השלטון המקומי הוא השכבה הפוליטית הקרובה ביותר לאזרחים. לכן הוא יכול לזהות את ההעדפות המשתנות שלנו באופן מהיר הרבה יותר מזה של השלטון המרכזי, לתת לנו דין וחשבון וגם את השירותים הציבוריים שאנחנו מייחלים להם. כן לא מפתיע שסקרים שנעשו במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן בין השנים 2022-2024, מראים שרמת האמון הממוצעת בראשי הערים (40%) כפולה מרמת האמון הממוצעת בראש הממשלה בראש הממשלה (20%).
למרות זאת, ישראל היא אחת המדיניות הריכוזיות ביותר בעולם המערבי ומעמד השלטון המקומי בה חלש בהשוואה למדינות אחרות. הבנק העולמי דירג את ישראל במקום ה-94 מבין 182 מדינות בעולם מבחינת ביזור סמכויות בין השלטון המרכזי למקומי. מבין כלל מדינות ה OECD – דורגה ישראל במקום הנמוך ביותר, כלומר, כמדינה הכי פחות מבוזרת. למרות היעדר חופש העשייה, לרשויות המקומיות תפקידים קריטיים, הן בחירום והן בשגרה.
מגפת הקורונה היתה הסמן המרכזי ליעילות הרשויות המקומיות בחירום. ב-2021 קבע מבקר המדינה כי יש להן תפקיד מרכזי במחויבות להמשך אספקת השירותים החיוניים לתושבים ובהוצאה לפועל של מדיניות החירום הלאומית.
נוכח התפקיד החשוב שמילאו הרשויות המקומיות בניהול המשבר ותרומתן לשמירה על חוסנו של הציבור, על השלטון המרכזי לפעול לשלב את נציגי הרשויות המקומיות בגיבוש המדיניות ולבחון את הרחבת עצמאותן וגמישותן הניהולית של הרשויות, ובפרט בעת חירום. זאת ביתר שאת בעת מלחמת 'חרבות ברזל' עם ניהול החינוך, פתיחת מקלטים, סיוע לאוכלוסיות מוחלשות ועוד.
אבל דווקא בענייני שגרה הרשויות המקומיות מתגלות במיטבן, בעיקר לאור התייחסותן בעשור האחרון לענייני דת ומדינה.
כך, בשל דרישות מצד הציבור שלהן, רשויות מקומיות עם רוב חילוני הקימו מיזמים אשר מעניקים, ברמה המקומית, שירותים שהחקיקה הדתית מונעת ברמה הלאומית: מרשם זוגיות עירוני לידועים בציבור כדי שיקבלו שוויון זכויות מלא כמו זוגות נשואים, הקצאת אדמות לקבורה אזרחית, פתיחת מרכולים בשבת וכמובן פרויקט הדגל – מערך היסעים בשבת בעשרות רשויות מקומיות, כאשר עיריית תל-אביב-יפו מובילה עם מיזם 'נעים בסופ"ש' המאגד 12 ערים במארג קווי אוטובוס בשבתות.
אבל נראה כי רק עם כניסת הממשלה הנוכחית בדצמבר 2022, הבינו רבים את תפקידן החשוב של הרשויות המקומיות בשגרה. האקטיביזם המקומי בענייני דת ומדינה נשזר בזה הלאומי במחאות נגד ההפיכה המשטרית. זהו, חשוב לציין, צומת קריטי בתפישת חשיבות הרשויות המקומיות, כזה שלא היה כמותו מקום המדינה.
עוד עם הקמת הממשלה הנוכחית וטרם המחאה נגד ההפיכה המשטרית, עלו נושאים רבים סביבם נוצר קונפליקט בין הרשויות המקומיות לממשלה. בהם:
- הכוונה להרחיב את 'חוק נהרי' המעוגן בהסכמים הקואליציוניים ולחייב את הרשויות המקומיות לתקצב גם מוסדות חינוך חרדים פרטיים שלא מלמדים ליבה באופן מלא ולתעדף בניית כיתות לימוד בחינוך החרדי.
- שינוי טפסי הרשמה למערכת החינוך 'מהורה 1 והורה 2' ל'אבא ואמא' (כפי שהיה לפני ממשלת השינוי).
