גוש או התגוששות, נכון לכתיבת שורות אלו זאת השאלה. ממשלת אחדות, עם הימין והחרדים, או בחירות בפעם השלישית. עם סיום מועד ב' הוביל נתניהו מהלך אסטרטגי, שמזכיר את ההוא שנפל מקורס טיס, התגייס לנ"מ ואמר: "אם אני לא טס, אז אף אחד לא יטוס", והקים את בלוק ה־55. ש"ס, יהדות התורה וימינה (שהתפצלה חזרה) החזירו לחיים את תופעת "מפלגות הלוויין" – מפלגות המתחייבות לברית עם מפלגה מרכזית אחת, כאשר בעבר הן עצמן שיתפו פעולה עם שני הקטבים הפוליטיים.
משולש מטרות עמד בבסיס הקמת הבלוק. הראשונה היא מניעת היכולת של בני גנץ להרכיב ממשלה, בהנחה שכחול לבן נותרת על תילה. המטרה הנוספת היא העברת מסר פנים־ליכודית ומניעת מרד פנימי; ולבסוף הפניית זרקור לעבר 21 הימים האחרונים, בתום תקופת המנדט של גנץ, ולהבטיח ששאלת מועמד אחר מטעם הגוש אפילו לא תעלה לדיון. מעבר לשאלה הפוליטית אם מדובר בצל"ש או טר"ש, מעצם הקמת הגוש נובעות שתי מסקנות מעניינות: האחת ערכית והאחרת חברתית.
נתחיל בערכית. העדפה של ארבע מפלגות לצדד בצרכים לאומיים על פני צרכים אינסטרומנטליים אומרת דבר פשוט: הפוליטיקה לפני האידיאולוגיה. אם הרכב המפלגות הנ"ל היה פוסל את כחול לבן בגלל שאלות הנוגעות לאופן ייצוג בוחריהן – זו הייתה החלטה ברורה. פסילה קטגורית, מבלי להבין ולהציג פומבית לקהל מדוע לא ניתן מבחינתם לשתף פעולה עצמאית עם כחול לבן, יכולה להוביל לתחושת מיאוס בקרב קהל הבוחרים, שהמודעות הפוליטית שלו לא גבוהה והוא משתתף פוליטי רק כדי לקוות שידאגו לצרכיו האינסטרומנטליים.
המשמעות השנייה הנובעת מקיום הגוש היא חברתית. נתניהו כמו הקים את המפלגה ה"ישראליקנית" החדשה. החיסרון בהקמת "המפלגה" הוא טשטוש הגבולות הפנימיים בין תתי־המגזרים החברים בה. החרדיות האשכנזית שונה מאחותה הספרדית; כך גם הפלגים השונים בציונות הדתית. בלוק משותף כזה, בהגיעו לכתוב קווי יסוד לממשלה חדשה, לאור העובדה כי אין לו אלטרנטיבה פוליטית, יפנה למכנה המשותף הרחב ולא יבקש לגעת בליבת הנושאים החשובים למגזר שהוא מייצג. אגב, אם בלוק כזה היה יעיל פוליטית, הוא היה מתרחש טרום בחירות. הולדתו לאחריהן מעידה כי השלם קטן מסך חלקיו.
השאלה החשובה והמשמעותית היא כושר עמידתו של הבלוק. באחד המפגשים האחרונים של חברי הבלוק הוחלט כי אם כחול לבן תבקש לזמן פגישת מו"מ, לא משנה מול איזו מפלגה, הם ייאלצו לפגוש את יריב לוין וזאב אלקין מטעם נתניהו. החלטה שהיא בבחינת "גדר עבירה", הרחקת החברים מאזור חוסר הנוחות תוך שמירה על הבלוק. באחרונה אף התפרסם כי אריה דרעי, יחד עם נתניהו, עומד מאחורי הרעיון. דרעי קיים באחרונה סבב ראיונות לאחר שתיקה ממושכת, והדגיש כי זולת אחדות עם הבלוק אין ממשלה חלופית, ונתניהו הוא זה שצריך להיות ראשון. דרעי אינו ניצי. מפלגתו הייתה חברה בממשלות עבודה־מרצ. אם הסמן היוני מחזק את הגוש, ודאי שהחברים מימין יתקשו לבחון קואליציה חלופית.
על פניו נראה כי הבלוק יצוק. אבל רגע לפני שנקבע מסקנה זו כחלוטה, אין לי ספק שאיילת שקד זוכרת כיצד קיבלה ברגע האחרון את תיק המשפטים, כשנתניהו חשב שהוא עומד להפסיד את הקואליציה שלו. בקיצור, הטיפ ממשלי – "אשרי אדם מפחד תמיד" – צפוי ללוות אותנו בשבועות הקרובים ואז נדע סופית: גוש או התגוששות.
