוצה שהוא יפסיק.
עכשיו, בטח תגידו: ״נו, מה את מצפה? זה לא באמת יפסיק אף פעם, כי אלה מפעלים שמתעסקים בחומרים מזהמים נורא כמו נפט, שפכים, כימיקלים מסוכנים… ברור שהם יהיו בראש הטבלה״.
אבל אם זה המצב, שנה אחר שנה, ואין סיכוי לשנות אותו, אז בשביל מה בכלל לפרסם את המדד הזה של המשרד להגנת הסביבה?
זו בדיוק השאלה שהחלטתי להפנות לאחת הנשים שפיתחו את המדד ומי שעד לא מזמן גם מילאה את תפקיד מנכ״לית המשרד להגנת הסביבה, גלית כהן:
״כשרק יצאנו עם מדד המפעלים המזהמים, עוד ב-2012, היינו הממשלה היחידה בעולם שמייצרת את הדירוג הזה״, מספרת כהן. ״המטרה מלכתחילה היתה להצביע על מידת הסיכון הקיימת בפעילות של אותן חברות ומפעלים שנבחנו. רצינו שמשקיעים, וגם הציבור הרחב, ידעו את מידת הפוטנציאל לסיכון סביבתי באותן חברות, לא כדי שיפסיקו להשקיע בהן, אלא כדי שיוכלו לעשות זאת מתוך התבוננות מפוכחת על הנתונים וחשיבה על העתיד של כולנו כאן".
״כשפרסמנו את הדירוג בפעם הראשונה, המפעלים לא אהבו את זה שהכניסו אותם לרשימות לא יפות שעלולות לפגוע במוניטין שלהם. אבל אנחנו מבחינתנו החלטנו להמשיך״ אומרת כהן. ״וכבר מהשנה השנייה ראינו קפיצה בביצועים של שורת חברות, בעיקר תחנות הדלק שהשתפרו בהקפדה על הנהלים והחוקים, וזה ניכר גם בירידה במדדי הזיהום שלהן.
לעומת זאת, המזהמות הגדולות, שהזיהום הוא אינהרנטי לפעילות שלהן, באמת כיכבו בראש הטבלה באופן שיטתי, עד שהן אמרו לנו: ׳בחיים לא נוכל להיות טובים׳״, היא מסבירה. ״בתגובה אמרנו לאותן חברות: ׳נכון, לא תוכלו להיות בית מרקחת, אבל לפחות שליש מהניקוד השלילי שלכן נובע מאי-ציות לרגולציה – לנהלים ולחוקים שכבר קיימים. כבר נתנו לכן את הכלים, בנינו הוראות הפעלה סביבתיות. רק תבצעו הכל כמו שצריך וישר תהיו במקום אחר במדד״.
אלא שגם זה לא גרם לחברות האלה להיות חזקות יותר בציות סביבתי. אחרי האסון בנחל אשלים, שבו אגן ניקוז ענק של חומר כימי רעיל נשפך ממפעל כיל רותם אל ערוץ הנחל וגרם לנזק עצום, המשטרה הירוקה פוקחת שבע עיניים על המפעל הזה, וכשמסתכלים מקרוב – גם מוצאים את ההפרות האחרות.
ומה בנוגע להשקעות באותן חברות? משהו השתנה בהיבט הזה?
״ראינו במרוצת השנים, שבתי השקעות וחברות ביטוח כן הסתכלו על המדד שלנו, והיו כאלה שגם דיברו איתנו עליו. זה אמנם לא קורה באופן גורף, אבל בהחלט אפשר לומר שגם המקום הזה שרצינו להיכנס אליו מתחיל לקרות. אולי לא מספיק, ויש עדיין מקום להרחיב את זה, אבל זה תלוי גם בתשומת הלב הציבורית בכלל בישראל לנושא הסביבתי. אם היינו דומים יותר לאירופה בהקשר הזה, המדד שלנו היה משפיע הרבה יותר״.
אז מה אפשר לעשות?
מבחינת הזיהום עצמו והפגיעה בסביבה, למי שניהלה את המשרד להגנת הסביבה, וראתה את השינויים שחלו בו בעשור האחרון, התשובה לשאלה הזאת ברורה וחד משמעית: ״מה שצריך לעשות כדי להתמודד עם זה, זה אכיפה אכיפה אכיפה. העניין הוא שאין מספיק משאבים ותקנים כדי לעשות את זה. המשטרה הירוקה כולה היא 30 איש על כל הארץ. הם לא יודעים במה לטפל קודם – פסולת לא חוקית, שפכי תעשייה, או זיהום אוויר. אין למשרד מספיק אנשים שיבדקו אפילו שהרשיונות הסביבתיים שניתנו למפעלים שהוקמו סמוך לאזורי מגורים – ניתנו כדין״.
