בקיצור: החוק מחייב את כל המוסדות האקדמיים בישראל להגיש דוחות מסודרים בנוגע להתמודדות הממונים על הטרדות מיניות, עם התלונות שהוגשו. תחקיר ״ליברל״ מגלה כי בחלק מהמקרים הדוחות הללו חסרים, וצלילה אליהם מגלה מקרים רבים של יחס מקל לעברייני מין לכאורה, וטיוח. מאחד המוסדות הללו, רשת עתיד, דלפו לרשת פרוטוקולים ומידע אישי הנוגע למתלוננות, ומהם עולה תמונה מטרידה בנוגע לטיפול בתלונות על הטרדות מיניות.
בשנים האחרונות, עם התקדמותו של השיח בנושא, ניכר שגם במוסדות האקדמיים שיפרו את היחס לתלונות על אלימות מינית בין כותליהן והחמירו את האכיפה. עם זאת, מתחקיר "ליברל" עולה כי עדיין ארוכה מאוד הדרך עד למוגנות מלאה לסטודנטיות ולסטודנטים, וגם לחברות וחברי הסגל.
מהתחקיר עולה כי ישנם פערים בין הדיווחים הרשמיים, המתחייבים בחוק, לבין מספר התלונות ואופי הטיפול בהן, וכן עולה לכאורה תמונה של טיוח בלא מעט מוסדות, גם בדוחות הרשמיים וגם במציאות שמחוץ לדוחות. בתחקיר התמקדנו בדוחות של רשת "עתיד", שמסמכיה דלפו לרשת באופן החושף מידע אישי על אודות סטודנטיות, אך הוספנו לכך מידע מחלק ניכר מהמוסדות האקדמיים הגדולים בישראל, שאליהם פנינו באמצעות בקשות לפי חוק חופש המידע.
הטפסים הריקים
על פי התקנות למניעת הטרדה מינית (חובת מעסיק), מוסדות אקדמיים מחויבים להגיש אחת לשנה לרשות לקידום מעמד האישה ולוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת, דין וחשבון ובו פירוט לגבי הפעולות השונות שנקט המוסד למניעת הטרדה מינית בתחומו, וכן מספר התלונות שהוגשו ואופן הטיפול בהן.
בשנתיים האחרונות גדל מאוד שיעור המוסדות המדווחים, עד כי 95% מהם העבירו דיווחים לוועדה. עם זאת, יותר ממחציתם החזירו טופס ריק, או טענו כי לא היו אצלם תלונות על אלימות מינית.
"עמימות נובעת פעמים רבות מכך שלא נמסרים מספיק פרטים או מלוא הפרטים הנחוצים", אמר אלעד מן מעמותת "הצלחה", שהגיש את בקשות חופש המידע. "התופעה הזאת מולידה גם את האפשרות לייצר נרטיב נוח יותר ולעכב, מסיבות כאלה ואחרות, את תיקונו היעיל של הפגם. הדברים האלה יכולים להסתכם לפעמים ברשלנות, אדישות או חוסר מקצועיות בתום לב, אך בפעמים אחרות מדובר בפעולת הסתרה מכוונת. ככל שקיימים מסמכים המעידים על פער גדול בין הדיווח לבין חומרת האירועים בפועל, הרי שאפשר להגדיר את הדברים במקרים מסוימים כניסיון הסתרה או טיוח של המציאות – שאינה נוחה למישהו שהמידע מצוי בשליטתו".
במכללת אפקה, לדוגמא, דווחו מאז שנת 2017 על 13 תלונות מסוגים שונים. במרבית המקרים מדובר בתלונות שהוגדרו ברף הנמוך: שומר שהניח יד על עובדת; עובד מהסגל המנהלי שעקב בעברו אחרי סטודנטית, עד שהמשטרה התערבה; סטודנט שהתחבר בלי חולצה לזום; סביבת עבודה לא נעימה; משגיח שדיבר לא יפה; הצעות בעלות אופי מיני. במרבית המקרים בוצעו שיחות הבהרה עם הנילונים. במקרה אחד משנת 2017, איש סגל התיישב על אשת סגל, ומכיוון שהמתלוננת לא רצתה להגיש תלונה רשמית, הסתפקו במכללה בשיחת נזיפה ומסירת התנצלות למתלוננת.
במכללת עמק יזרעאל דיווחו על מספר מקרים בשנים 2020 ו־2023 (שנים אחרות לא נמצאו בדוח): חבר סגל שדיווח על קשר אינטימי בין סטודנטית נשואה למרצֶה; סטודנטית שדיווחה שאדם שהטריד אותה מינית בתקופתה בתיכון, מלמד במכללה; חונכת שהתלוננה נגד סטודנט; עובדת ניקיון נגד עובד תחזוקה; ועובדת נגד עובדת אחרת. באף אחד מהמקרים לא ננקטו צעדים ממשיים – אם בשל סיום לימודים/עבודה של הסטודנט והמרצה, ואם מסיבות אחרות.
