שני אירועים שונים בתכלית שהתרחשו ביום רביעי שעבר המחישו את הפער שבין ההתנהלות הציבורית בישראל לבין מה שקורא בשטח.
הראשון היה פרסום דו"ח ה-OECD על הביצועים הסביבתיים של ישראל, שהציג תמונת מצב לא מחמיאה: מהדו"ח עולה כי ישראל מציגה התקדמות איטית מאוד, ולעיתים אף הליכה לאחור, בכמה מהמדדים הסביבתיים החשובים ביותר.
אחד הבולטים שבהם הוא היקף צריכת האנרגיה ממקורות מתחדשים. בזמן שהממוצע במדינות ה-OECD עומד על 12%, ישראל, לפי הדו"ח, מפיקה 5% בלבד מצריכת האנרגיה שלה ממקורות מתחדשים. שמעתם נכון. ישראל, מדינה שטופת שמש ומתקדמת טכנולוגית, עם חברות אנרגיה מתחדשת שנהנות מהצלחה בינלאומית כמו סולאראדג', נופר אנרגיה ודוראל, לא מצליחה להגיע לחצי מממוצע צריכת האנרגיה של המדינות המפותחות. הדו"ח תוקף את הרגולציה המגושמת והבלתי קוהרנטית של תחום האנרגיה בישראל, שהופכת התקנה של מערכות אנרגיה מתחדשת לסיוט בירוקרטי יקר ובלתי יעיל. הוא ממליץ, לצד הסרת חסמים, גם להאיץ את תהליך האינטגרציה של אנרגיה מתחדשת לתוך רשת החשמל הלאומית.
הדו"ח מציין לשלילה גם את היקף זיהום האוויר בישראל. למרות הירידה בפליטות מזהמות, בעיקר בזכות מעבר הדרגתי של תחנות הכוח מפחם מזהם לגז מזהם פחות, היקף החשיפה לזיהום חלקיקי בישראל הם עדיין מהגבוהים במדינות המפותחות: ממוצע החשיפה בישראל לחלקיקים מזהמים גדול בכ-36% מהממוצע ב-OECD. וזה לא רק בגלל שאנחנו לא ממהרים לאמץ אנרגיות מתחדשות, אלא גם בגלל האחוז הגבוה של רכבים פרטיים על הכבישים בארץ.
אבל זה לא נגמר כאן. ישראל, קובע הדו"ח, נמצאת רק בשלבי היערכות ראשונים לשינויי אקלים. המוכנות הישראלית לסיכוני האקלים השונים אינה מספקת, הפתרונות לאסונות אקלים מתמקדים בפאן הטכנולוגי בלבד. הרגולציה בארץ מפגרת אחרי המדינות המפותחות ולמרות תחילתו של שינוי במערכת הבנקאית, ישראל טרם החלה לעשות שימוש משמעותי בכלי מימון מתקדמים כגון אגרות חוב ירוקות, אשר אמורים לסייע לעסקים בהיערכות לכלכלה דלת פחמן.
גם היום, רבים עדיין טועים לחשוב כי נושאים כמו אנרגיה מתחדשת, זיהום אוויר והיערכות לשינויי אקלים הם עניינים הפרטי של מחבקי עצים וחובבי דובי קוטב. לכן אם הממשלה בוחרת שלא לתת עדיפות לאג'נדה הסביבתית ולהציב לפניה את האינטרסים הכלכליים- אין בכך כל פסול.
אבל מה שאנחנו לא תמיד מבינים זה שבמקרים רבים האינטרס הסביבתי הוא הוא האינטרס הכלכלי של המדינה.
כשחברות ענק ישראליות בתחום האנרגיה המתחדשת מוציאות לפועל פרויקטים בחו"ל, הכסף שלהן מייצר עבודה במקומות אחרים במקום שיושקע במהנדסים, נהגים ופועלים ישראלים; זיהום האוויר הגבוה בישראל אינו מאיים רק על קצב ההתחממות הגלובלית, הוא גם פוגע ישירות בבריאותם של אזרחי ישראל ואת העלות על כך משלמות גם מערכות הבריאות והביטוח; חוסר היערכות להתמודדות עם סיכוני אקלים עלול להוביל לפגיעה קשה בתשתיות ולעלות למדינה מליארדים על גבי מליארדים. לא בעוד 30 שנה, אלא כבר בעשור הקרוב.
