אחת התופעות הבולטות בכנסת הנוכחית הוא הגידול, שלא לומר ״נחשול״ של הצעות החוק שבעבר, אפילו בכנסת הקודמת, היו מכונות בסלידה ״הצעות חוק פרסונליות״, וכיום דומה שתמיד היו חלק מחיינו.
חלק מהזינוק בחקיקה הפרסונלית נובע מהצורך של ראש הממשלה נתניהו להתגבר על מכשולים הקשורים למשפטו הפלילי, העומדים בדרכו להמשך כהונתו: החל מחוק הנבצרות (המצמצם את העילות הלגיטימיות שעומדות ליועצת המשפטית לממשלה להוציא ראש ממשלה מכהן לנבצרות), דרך חוק המתנות (המאפשר לעובד ציבור ולבן זוגו או לילדו לקבל במתנה כספים מתורמים פרטיים, לצורך מימון הליכים משפטיים או טיפולים רפואיים הכרחיים) ועד לחוקים לכאורה זוטרים, עם קשר למהפכה המשפטית או בלעדיו, (כמו החוק הצרפתי, ביטול עבירת הפרת האמונים ועוד), שיש ביכולתם להיטיב עם מצבו המשפטי, בביטול משפטו או בערעור שיהפוך פסק דין שיהיה לרעתו.
אבל לא רק נתניהו נהנה מחקיקה פרסונלית בימים אלה… ישנו כמובן "חוק דרעי 2" שטרם ירד מהפרק, וחוקים פחות ידועים, אך פרסונליים במידה לא פחותה, כמו חוק פיצול הליכוד – חוק שנועד לבטל את האפשרות של ארבעה חברי כנסת להתפצל מסיעה ולהקים סיעה נפרדת, ולמעשה לבצר את שלטון הליכוד ולמנוע עריקים, "החוק הנורווגי מורחב" ועוד.
זה אולי מובן מאליו, אבל כנראה שגם את המובן מאליו צריך להדגיש בימים אלה: חקיקה פרסונלית היא חקיקה שמשרתת את היחיד, ולא את הציבור. כשהלכנו לבחירות הענקנו לנבחרי הציבור את המנדט לשרת אותנו – הציבור, אך מי שנמצא כרגע בשלטון מנסה, באמצעות חוקים פרסונליים, לקחת את הכוח שנתן לו הציבור ולנצל אותו לטובתו האישית, בין אם הטובה הזו היא כספית או כזו שמבצרת את אחיזתו בשלטון.
החקיקה הפרסונלית היא כמובן לא נחלתו של צד אחד בלבד: גם על חוק הנאשם, שמבקש למנוע מאדם שנאשם בפלילים לכהן כראש ממשלה, עלו כבר טענות לפרסונליות, כשמתנגדי החוק הזה טענו שמדובר בניסיון ברור למנוע מנתניהו להתמודד לתפקיד. וסביר להניח באמת, שאם הממשלה הנוכחית תיפול והאופוזיציה הנוכחית תקים ממשלה חלופית, חוק הנאשם, יחוקק עד מהרה, ואכן ימנע מנתניהו לכהן כראש ממשלה, גם אם רוב גדול בציבור ירצה בכך.
כיצד חקיקה פרסונלית יכולה לפגוע באזרח ובזכותו הדמוקרטית? חוק המתנות למשל עלול להיות פתח לשחיתות שלטונית, שבחסותו עובד ציבור יוכל לקבל תרומות ולהשחית לחלוטין את מתן השירותים של משרדי ממשלה לאזרח – לדוגמא במערכת הבריאות. חוק דרעי 2 יוביל למצב אבסורדי בו ניתן יהיה למנות שר שהורשע בעבירות פליליות חמורות ביותר, כגון אונס או רצח. החוק "הנורווגי המורחב" יכול להוביל למצב שחברי כנסת לא יפעלו באופן עצמאי למען הציבור, מתוך חשש שיפוטרו. ואלה רק כמה דוגמאות.
אחת הבעיות המרכזיות בשצף החוקים הפרסונליים היא השפעתם על רצונם של חברי הכנסת להעביר חוקים שאמורים לטפל בסוגיות שבאמת מדאיגות את הציבור, כמו יוקר המחייה, מחירי הדיור, אתגרים ביטחוניים, אתגרי ביטחון פנים, שיפור מערכת החינוך, שיפור התחבורה הציבורית, שיפור מערכת הבריאות ועוד. אורח מבחוץ שהזדמן לו לצפות בחודשים האחרונים בדיונים בוועדות הכנסת, יכול היה להסיק כי עניינם המרכזי של אזרחי ישראל הוא מעמדו של ראש הממשלה ואפשרותם של עבריינים מורשעים לכהן כשרים, ושכל יתר הנושאים נדחקו הצידה.
אז מה עושים? הפתרון תלוי באומץ ליבם של שופטי בית המשפט העליון. הראשון שהניח תשתית לכך הוא השופט מלצר, אשר כבר קבע בעבר בדעת יחיד בבג"ץ החילופים, כי חקיקה פרסונלית שמשנה את כללי המשחק, תוך כדי המשחק, יכולה להביא לכך שגם חוקי יסוד יבוטלו. ייתכן והגיעה השעה לקבע איסור גורף על חקיקה פרסונלית, או לכל הפחות לקבע את גבולותיה, כחלק מחוקה עתידית.
הכותבת היא מנהלת תחום מדיניות וקשרי ממשל בארגון ״תנועה ישראלית״, הפועל לחיזוק המעורבות האזרחית במישור המקומי