בסמי שמעון דיווחו על שישה מקרים: מרצה שהתנהג בצורה לא נאותה והעסקתו הופסקה; מרצה שהשתמש באופן לא הולם בדימויים במהלך תרגול והובהר לו שהדבר אינו מקובל; סטודנטית שהתלונה על תחושת אי נעימות ו"פרשנות לקויה של הסיטואציה", לטענת המכללה, והובהר למרצה כי התנהלותו בעייתית; מרצה חוץ שהתנהג באופן לא נאות, והוחלט לא להמשיך בהעסקתו; מקרה של הטרדה מינית שבו הוחלט להפריד בין המתלוננת לנילון; והתנהגות מילולית בעלת אלמנטים מיניים מצד מרצה בתקן, שהבטיח שלא יעשה זאת שוב.
נוזפים וממשיכים
ככלל, פרקטיקת הנזיפה היא החביבה ביותר על רוב מוחלט של המוסדות האקדמיים בישראל, שאינם ממהרים להפעיל סנקציות חמורות יותר כנגד מרצים. ברופין, למשל, שם דיווחו באופן רשמי על 22 תלונות בחמש השנים האחרונות, נערכו שלל שיחות הבהרה, ובמרבית המקרים הגיעו למסקנה כי לא הייתה הטרדה מינית. במקרה אחד הופסקה עבודתו של ספק חיצוני.
במכון ויצמן דווחו 29 מקרים. מרביתם הסתיימו בלא כלום, בנזיפה או ב"חידוד נהלים". במקרה אחד הורחק עובד קבלן או מרצה חוץ – אין פירוט; ובמקרה אחר הוחלט להרחיק סטודנט.
באוניברסיטת בר אילן דווחו עשרות תלונות. גם כאן, במרבית המקרים נמצא ש"לא הייתה הטרדה מינית". במקרה אחד דווח מצד גורמי מִִִנהל על מרצה שהתבטא באופן בעייתי. במהלך בירור, עלה מקרה שבו סיפר לסטודנטית על חלום שלו עליה במהלך פגישה אישית. המרצה הודה באמירות לא ראויות, והוועדה מצאה שמדובר ב"בדיחות מגדריות". המרצה סיים את תפקידו, אך "משיקולים נוספים ומקצועיים".
כמה מקרים שעוררו סימני שאלה, עוסקים במרצה שהתבטא באופן משפיל ובאוניברסיטה הסתפקו בהתנצלות; במרצה שהואשם ונענש בעבירות מיניות במוסד אחר, ובהתייעצות הוחלט שמכיוון שלא בוצעה עבירה בבר אילן, הומלץ על שיחת הבהרה – אם ימשיך להיות מועסק; בשני מקרים של יחסי מרות שהסתיימו ללא ממצאים; ובמקרה של סחיטה באיומים בעלת אופי מיני, שהסתיים בנזיפה והפרדה בין הסטודנט לסטודנטית. בסך הכול, היה רק מקרה אחד של הפסקת עבודה מתוך עשרות התלונות – חבר סגל בן 65, בשל יחסי מרות עם חברת סגל.
היחס המקל לכאורה לעבירות מין ניכר כמעט בכל המוסדות האקדמיים. באריאל, למשל, הומלץ על הערה בלבד למרצה שנישק סטודנטית על המצח; מרצה אחר התפטר מיוזמתו לאחר שהתברר כי ניהל יחסים עם סטודנטית במשך שנתיים; משגיח כשרות שדיבר לא יפה לסטודנטיות זכה לשיחת נזיפה; וסטודנט שארבע סטודנטיות התלוננו כי ביצע בהן מעשים מגונים בעת שהיה שיכור, הורחק מהלימודים למשך שנתיים. שני מרצים שהשתמשו בשפה בוטה שהטרידה את הסטודנטים, ננזפו או הוזהרו ועוד.
במכללת ספיר נכתב במשובים של הסטודנטים על מרצה כי הוא העיר הערות תוקפניות על נשים, כולל ביטויים מיניים ומיזוגניים. מכיוון שהוא הכחיש והמשובים היו אנונימיים, התיק נסגר; מרצה אחר שנרשמו תלונות על שפה מינית ומיזוגנית בשיעוריו, התנצל ונשלח אליו מכתב על התנהלותו; מרצה שלישי שנטען כי פנה לכמה סטודנטיות עם הצעות בעלות אופי מיני תוך שימוש במעמדו בקמפוס, הוזהר והתחייב לא לחזור על כך; זוג מרצים שיש ביניהם יחסי כפיפות הוחתמו על מסמך שהיחסים בהסכמה; ובמקרה אחד של סטודנטית ומרצה שניהלו מערכת יחסים בעלת אופי מיני, הורחק המרצה מהמכללה.
