fbpx
Desktop Image Mobile Image

ההבדל האמיתי בין סטיב ג'ובס לקופאית ב'רמי לוי'

רמי לוי גובה חוסרים מקופאיות כי גם הוא יודע שהכי קל לעשות רווחים על חשבון החלשים

0

בתחילת 1983 היה סטיב ג'ובס המנהל רב-העוצמה של אפל, החברה שהיה אחד ממייסדיה ושעיצב בדמותו. שורה ארוכה של החלטות שנויות במחלוקת (החל מיחסי האנוש שלו כלפי עובדיו וכלה בסוגיות עסקיות, עיצוביות ותכנוניות) התנקזה להשקה של 'ליסה', המחשב החדש של החברה שבעיצובו הושקעו יותר מ-100 מיליון דולרים. המוצר, שנועד להיות הדבר הבא, נכשל באופן מחפיר ומכר 10,000 יחידות בלבד, משאיר לאפל הפסדי עתק של עשרות מיליוני דולרים.

דירקטוריון החברה ראה בג'ובס האחראי לכישלון ולהפסדים הפיננסיים העצומים, ועל כן כשנתיים לאחר מכן – ג'ובס פוטר.

באמצע שנת 2023, עת כתיבת שורות אלו, מסיימת רונה את המשמרת שלה בסניף קסטינה של רמי לוי. בסיכום הקופה יש פער של כ-50 שקלים בין הסכום שאמור להיות בה, לבין הסכום שנמצא. אחרי ספירה מחודשת נקראת רונה לבירור אצל המנהל, שדורש ממנה הסברים לפער הזה. אפשרויות לחוסר יש למכביר: יכול להיות שבין מאות הלקוחות שרונה שירתה במשמרת היא ספרה לא נכון כסף שנמסר לה, הקריאה לא נכון חשבון, יכול להיות שהייתה תקלה במערכת. אבל אחרי שמונה שעות של עבודה שוחקת ואינספור מוצרים שהעבירה, לכי תזכרי. אז לרונה אין תשובות.

מנהל המשמרת רואה ברונה אחראית להפסד הזה ולכן מחליט לקנוס אותה ב-50 שקל. רונה מרוויחה שכר מינימום והסכום הזה מהווה בעצם רבע ממה שהרוויחה באותו יום

אם נחזור לסיפור הראשון, אני רוצה שתנסו לדמיין איתי יקום אלטרנטיבי: לאחר פיטוריו סטיב ג'ובס מקבל טלפון מג'ון סקאלי, המנכ"ל של אפל באותה תקופה, שמודיע לו שלאור ההפסדים הכבדים שגרמו פעולותיו לבעלי המניות – הוא נדרש להחזיר את הסכום, או אפילו חלק ממנו. 

נשמע מצחיק, נכון?

אבל מה, בעצם, כל כך מצחיק? למה נשמע לנו הגיוני שאישה קשת יום, העובדת בשכר מינימום, תשלם רבע משכרה לחברה שדיווחה על רווח נקי של 67 מיליון ש"ח ברבעון הראשון של 2023 לבדו, ואילו המחשבה שמנהל בכיר שגרם להפסדים כבדים לחברה שלו יקח חלק בעלויות –  נשמעת כמעט מטורללת, למרות שמדובר באדם עשיר מאוד?

ובכן, התשובה שלי היא שהניסוח מוטעה – זה לא למרות, זה בגלל.

כל בעל עסק סביר יודע שהשגרה כוללת בתוכה סיכונים שצריך להיערך אליהם מראש. אני, למשל, ניהלתי עסק קטן לסדנאות נוער. גם אני הקטן ידעתי שכשאני מתמחר את עלות הציוד לפעילות, עליי לקחת בחשבון מרווח שיכיל בתוכו את האפשרות הסבירה שהמדריך ישבור, יאבד, יקרע או ישכח חלק מהציוד ולכן יהיה עליי להביא כמות נוספת. 