- תוכניתו של שר התרבות והספורט מיקי זוהר, לאסור קיום אירועי תרבות מסובסדים בשבתות ברשויות המקומיות כגון 'שבתרבות'.
- הכוונה להעביר את היחידה במשרד החינוך שאחראית על תוכניות לימוד חיצוניות בבתי ספר לאחריות יו"ר מפלגת נעם, אבי מעוז.
כל אחת מהיוזמות הלאומיות האלה נתקלה בהתנגדות משמעותית מכיוון הרשויות המקומיות ובעיקר מ'פורום ה-15', הערים "העצמאיות" שלא מקבלות מענקים מהמדינה.
בתגובה ליוזמה להעביר את תוכניות הלימוד החיצוניות ליו"ר מפלגת נעם, לדוגמה, כתב ראש העיר רמת גן, כרמל שאמה הכהן, בפייסבוק כי "על כל שעת לימוד של ליברליות, הכלה ושוויון שהממשלה תקצץ, רמת גן תקצה שעתיים באותם הנושאים". ראש העיר רמת השרון, אבי גרובר, הבטיח כי העירייה "תמשיך לממן תוכניות המעודדות שוויון סובלנות כלפי האחר, חשיבה ביקורתית ועצמאית לערכים של דמוקרטיה גם אם ממשלת ישראל לא תתקצבן".
עם כן, מערכת הבחירות המקומיות בשנה זו רוויה בסוגיות הקשורות בדת ומדינה. לכך מצטרף גם הוויכוח סביב דחייתן בפעם השנייה (מינואר לפברואר). גורמים חילוניים ובתוך הציונות הדתית טענו נגד החרדים שאינם מעוניינים בדחייה נוספת כיוון שלהם אין מועמדים בצו 8.
ההחלטה לדחות התקבלה לבסוף רק אחרי לחץ רב, והתהליך כולו השאיר טעם מר ואי אמון בין הצדדים השונים. בנוסף, מאבק זה נשזר בשיח המחאה כנגד ההפיכה המשטרית, הן מבחינה כרונולוגית והן מבחינה נושאית, כאשר דמוקרטיה, ליברליזם ופלורליזם הם ערכים איתם הזדהו הרשויות אל מול השמרנות והפיחות הדמוקרטי בהם הואשמה הממשלה. כך, מועמדים בערים שונות, ולאו דווקא המזוהים עם השמאל דוגמת מר"צ, אלא גם מרכז פוליטי, שזרו את התנגדותם למהפכה עם הליברליזם הדתי.
תהליך זה צבר תאוצה רבה בשבועות האחרונים עם מיזמים המגיעים מארגוני חברה אזרחית כגון אחים ואחיות לנשק, אשר השיקו קמפיין למען עידוד הצבעה למועמדים דמוקרטיים. תנועות חברה אזרחית אלה גם הקימו את 'חוזה חדש', תנועה המייצגת כיום 25 רשימות ברחבי הארץ, בראשן עומדים מועמדים ליברליים אשר צמחו בתקופת המחאה ובחרו לתרגם את המחאה לעשייה ולהשפעה. נראה כי הבחירות לרשויות המקומיות הן נקודת הפתיחה של מאבק אזרחי כפי שלא היה בישראל בעבר. זהו מאבק אשר שם דגש על המרכיב הדמוקרטי במונח "מדינה יהודית ודמוקרטית". זהו גם מאבק המכיר בפרוצדורות ובמוסדות הדמוקרטים ומבקש לאייש אותם בסוכנים דמוקרטיים שישמרו על ציוויונם כפי שהוגדר בעת קום המדינה. מאבק זה יגיע בתורו גם לבחירות לשלטון המרכזי.
במבט קדימה, אין עוררין כי ישראל מצוייה בתקופה מכוננת. עליה להחליט על ציוויונה ועל האופן שבו אזרחיה יחיו זה לצד זה ולצד זו. על אזרחי המדינה לבחור בממלכתיות. לבחור בשימור וטיוב הדמוקרטיה הישראלית. דבר זה אומר כי על אזרחי ישראל לבחור בדמוקרטיה, אך ללא ניגוח או מאבק שורט שאין ממנו דרך חזרה – אלא דרך גישור בין ישראל ליהודה.