כמה תקנים חסרים?
״אם אני אגיד 200 זה לא יתאר את הצורך האמיתי. בכל הקיצוצים הרוחביים שנגזרו על משרדי הממשלה בין 2015 ל-2021, איבדנו 60 תקנים. היום המצב הוא שגם אם יש תקנים פנויים, לא מצליחים לגייס אנשים טובים. ככה זה כשהחלופות של אנשי המקצוע הטובים, כימאיות, מהנדסים, הן עבודה בהייטק, ותנאי ההעסקה במגזר הציבורי פשוט לא מצליחים להתחרות בשוק״.
אבל המשמעות של המחסור בכוח האדם והמשאבים לא מסתיימת רק באיתור המקרים בשטח.
״צריך לתגבר את כוח האדם והמשאבים של המשרד להגנת הסביבה גם כדי לנקוט בפעולות משפטיות נגד אותן חברות מזהמות״, מסבירה מנכ״לית המשרד לשעבר, ״כי כשהמשרד פועל בבתי המשפט נגד המקרים הללו, הוא גם מנצח בתהליך. העניין הוא שכדי לפתוח תיק חקירה, צריך להחליט על מה לפתוח בכלל את החקירה, בידיעה שיש משאבים מוגבלים, שהתהליך המשפטי הוא איטי נורא ושעד שיתקבל הקנס – יעברו לפחות שש או שבע שנים.
אבל כהן גם מדגישה כי הפתרון לא עוצר במסדרונות המשרד להגנת הסביבה: ״היה גם רצוי שהציבור יהיה הרבה יותר קשוב לנושאים הסביבתיים, שאנשים יבינו שזה בידיים שלנו לעצור את ההשקעות של הפנסיות שלנו בחברות המזהמות האלה. נכון שעם כל ענייני הביטחון וההפיכות המשפטיות, תשומת הלב לסביבה נדחקת הצידה. אבל אם הציבור היה דופק על השולחן, הכל היה נראה אחרת.
״ראינו לא פעם בשנים האחרונות איך מאבק אזרחי משמעותי מצליח לייצר שינוי. זה קרה במאבק נגד הבנייה בעמק הצבאים בירושלים ונגד הקמת כפר הנופש בחוף פלמחים. תראי את המאבק הציבורי בחיפה, שהביא ליצירת תוכנית לאומית ענקית לסגירת המפעלים המזהמים במפרץ.
״היום ראשי רשויות פוחדים ממאבקי תושבים נגד מפעלים עם פוטנציאל זיהום שיוקמו בסמוך לאזורי המגורים, ולכן רשויות רבות מתנגדות מלכתחילה להבאת תעשייה לשטחן. עכשיו, אני לא בעד לסגור לחלוטין את התעשייה, אבל התעשייה הזאת יכולה, וחייבת, לשפר את הביצועים הסביבתיים שלה כדי שתוכל להמשיך ולפעול במדינה הצפופה שלנו. היא פשוט צריכה לפעול בשקיפות, להקפיד על ציות לחוק ולנהלים, ולעשות זאת ביחד עם הקהילה. זה מה שקורה בערים רבות באירופה, אני לא ממציאה שום דבר חדש. שם המפעלים פשוט עובדים אחרת – לא מסתירים, לא מכחישים, אלא עובדים בצורה שקופה ועם הקהילה״.
מ־ICL נמסר בתגובה לפרסום המדד: "רותם היא היחידה מבין מפעלי ICL שעדיין מדורגת גבוה. מדובר למעשה בתשלובת של 11 מפעלים שהתמודדו עם פרויקטים סביבתיים בהיקפים של מאות מיליוני דולרים, ללא אח ורע בישראל, בטווח של שנים בודדות. רותם כיום נמצאת במגמת שיפור חסרת תקדים״.
מקבוצת בזן נמסר: "בזן רתומה למאמץ להפחתת פליטות ומגבשת בימים אלה תכנית ארוכת טווח בנושא. בזן השקיעה כ־2.2 מיליארד שקל מאז הפרטת הקבוצה והפחיתה באמצעות השקעה זו עד 96% מפליטות המזהמים״.
יובל עופר ערכה את התוכנית ״הזמן הירוק״ עם יפעת גליק בכאן חדשות. היא גם מציינת שהיא אמנם קשורה למשפחת עופר מחיפה, אבל לא למשפחת עופר הזאת.