רמי לוי, מיותר לציין, אינו איש עסקים סביר אלא הרבה יותר מכך – ויעידו מאזני הרווח המרשימים שלו. אני בטוח שהוא יודע להיערך, כדבר שבשגרה, להוצאות בלתי מתוכננות כתוצאה מטעויות אנוש: יתכן שנהג המשאית שלו יתרשל והסחורה תישבר בדרך, שמנהל בסניף לא ישים לב לתמחור שגוי ויאלץ למכור במכירי הפסד, שבמחסן יעשו טעויות, שיתברר שהסחורה שקנה גרועה ולכן תרקיב מהר ועוד אינספור אפשרויות.

אבל איכשהו, במקרה של הקופאיות אין דרך להיערך. הן, קצה השרשרת של המכונה המפוארת (והרווחית) שלוי בנה, דווקא הן מהוות איום כה גדול, כה לא צפוי, שהדרך היחידה להתמודד איתו היא לגזול משכרן, למרות שהן יפגעו יותר מכל.

אבל כאמור – לא למרות, אלא בגלל.

העניין הוא כזה. רמי לוי הוא איש עסקים וככזה מטרתו העיקרית היא להרוויח כסף. ועל מי הכי קל להרוויח? על החלשים. כי אם אפל הייתה דורשת מסטיב ג'ובס לשלם את עשרות המיליונים שהפסיד, היא הייתה נאלצת להתמודד מול אדם שיש לו הגנה משפטית יוקרתית וקשרים בתקשורת ובפוליטיקה. אבל כשרמי לוי מתמודד מול רונה, הוא מתמודד מול אם חד הורית שצריכה משכורת כמו אוויר לנשימה. שצריכה לשלם שכר דירה וחשמל. מה היא כבר תעשה? 

אבל רמי לוי הוא רק דוגמא, הוא הרי לא המציא את השיטה ובטח לא היחיד שמשתמש בה. גם שיטת קיזוז המשכורות היא רק דוגמא אחת לאינספור הדרכים שבהן משתמשים בחלשים ביותר בחברה כמדרגות בדרך לגן העדן של רווחים רבעוניים שמנים. כדי להבין כמה ההתעמרות הזאת עמוקה אני רוצה לספר על תגובה נפוצה שאני מקבל כשאני מעלה את הנושא: תראה, אומרים לי, אתה צודק שבמשרות בכירות יותר לא עושים דברים כאלה, אבל מצד שני כשלא מענישים בצורה הזאת זה בעצם נותן לקופאיות אינטרס 'לדפוק' את המעסיק, לגנוב, לתת הנחות לחברים.

אני מציע לעצור רגע ולבחון את הטיעון הזה. הוא לא מדבר על סתם רשלנות, אלא על גניבה ממש. עבירה פלילית. אני יכול לענות שלפי ההיגיון הזה, אם עובד מסוים חצה את הרוביקון של שמירת חוק והחליט לגנוב ממעסיקו, הרי ככל שהוא בכיר יותר – כך יכולתו לגנוב גדולה יותר. אבל זה לפספס את המהות. המהות היא שמי שטוען את הדברים הללו בעצם מציע שתי מערכות חוק: לחלשים ולחזקים בחברה.

הרי אם מתכנת בחברת הייטק יחשד בגניבה, מאוד לא סביר שהמעסיק יחליט שהעובד אשם ועל כן יקזז את ה'גניבה' משכרו. בשביל זה יש משטרה, בשביל זה יש בית משפט.

אבל הקופאית שעובדת בשכר מינימום? ובכן, לא רק שנשמע הגיוני שהמעסיק יתפקד בתור המשטרה ובית המשפט, הוא אפילו נדרש להניח מראש שהיא תגנוב. חזקת החפות, לפי הטיעון הזה, היא לא זכות אדם מולדת, אלא פריווילגיה שנקנית בכסף ובמעמד.

וזוהי בעצם המציאות החברתית של 2023. הפער בין רונה לסטיב ג'ובס הוא בעצם הפער בין שכונת צהלה לדו"ח ועדת פלמור המודה בכך שיוצאי אתיופיה סבלו משיטור יתר, הפער בין אלו שחוק ועדות הקבלה מאפשר להם להחליט מי יהיו שכניהם לבין אלו שלא ועוד שורה ארוכה ובעיקר כל כך, אבל כל כך מקוממת, של דרכים שבהן גם היום יש שווים, ויש שווים יותר.

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook