רק לפני שבועיים כתבתי כאן על החובה לבטל או לתקן את חוק הלאום ואת חוק קמיניץ, באופן מידי ואפילו תוך כדי לחימה, על רקע נפילתם של טובי בנינו בלחימה בדרום.
אמנם עמדתי היא כי אל לנו לנופף במחיר הדמים שהעדה הדרוזית משלמת, אלא בכך שלכל אזרח במדינה דמוקרטית מגיעות זכויות שוות מבלי שיאלץ לדרוש זאת או לשלם מחיר תמורתן, שהרי כך פועלת דמוקרטיה, אבל ההיסטוריה שלנו בהתנהלות מול ממשלות ישראל מלמדת כי זוכרים אותנו ומתייחסים לדרישותינו רק במעמד קבורת בנינו ויום לאחר מכן אנחנו חוזרים להיות אזרחים סוג ב' שלא מעניינים אף אחד.
אני שמח שעניין ביטול או תיקון חוק הלאום שב לסדר היום הציבורי, ומצטער על כך שזה קורה "בזכות" טובי בנינו הנופלים בדרום ובצפון ובזכות עוד מאות מהם הנלחמים ממש ברגעים אלה בכל החזיתות. אני מתפלל שישובו, כמו כל יתר החיילים, לביתם במהרה ובשלום.
אלא שעכשיו, במסגרת הדיון על תיקון העיוות שנגרם לעדה הדרוזית בשל חוק הלאום, יש מי שמציעים "חוק מיוחד" שיעגן את מעמדה של העדה בחקיקה מיוחדת ונפרדת.
אל לנו ליפול למלכודת הדבש הזאת. חוק מיוחד לעדה הדרוזית יכלול הרבה סיסמאות, אולי אפילו תקציבים, אולם יהיה ריק מתוכן וחמור מזה – ינציח את האפליה נגדנו ויהפוך אותנו ל"שכירי חרב עם תעודה".
חוק כזה יהיה מעין שוחד הניתן לעדה הדרוזית, או במילים עדינות יותר: תמורה לבני העדה על השתתפותם בלחימה.
המדינה תיתן כסף, הטבות והבטחות לאנשים שנלחמים בשבילה, ואלה הם הרי בדיוק יחסי הגומלין בין מדינה לשכירי החרב שלה.
כרתנו ברית עם המדינה כי אנחנו מרגישים אזרחים בעלי בית במדינה הזאת. כשאנחנו נלחמים – אנחנו נלחמים על הבית שלנו. אנחנו לא שכירי חרב ולא משרתים של אף אחד .
אנחנו דורשים להיות אזרחים שווי זכויות במדינה שבה נולדנו, במדינה שבה נולדו הורינו והורי הורינו. אנחנו חלק ממנה ולא נרשה לאיש להתייחס אלינו אחרת .
לכן הפתרון היחיד הוא ביטול חוק הלאום או לכל הפחות תיקונו באופן שיעניק זכויות שוות לכל אזרחי המדינה ללא יוצא מהכלל, כי כך צריכה להיראות מדינה דמוקרטית.
עו"ד מאלק בדר היה ראש מועצת חורפיש ויו"ר פורום הרשויות הדרוזיות
