מה היה קורה אם באירועי טרור התקשורת היתה פועלת אחרת? אם עיתונאים לא היו מתייצבים ראשונים בזירה, סופרים את הגופות, מתלווים אל כוחות הביטחון במרדף אחר היורה, ומציגים תמונות גרפיות כדי להגביר את הזעזוע?
אכן תמונות קשות
פירוש המילה טרור הוא אימה. ובאמת, כפי שמוכיחים מחקרים רבים שנעשו בעשורים האחרונים בנושא, המטרה המרכזית של כל מעשה טרור היא הפחדה של אוכלוסייה גדולה ככל שניתן, מתוך שאיפה לאלץ את אותה אוכלוסייה לשנות את דרכיה.
אחת הדרכים היעילות ביותר להטיל אימה על אוכלוסייה גדולה הוא לגרום לסיקור של פעולת הטרור באמצעי התקשורת – אלה שרק מחפשים את הדרמה, הסנסציה והתמונות הקשות.
פרופ׳ בועז גנור, מנכ"ל המכון למדיניות נגד טרור, טוען כי ״ללא הממד התקשורתי, נשאר הטרור ברמה של גורם המחולל תמותה, אחד מני רבים ולאו דווקא החשוב והמסוכן מביניהם״.
וזה לא הדבר היחיד שמתרחש כשהסיקור התקשורתי פוחת.
צנזורה למען השלום, או: המקרה המעניין של הסכסוך בצפון אירלנד
בשנת 1988, בשיאו של הסכסוך המדמם בצפון אירלנד, אסרה ממשלת בריטניה על גופי התקשורת בממלכה לראיין גורמים הקשורים לארגוני הטרור משני צידי הסכסוך – האירים-הקתוליים והבריטים-הפרוטסטנטים כאחד. עיתונאים משני הצדדים התחייבו לא להבליט אירועי טרור ואלימות שהתרחשו בזמן שיחות השלום שהתקיימו בין הצדדים באותה תקופה.
התוצאה?
ד״ר הילה לוינשטיין-ברקאי מהחוג לתקשורת באוניברסיטת אריאל, ערכה מחקר על ההשלכות של הצעד העיתונאי ההוא, והשוותה בין הסיקור התקשורתי של הסכסוך בצפון אירלנד בזמן המשא ומתן, ובין זה הישראלי שסיקר את הפיגועים של שנות ה-90, בתקופת תהליך השלום באוסלו. המסקנות שהתגלו באותו מחקר מעלות סימני שאלה חדשים סביב השפעתה של התקשורת על דעת הקהל ועל האיבה בין שני צדי הסכסוך.
לשנות את הגישה
ד״ר לוינשטיין-ברקאי ניתחה כ-2,000 פריטים חדשותיים מהעיתונות הכתובה בארבעת הצדדים (הישראלי והפלסטיני, האירי והבריטי), וגם סקרי עומק של דעת הקהל באותן חברות.
היא הבחינה כי בעוד שבזירה הצפון אירית (על שני צדדיה) הסיקור בתקשורת של מנהיגי האויב היה ממוקד בשאלה ״כיצד פעולותיהם תורמות להשגת שלום בר-קיימא?״, בזירה המקומית שלנו, העיתונים התמקדו באינטרסים קצרי-טווח והרבו להאשים את המנהיגים היריבים בהעמקת הסכסוך.
בריאיון ל״העין השביעית״ שהתקיים לאחר פרסום המחקר, אמרה ד״ר הילה לוינשטיין-ברקאי כי "אנחנו נוטים לחשוב שרק הסכסוך שלנו הוא עקוב מדם, קשה רגשית ונפשית וגבה קורבנות, ושרק אנחנו מתמודדים עם קשיים זהותיים ולאומיים. אבל סכסוכים מהסוג הזה קיימים בעוד מקומות בעולם, וגם שם המנהיגים של האויב הם לא בדיוק אמא תרזה. גם הם היו מעורבים בטרור. ובכל זאת אפשר היה לראות הבדל בין הסיקור שם ואצלנו״.
איך לסקר או לא לסקר? זאת השאלה!
לדיווח עיתונאי מהשטח יש חשיבות רבה במסירת מידע אמין לציבור. הוא גם יכול למנוע פעולות טרור קיצוניות יותר, שעלולות להתבצע כחלק מהניסיון של מפגעים פוטנציאלים למשוך את תשומת הלב התקשורתית.
אבל לתקשורת יכול וצריך להיות גם תפקיד מכריע בעיצוב דעת הקהל ובהנגשת כלל המידע הנחוץ לנו, הציבור, כולל ההקשרים הרחבים והגורמים שלפעמים לא מגיעים למהדורת החדשות. רק כך נוכל אנחנו להסתכל על התמונה המלאה, ולבחור האם ואיך לפעול – כדי לסיים את מעגל האלימות.