האירוע השני שהתרחש ביום רביעי האחרון היה מפגש חברתי של קהילת "The Impact Nation", המקדמת את תחום השקעות האימפקט בישראל. כנראה שבאי המפגש הזה מבינים את מה שממשלות ישראל לדורותיהן מתקשות עד היום להבין:
ההשקעה בסביבה ובחברה היא לא רק אינטרס ערכי, אלא גם אינטרס כלכלי עצום המחכה למימוש. האירוע, שהתקיים במתחם של "Microsoft for startups" במרכז תל אביב, היה הזדמנות ייחודית לשים יד על הדופק של כלכלת האימפקט הישראלית: משקיעים, יזמים, מומחי תוכן וסקרנים, הגיעו למפגש שדן בכלכלה המשלבת בין הון פרטי למטרות רווח, ובין מטרות סביבתיות וחברתיות.
עדות למהירות שבה ההבנה הזאת מחלחלת לציבור בישראל קיבלנו ממקימי הקהילה ניצן גל ועידן מגדיש: "לפני חמש שנים", הם מספרים, "כשהקמנו את הקהילה, היינו כמה חברים שהתעניינו בתחום. השיח על אימפקט עבר מפה לאוזן וכשאספנו את כל העוסקים בתחום לשולחן עגול הגיעו 15 איש. היום הגיעו מאות אנשים למפגש השנתי שלנו, החל מסקרנים ועד לשותפים בקרנות הון סיכון, מנהלי חברות ונציגים ממשרדי ייעוץ ועו"ד הגדולים בארץ".
רות מואטי, ממארגני המפגש, מספרת לנו שהאירוע הוא בדיוק ההוכחה לכוחה של קהילה ולחשיבות היוזמות שבאות מהשטח. "האירוע והצלחתו הם עדות נוספת לחשיבות שיזמים ומשקיעים רואים בתפיסה הוליסטת המשלבת בין אתגרים סביבתיים וחברתיים לשוק הפרטי, גישה הרואה באחריות את ההזדמנות."
ואכן, האחריות להתמודדות עם אתגרים סביבתיים היא הזדמנות מדהימה לא רק לשוק הפרטי, אלא גם לממשלה. השקעה ממשלתית נבונה בטכנולוגיה, הסרת חסמים ובניית תוכניות אסטרטגיות חוצות משרדים להתמודדות עם משבר האקלים, יכולה להחזיר את עצמה פי עשרות מונים כבר בעתיד הנראה לעין.
ובחזרה לדו"ח ה-OECD. "הדו״ח משקף נאמנה את העניין האפסי אותו מגלות ממשלות ישראל בנושאי הסביבה." אמרה לנו במהלך הכנס ססיל בליליוס, ראש תחום אימפקט וקיימות בקרן פיטנגו. "כל אדם במדינה חייב להזדעזע מההזנחה הפושעת וארוכת השנים של תחום הסביבה ע״י קובעי המדיניות בישראל. בנוסף, מהלכי הממשלה הנוכחית גורמים לאי ודאות לגבי עתיד הכלכלה ותעשיית הטק, ומעמידים בסיכון משמעותי את הפוטנציאל האדיר של חברות הייטק ישראליות בפיתוח טכנולוגיות לפתרון בעיות האקלים הגלובליות. אם חפצי חיים אנחנו, מחובתנו לדרוש שינוי מהותי בסדרי העדיפויות של ממשלת ישראל ותעדוף נושאי הסביבה מיד. כך נוכל גם להקטין את הסיכונים לאוכלוסיה בארץ מחד, וגם לממש את הפוטנציאל הגלום בתעשיית ה-climate tech בישראל מאידך."
נראה כי בימים אלה צוברת תפיסת האימפקט תנופה בישראל. רבים מתחילים לראות כיצד האינטרס הכלכלי הולך יד ביד עם אינטרסים סביבתיים וחברתיים. אך מדו"ח ה-OECD עולה בברור כי הבנה זו עדיין לא הגיע למסדרונות הכנסת ולמשרדי הממשלה. ייתכן כי השלב הבא של קהילת האימפקט הישראלית צריך לכלול שיח נרחב יותר לא רק עם יזמים במגדלי ההייטק בתל אביב, אלא גם עם מקבלי ההחלטות והרגולטורים היושבים בירושלים.
אביב רוזנמן הוא יועץ ESG ומייסד מיזם ישראל אימפקט
