ביום שני בערב, בתום הפגנת הענק מול הכנסת נגד ההפיכה המשפטית, ורגע אחרי שזו אושרה בוועדה לקריאה ראשונה, עלה ח״כ דודי אמסלם למתקפה במליאה. "תראו את החוצפה שלכם, את הבריונות", הטיח במפגינים. "השמאל הם האנשים הכי בריונים, הכי אלימים והכי שקרנים במדינת ישראל", זעק, רגע לפני שהוסיף שקר משל עצמו: אמסלם טען כי הוא ואחיו, כלומר בני עדות המזרח, עובדים בניקיון בבתיהם של האליטה (כלומר, של המפגינים). בסגנונו המוכר הניף את ידיו, נאחז בדפנות הדוכן וסיפר איך ראה מפגינים עם מכוניות מרצדס ושעוני רולקס – בעודו עונד בעצמו שעון בשווי 25 אלף שקלים. לראשונה הודה שהתוכנית המשפטית היא "מהפכה", והבטיח להעביר אותה "על אפכם ועל חמתכם".
בידו האחת אמסלם, בעצמו איש אמיד ועתיר פריבילגיות, מנכס למחנה שלו את המאבק המזרחי הכל כך חשוב למען צדק ושוויון, ועושה בו כבשלו. במקביל, בידו השניה, הוא מסתיר מבוחריו את האמת על ההפיכה המשפטית שהוא והממשלה בה הוא חבר מקדמים במהירות ובמחטף – איך היא תחליש דווקא את החלשים ותחזק את בעלי הכוח
נאום השנאה של אמסלם שבר שתיקה של כמה חודשים. הוא מגיע ימים ספורים אחרי שקיבל מנתניהו (האשכנזי והפריבילג, לשיטתו) ג'וב חדש וריק מתוכן כ״שר במשרד המשפטים״, תחת השר יריב לוין (עוד פריבילג אשכנזי). התפקיד אולי ריק מתוכן, אבל עתיר בשכר (50-60 אלף בחודש, כן?), ביועצים וברכב.
רה״מ נתניהו ושר המשפטים לוין. שני אשכנזים פריבילגים. צילום: AP Photo/ Maya Alleruzzo
אמסלם החליט כנראה שזאת סיבה מספיק טובה לחזור ולעשות את מה שהוא מצטיין בו: לפלג, לשסות ולהסית, בזמן שהוא מנפנף ברוח הרפאים של הקיפוח העדתי. כמו בעבר, גם הפעם הוא משעבד ומבזה בזדון ובציניות את המאבק המזרחי למען צרכיו הפוליטיים והאישיים, בזמן שהקבוצות המוחלשות ביותר – ערבים, יוצאי אתיופיה, עולי ברית המועצות לשעבר, מבקשי מקלט – בכלל לא מעניינות אותו.
כל מזרחי בר דעת ששמע את הנאום ודאי הצטמרר. גם אנחנו, דור שלישי לעולים ועולות ממרוקו, לא יכולנו להאמין למשמע אוזנינו.
אני, טליה שי, מזרחית. אני מזרחית שמעולם לא ניקתה בית של אף אשכנזי. גם סבתא שלי לא עשתה זאת. וגם לא סבא שלי, או אף אחד אחר מהמשפחה שלי. וגם אם כן, אגב, כל עבודה מכבדת את בעליה. אני, נעה עמיאל לביא, גדלתי באשדוד. אני נכדה ליוצאי מרוקו, שהגיעו לאשדוד בשנות ה-50, כשהעיר עוד הייתה מעברה.
אנחנו לא מתכחשות לקיפוח. אבל אנחנו בהחלט מסרבות ליישר קו עם הנרטיב המתקרבן, שכל מטרתו היא הסתה בשם המאבק המזרחי. מסרבות לתת יד לרידוד של השיח, להסתה ולגזענות. האפליה אמנם עדיין קיימת, אבל המזרחים אינם חוטבי העצים ושואבי המים. הם מעמד הביניים הישראלי, והם נמצאים בכל מקום. למעשה, הרוב המכריע של הציבור המזרחי נמצא כבר מזמן באשכול 5 ומעלה, למרות שאמסלם היה מעדיף להשאיר אותם מסכנים ונבערים (הרי בדיוק מזה הוא נבנה פוליטית).
נאום השנאה של אמסלם שבר שתיקה של כמה חודשים. הוא מגיע ימים ספורים אחרי שקיבל מנתניהו (האשכנזי והפריבילג, לשיטתו) ג'וב חדש וריק מתוכן כ״שר במשרד המשפטים״, תחת השר יריב לוין (עוד פריבילג אשכנזי). התפקיד אולי ריק מתוכן, אבל עתיר בשכר (50-60 אלף בחודש, כן?), ביועצים וברכב.
בידו האחת אמסלם, בעצמו איש אמיד ועתיר פריבילגיות, מנכס למחנה שלו את המאבק המזרחי הכל כך חשוב למען צדק ושוויון, ועושה בו כבשלו. במקביל, בידו השניה, הוא מסתיר מבוחריו את האמת על ההפיכה המשפטית שהוא והממשלה בה הוא חבר מקדמים במהירות ובמחטף – איך היא תחליש דווקא את החלשים ותחזק את בעלי הכוח (שהם, לתפיסתו, האשכנזים המיליונרים שהוא כל כך מסית נגדם).
אמסלם, תסתכל לנו בעיניים במקום בעיניהם של חבריך המתנחלים, שאותם אתה משרת בלי למצמץ, ותסביר לנו, אחיך בנות ובני עדות המזרח וצפון אפריקה – איך השינויים במערכת המשפט אמורים לשרת את המאבק שלנו? איך הרפורמה המשפטית של שמחה רוטמן ויריב לוין תשרת אותנו? איך כל מה שקורה היום אמור לפתור את בעיית הגזענות והאפליה?
אנחנו קוראות לכל חברינו וחברותינו המזרחים, שדבריו של אמסלם הפכו להם את הבטן – הצטרפו אלינו למחאה נגד דבריו של אמסלם: מחאת הדמוקרטים המזרחים. הגיע הזמן שהקול המזרחי השפוי יישמע.
מי מצטרפת?
נעה עמיאל לביא היא יוצרת דוקומנטרית ועורכת פודקאסטים
וטליה שי היא מנהלת תוכניות מנהיגות ושיתופי פעולה בקרן ברל כצנלסון