לסגור בשקט
מבירור שערכנו, בחלק מהמקרים שבהם עלה חשד לעבירות פליליות, בחרו במוסדות האקדמיים השונים לא לערב את המשטרה, כל עוד אין תלונה רשמית, גם כאשר הפרטים היו ברורים וידועים להם. במכון הטכנולוגי חולון, למשל, פנסיונר וחבר סגל הטריד מינית סטודנטית ממוסד אקדמי בחו"ל, והוחלט להסתפק בכך שהוא לא ישולב בפעילות עם סטודנטים בארץ ובחו"ל; עובדת הסגל המנהלי דיווחה כי הייתה עדה לאירוע שבו חבר סגל מנהלי בעבר נגע באופן לא ראוי בעובדת ניקיון – ונאסר עליו להיכנס למכון; ובמקרה אחר, התלוננה סטודנטית על פניות ממרצה חבר סגל, ונשלח לו מכתב התרעה, מכיוון שגם כך הוא עמד לפני סיום עבודתו.
באוניברסיטת חיפה הסתפקו בהפרדה בין חבר סגל אקדמי שנטען שהציע הצעות בעלות אופי מיני תוך ניצול יחסי מרות, והוא הושעה עד לסיום הבירור; במקרה אחר הפרידו בין סטודנטית לחבר סגל, לאחר שהתברר כי ניהלו יחסי מרות בהסמכה ביניהם. בשני מקרים קיצוניים יחסית, נפתח הליך משמעתי להפסקת עבודה כלפי חברת סגל, אך בניגוד להמלצת הנציבה הוחלט להפסיק את ההליך; ובמקרה של חבר סגל שהתקבלו נגדו שש תלונות על הטרדות מיניות באמצעות מסרונים ונגיעות פיזיות, הסתפקו באוניברסיטה בהפרדתו מאחת הסטודנטיות שהתלוננו ובניית תוכנית לימודים חלופית עבורה.
באוניברסיטת תל אביב דיווחו על מערכת יחסים בין מתרגלת לבין רכז המתרגלים והשניים התבקשו להיפרד; דווח על מערכת יחסים בין מרצה לסטודנטית בעבר, ונטען כי הוא איים עליה פן תחשוף את הסיפור. הפנייה נגנזה, אבל לאור הערות על התנהגות בוטה מצידו, "הובהרה לו ההתנהגות הנדרשת"; חבר סגל שהורשע בהטרדה מינית והתנהגות שאינה הולמת, נענש בנזיפה, פסילה מהעסקה בסמסטר ועוד עונש על תנאי.
פה ושם, הגיעו כמה מקרים לכדי פיטורים. כך, למשל, באוניברסיטת בן גוריון דיווחו על פיטוריו של מרצה בעקבות מעשה מגונה שביצע; במכללת אורנים העבירו לטיפול המשטרה תלונה על הטרדה מצד עובד חוץ; ובאוניברסיטת תל אביב פוטר מרצה שהורשע בהטרדה מינית, התנכלות, קיום יחסים אינטימיים, יחסי מרות והתנהגות שאינה הולמת; בחיפה הוחלט להפסיק את עבודתו של מרצה שהואשם בניצול מרות והתנכלות, אך לבסוף הוחלט להסתפק בהשעיה לחודשיים ומכתב התנצלות.
בקריה האקדמית אונו (גילוי נאות: הכותבת למדה שם, ועורך מגזין זה מלמד שם), ניכר מהדיווח מודל קיצוני יחסית של טיפול בתלונות. כך, בשנים המדווחות הופסקה עבודתם של כמה מתרגלים ומרצים, בשל אותן תלונות מהרף הנמוך על הערות מיניות, הצעות מיניות או הערות על לבוש ומראה.
כשמידע דולף
לדיווחים לממונים על הטרדות מיניות באקדמיה ישנה חשיבות רבה, מפני שבמרבית המקרים יעדיפו הנפגעות והנפגעים לחסוך מעצמם את הפנייה למשטרה. על כן ישנה חשיבות גם לדיווח מצד המוסדות האקדמיים על המקרים ואופן הטיפול בהם.
מבדיקה מדגמית שערכנו, נראה כי לפחות חלק מהדיווחים למל"ג ולוועדות אינם מדויקים, ומקרים של הטרדות מיניות שהגיעו לידיעת אותם מוסדות אקדמיים, לא נכללו בדיווחים. כמעט בכל אחד מהמוסדות המדווחים, נתקלתי במקרים שנערך לגביהם בירור, אך לא נכללו בדוחות.
