לא משנה מה דעתך על הפרק האחרון של "יורשים", הסדרה הזאת הרוויחה את מקומה כאחת הגדולות, אבל לצד התופעה הטלוויזיונית שהיא – "יורשים" הפכה גם לתופעה אופנתית ולאחד האירועים שאחראים לעלייה המטאורית של מה שנקרא "יוקרה שקטה".
"יוקרה שקטה", יחד עם המושג התאום שלה – "עושר סמוי" או "מתגנב" (התרגום הכי טוב שמצאתי בעברית ל-"stealth wealth") – פירושה אופנה יקרה (מאוד) שלא מנופפת ביוקרה שלה. האסתטיקה כאילו מינימליסטית ופשוטה. כאן לא תראו לוגו מוזהב של איב סאן לורן, פאייטים או צבעים בוהקים.
הבדים יהיו איכותיים, פלטת הצבעים תנוע על הציר הבטוח שבין שחור לניוד, מה שנקרא: קלאסי.
זה יכול להיות סוודר גולף, טי שירט או מעיל צמר. לעין הבלתי מזוינת הם יראו יפים אבל בסיסיים כאלה. לא משהו מיוחד. מביני עניין, לעומת זאת, יזהו מייד שהסוודר האפור המשעמם הזה עולה אלפי דולרים.
וזה כאילו משהו שהייתי אמורה לאהוב, בתור מי שמטיפה לקנות מעט ואיכותי במקום הרבה וזול ברשתות. אבל העניין הוא שזה ממש מעצבן אותי.
גוונית' פלטרו, מולטי מיליונרית, בילתה שבוע אחד בסוף חודש מרס בבית משפט ביוטה. היא הגיעה לשם בגלל תביעה בעניין תאונת סקי, אבל מה זה חשוב. מי שמשכו את תשומת הלב היו הבגדים שלבשה ודווקא ממש לא היו אמורים לעשות רעש: הרבה חום, הרבה בז' – בהרבה מאוד כסף. פלטרו נראתה פשוטה-כביכול, נגישה, בזמן שכל הופעה שלה עלתה כמו שכר דירה של אמריקני ממוצע.
חזרה לקרבות הירושה במשפחת רוי, בעלת תאגיד התקשורת והבידור העולמי "וייסטאר רויקו": "יורשים" היא במידה רבה סדרה על כסף ישן מול כסף חדש. מהז'קטים החומים של שיב ועד לכובע הבייסבול של קנדל (שרק נראה עממי אבל עולה יותר מ-600 דולר) – הבגדים האלה נועדו להעביר מסר מאוד ברור: אנחנו לא כמוכם ולא משנה כמה תתאמצו – לא תצליחו להיכנס למועדון.
אבל גווינת' פלטרו והאחים רוי לא המציאו את המושג הזה. אז למה לעשירים-מאוד חשוב עכשיו במיוחד לסמן את הגבולות?
העלייה של אינסטגרם, המשפיענים והמשפיעניות בטיקטוק וחנויות יד שנייה גרמו למותגי היוקרה לאבד מיוקרתם. הרי מה יוקרתי בתיק של לואי ויטון אם פתאום הוא קל להשגה?
הפתרון: בגדים אולטרה-יקרים אבל לא בולטים שאולי מדברים בשקט אבל אומרים הרבה, כאלה שלא יגיעו לעולם לחנויות יד שנייה, סוג של מדים למעגל הפנימי בלבד, שהנובורישים יוכלו רק לנסות לחקות אותם.
וזה מעצבן כי זה נורא מתנשא: התפקיד העיקרי של הבגדים האלה הוא לסמן החוצה את מי שלא שייך. דרך אלגנטית להבחין בין כסף עתיק לבין הטורטלים ולהגיד לאחרונים – אתם לעולם לא תהיו כמונו.
ואם אפשר היה לחשוב שיש כאן לפחות פתרון שמעודד אופנה בת-קיימא: בגדים איכותיים ועל-זמניים שיחזיקו מעמד שנים, גם זה לא נכון. בגדים שרק ל-5% מאיתנו יש גישה אליהם לא יכולים להיות פתרון לקיימות. והקטע עם יוקרה שקטה הוא שברגע שהיא הופכת נגישה ליותר אנשים – היא כבר לא יוקרה.
יש משהו בדור שלנו שמקיא החוצה את השפע המוגזם. לכן לפעמים זה קצת מתעתע ואפשר לטעות ולחשוב שמדובר בסגנון לבוש שרגיש לתקופה ולמשבר הכלכלי העולמי. הייתי שמחה למחוא כפיים לגווינת' פלטרו, אילו רק לא היה כל כך חשוב לה להזכיר לי כמה היא יותר ממני, בזמן שהיא מעמידה פנים שהיא שום דבר מיוחד.
מיטל פלג מזרחי היא חוקרת אופנה בת-קיימא, מנהלת תנועת "מתלבשות" ומרצה במכללת תל-חי
