לפני הכול, אבהיר כדי שלא תהיה אי הבנה: אני מתנגד בתוקף לגיוס חרדים. אני לא חושב שיש בזה צורך ויותר מזה – זו אפילו סכנה. גדוד "נצח יהודה" הוא רק הטיזר, שמראה מה קורה כשמגייסים אוכלוסייה גזענית במידה רבה, שסרה למרותם של רבנים, מחמשים אותה ומפקידים בידיה את תפקידי הדיכוי והשיטור בגדה המערבית. לחפים מפשע הפלסטינים שמתגוררים שם לא מגיע גורל כזה.
מצד שני, דבריו של הראשון לציון הגאון יוסף בהחלט מפתים אותי לנסות לדמיין מה יקרה אם באמת יטוסו מכאן החרדים. מיליארדים יתפנו לתקציבי רווחה, תהיה לנו תחבורה ציבורית בשבת ונוכל להפריד את הדתות מהמדינה. אבל היות ואני לא מכיר מדינות רבות שיעמדו בתור לקלוט את הרב הראשי ולממן אותו כדי שיקלל את האוכלוסייה שלהם, אין ברירה אלא לחשוב ברצינות על סוגיית הגיוס כשאלה אסטרטגית.
אז למה בכל זאת הציבור הליברלי בישראל חייב להילחם על גיוס החרדים עד חורמה?
כי יש כאן סכנה גדולה ומוחשית לעתיד שלנו.
ראשית, שום מדינה מערבית לא יכולה להתמודד עם שיעור ריבוי כמו זה של החברה החרדית. כל המחקרים שנערכו מוכיחים קשר סיבתי והפוך בין שיעור הריבוי לרמת החיים במדינה. זה נכון פי כמה כאשר מדברים על אוכלוסיה שנמנעת, כאידיאולוגיה, מלימודי ליבה ולמעשה דנה רבים מילדיה לחיי עוני, אוכלוסייה ששיעור היוצאים בה לעבודה הוא נמוך ולכן תרומתה לקיום המדינה המודרנית נמוכה גם היא.
בנוסף, בשנים האחרונות אנחנו עדים לסחף של הציבור החרדי לכיוון הימין הלאומני. זה לא מפתיע: זו סכנה שאורבת בכל העולם לאוכלוסייה דתית ולא משכילה. בארץ, היא הכריחה את הפוליטיקאים החרדים להתאים את עצמם לציבור שלהם וללכת גם הם ימינה, עד כדי חבירה לימין הגזעני של בן גביר.
מה הקשר בין כל אלה לבין הגיוס?
סוגיית הגיוס היא כנראה הדרך היחידה היום להתמודד עם האתגרים האלה. חוק הגיוס הוא הסופה המושלמת ולימין אין באמת מוצא ממנו. לכולם ברור שההשתמטות החרדית היא עוול אדיר וחרפה, במיוחד בזמן מלחמה. גם בישראל, שבה טיעונים מוסריים הפכו לבזויים ונדמה שכותבים ליברלים נדרשים תמיד לטיעונים תועלניים, הטיעון של חוסר השוויון בגיוס מחזיק.
המנהיגים החרדים מן הסתם לעולם לא יוותרו בסוגיה הזאת. ברגע שצעירים חרדים יגיעו לצבא, הסמכות עליהם תתחלק בין המפקד לבין הרב. המנהיגים יאבדו מכוחם ומיכולת ההשפעה שלהם. מי שיתגייסו לצה"ל סביר שיפתחו בפניו גם אפשרויות פרנסה חדשות והוא תלוי פחות בפוליטיקאים ובקצבאות שהם מסדרים לו.
אפילו בלי החשש שבג"ץ יפסול כל הסכם מפלה, גם גאון פוליטי כמו נתניהו יתקשה לרבע את המעגל הזה. אין מתווה לגיוס חרדים שיהיה מקובל גם על האוכלוסייה הכללית וגם על החרדים עצמם.
לכן, התוצאה הראשונה של ההתעקשות על חוק גיוס, תהיה הפלת הממשלה. בהמשך, הציבור הליברלי יהיה חייב להפעיל לחץ גדול גם על ממשלת שינוי שתקום, לא לוותר בסוגיה הזאת.
התוצאה תהיה כמובן רחבה יותר מהחלפת הממשלה או מגיוס החרדים: מי שיפר את חוק הגיוס יפגע וכך יפסק תקצוב היתר של החרדים. לאורך שנים, נראה ירידה בילודה (כפי שקרה בעבר כאשר נעלמו הקצבאות), אפילו כניסה של לימודי ליבה למסגרות חינוך חרדיות לימודי ליבה. בפעם הראשונה, הציבור החרדי יצטרך לבחור: להשתלב בחברה ולתרום למדינה, או לשלם מחיר על ההיבדלות.
לכן סוגיית הגיוס היא אולי ההזדמנות האחרונה של הציבורי הליברלי לשרוד בישראל. אחרת העתיד הוא אפילו לא איראן, מדינה שם למרות חוקים דתיים פרימיטיביים, מוכשאים בשנה כמעט רבע מיליון מהנדסים. היכולת של ישראל לשרוד במזרח התיכון לא תלויה בכך ש"נדבר בערבית" או במספר החיילים שיש לנו. היא תלויה ביכולת כלכלית להחזיק צבא עולם ראשון ובערכים משותפים עם הדמוקרטיות בעולם. אם לא ננצל את ההזדמנות האחרונה הזאת, שני אלה יעלמו תוך כמה עשורים.