אחד המוסדות הללו הוא רשת "מכללות עתיד" ללימודי הנדסאים וטכנאים – מהגדולות בישראל, שמנהלת גם בתי ספר תיכוניים, ופועלת בשיתוף פעולה עם גופים ממשלתיים רבים ובהם צה"ל. לדבריה, מונה הרשת כ־15 אלף סטודנטים בכל שנה, בקמפוסים השונים בכל רחבי הארץ.
בשנת 2018, הגישה הרשת למל"ג ולוועדות טופס ריק. עם זאת, במידע שדלף ממחשבי החברה לרשת, נמצא פירוט על שלוש תלונות, הכוללות הטרדה מינית חמורה מצד איש צוות.
במסמכים שדלפו לרשת – ופוגעים בכך באופן דרמטי בפרטיות המתלוננים והנילונים כאחד – מופיעים 16 מקרים. רוב ההטרדות שבהן מדובר הן מילוליות, וניכרת חוסר הבנה בסיסית של הנילונים באשר למה נחשבת הטרדה מינית ומה לא, ומה מותר לומר לסטודנטיות/עובדות אחרות.
על פי המקרים המתוארים בדוחות הפנימיים של "עתיד", מורגש כי במקרים של מילה נגד מילה, מספיק שהנילונים יספקו הסברים עמומים ("לא התכוונתי", "המתלוננת לא הבינה נכון") על מנת ליצור אפקט של גזלות דעת (מניפולציה על מנת לגרום לאדם לפקפק בתפיסת המציאות שלו) והקלה בטיפול.
שלושה מקרים מתוך הדיווחים כללו הטרדה מינית בוטה כלפי חיילות בבסיסים שבהם מתבצעות הכשרות וקורסים למיניהם. כך, למשל, במהלך קורס מטעם המכללה בכלא צבאי, טענו שתי חיילות כי מרצה הטריד אותן ואמר להן משפטים כגון: "אם לא הייתן במסגרת צבאית הייתי עושה אתכן אחת־אחת" ו"אם לא היית חיילת הייתי *** לך את התחת מאחורה". חיילת אחת התלוננה כי הציע לה יחסי מין כשנפגשו בקפיטריה והיא סירבה.
בשיחה עימו, טען הנילון שההאשמות פוגעות בו מאוד, מכפישות את שמו, שהוא סובל מחרדות ואף שוקל לתבוע בגין האשמות שווא ופגיעה בשמו. אחת החיילות התערערה מאוד כששמעה על אפשרות לתביעה נגדה. במכללה לא רצו להפסיק את הקורס, ומהפרוטוקול נראה כי לקצינה היה יותר חשוב לסדר את העניינים, מאשר לרדת לעומקו של המקרה.
במקרה אחר שגם הוא לא מופיע בדיווחים, התלוננו קצינות חינוך בכלא בבאר שבע כי המרצה מתבטא בצורה לא נאותה ומדבר בצורה לא נעימה עם הצוות והאסירים. במקרה זה הקורס הוקפא, עם הנחיה לא לשבץ את הנילון בקורסים נוספים. בתלונה נוספת, מכלא כרמל, על מרצה שמטריד מילולית וגם פיזית – המרצה קיבל אזהרה שבתלונה הבאה תופסק העסקתו והנושא יעבור לטיפול המשטרה.
כשאור השמש מחטא
במרבית מהמקרים שהודלפו, מדובר היה במרצים מבוגרים שבמכללה ביקשו לשמור על שמם ופרנסתם. כך, מרצה ש"הפליק לעובדת המכללה בישבן" ונישק בכוח עובדת אחרת. בהנהלה המליצו "להמשיך את העסקתו כיוון שלקח אחריות"; כתבו הערה בתיקו האישי על התנהגות בלתי הולמת; ערכו שיחת עובדים וגם, למרבה התדהמה, ביקשו "להקפיד להגיע למכללה בצניעות, ללא גופיות ומכנסיים קצרים". בשונה מהפרוטוקול שדלף לרשת, בדו"ח הרשמי השנתי שהמכללה הגישה, נכתב כי העסקתו הופסקה.
במקרה אחר, מרצה בן 70 בקורס המשלב חיילים ואזרחים, שהעיד על עצמו מראש כי הוא אוהב לצחוק ויכול לעבור את הגבול, אמר למתלוננת: "את יכולה ללכת בתנאי שתתני לי נשיקה". ב"עתיד" הסתפקו בהבעת חרטה, והמקרה לא דווח בדוח השנתי.
מרשת מכללות עתיד נמסר בתגובה: "לרשת מכללות עתיד יש אפס סבלנות בכל הקשור להטרדות מיניות והרשת מקפידה על החוק בצורה מוחלטת בעניין. הרשת מפעילה מנגנון של טיפול ללא פשרות בתלונות המתקבלות, מתחקרת ומתעדת כנדרש בחוק"
