אם יצא לכם להיות קצת ברשת בשבוע האחרון בטח שמעתם על הכנס החשוב שהתקיים בכנסת ביום ג' שעבר בנושא הדחוף והדוחק: "רווקות והקפאת ביציות במגזר הדתי והחרדי", תחת השם מלא התקווה "מרווקות מאוחרת לבניית בית ושימור פריון".
הסיבה העיקרית לכך שבטח שמעתם על הכנס הזה היא עוצמת תגובת הנגד לעיסוק בנושא כמו רווקות מאוחרת כבעיה שיש להידרש אליה ולטפל בה בזמן שהמדינה בוערת, תושביה מפונים וחטופיה, ובכן, עדיין חטופים. ובעוד לעניות דעתה של כותבת טור זה תגובת הנגד הזאת מוצדקת ביותר, אני מודה שהיה כאן היבט אחר שצרם לי באותה מידה. אבל אולי כדאי שנתעמק לרגע במהות הכנס ובמה שנידון בו.
הכנס נערך על ידי השדולה למען האישה החרדית והדתית שבראשה עומדת ח"כ לימור סון הר מלך מעוצמה יהודית. דיברו בו פוליטיקאים אבל גם אנשי מקצוע ורבנים. כולם הדגישו את חשיבות שימור הפריון והגברת המודעות של נשים חרדיות ודתיות לאופציה של הקפאת ביציות ולחשיבות של הקפאה בגיל מוקדם כדי להבטיח את איכות הביצית.
מה אגיד לכם – עד כאן הכל נכון, חשוב, מדויק ואפילו ברומו של עולם. מי ששואפת להיות אמא אמורה לקבל את כל המידע האפשרי בנוגע לכלים העומדים ברשותה וליכולתה של הרפואה לסייע לה להיכנס להריון, גם בגיל מאוחר וגם אם במגזר שלה אין מספיק מודעות לנושא.
הדיון התחיל להיות בעייתי יותר כשהתחוורה (באופן לא ממש מפתיע) המוטיבציה לקיומו ולקריאה שליוותה אותו להכניס את הליך שימור הפריון לסל הבריאות. מהי אותה מוטיבציה? התפיסה שלפיה רווקות מאוחרות הן פשוט רחם מבוזבז שעדיין לא הביא ילדים יהודים לעולם וחבל. חושבים שאני מגזימה? תקשיבו לח"כ סון הר מלך עצמה: "ההתעסקות במענים להתמודדות עם הרווקות המאוחרת חשובה בכל עת, אבל חשובה כפליים בעת הזו בה העם היהודי מצוי במלחמת הקיום שלו, שאין צודקת ממנה […] מסיבה זו, נקמה מלאה ונצחון מוחלט עוברים בתוספת של עוד ועוד שמות ועוד ועוד חיים יהודיים, אסור לנו לוותר על אף אישה ואף תינוק".
מה עוד נאמר שם? הרב מנחם בורשטיין, מייסד וראש מכון פוע"ה (פוריות ורפואה על פי ההלכה, אם שאלתם) הוסיף וציין ש"קרוב ל-67% מהנשים שהקפיאו התחתנו תוך שנה, כי זה תרם לזיווג". אז הקפאת ביציות לא רק מספקת קצת יותר ביטחון בנוגע לסיכוייך העתידיים להיכנס להריון, אלא גם מעלה את המנייה שלך בשוק כפועל יוצא. מדהים, לא?
אז זהו, שלא כל כך. הכנס הזה, שעוסק בשימור פריון מסיבות סוציאליות (כלומר שאינן רפואיות), לוקח את הכלי החשוב, המתקדם והמשחרר הזה שהמדע העניק לנו הנשים והופך אותו נגדנו: פתרון לאישה שתיכף יפוג תוקפה, אישה שכל תכליתה היא להתחתן ולהביא ילדים, וזה חשוב במיוחד עכשיו, כי הילדים האלה צריכים לנקום את הנקמה ולהביא ניצחון מוחלט.
מעבר לחשיבה הבאמת כל כך מיושנת הזאת, לפיה הקמת בית משותף ומשפחה ומציאת זוגיות הם האינטרס והאחריות של נשים בלבד (למרות שדווקא הן משלמות על זה מחיר כבד ולמרות שגם גברים כמהים למציאת זוגיות באותה צורה), יש כאן פספוס של המהות, של המשמעות האמיתית שיש לשימור הפריון עבור אישה רווקה, ותנו לי להפתיע אתכם – גם נשואה. המשמעות היא כוח, השגת שליטה על החיים שלך, ושחרור מפשרות בלתי רצויות.
ביציות מוקפאות לא מבטיחות במאת האחוזים הריון תקין, וישנן הרבה נשים שבכלל מקפיאות רק ליתר ביטחון ובסופו של דבר לא משתמשות בביציות האלה. אבל הן עושות את זה כדי להשיג שליטה. שליטה שתאפשר להן לבחור עם מי להביא ילדים לעולם הזה, להחליט אם לעשות את זה ביחד או לבד, לנהל את הקריירה שלהן ולמזער נזקים (כי כן, הקריירה שלך סופגת מכה כשאת מביאה ילדים, זו המציאות, זו הסטטיסטיקה). היכולת להבין מה את רוצה ולעשות מה שצריך כדי להגדיל את הסיכויים שזה יקרה בתנאים שלך – נותנת כוח. זו לא מסכנות, זו לא אומללות, זה לא פגם.
ואין לי מה להגיד, הם באמת צדקו שם בכנס. רצוי להקפיא ביציות לפני גיל 35 ובעצם The sooner the better. על פי מחקר אחרון שנעשה בבית החולים שערי צדק, גיל הביצית הוא הפקטור החשוב ביותר להריון מוצלח מביצית מוקפאת. חשוב יותר, למשל, מגיל האישה כאשר היא מנסה להיכנס להריון. ביצית בת 35 ודרומה תעשה עבודה טובה הרבה יותר. כולן צריכות לדעת את זה, כולן צריכות להבין את זה. לא רק רווקות, גם נשים נשואות עם ילדים שרוצות להביא את הילד השני או השלישי או הרביעי או העשירי שלהן בגיל שבו הן בוחרות, ועלולות לגלות שזה כבר לא קל כמו שזה היה בפעמים הקודמות. אני יודעת, כי דיברתי עם מישהי כזאת בתור למומחה הפוריות כשהתחלתי את תהליך ההקפאה שלי.
פשוט שיהיה ברור – פספסתם לגמרי את הפואנטה. הנגשה של שימור פוריות לנשים שמעוניינות בכך – כן, לגמרי. אבל אנחנו לא הרחם של אף אחד, אנחנו לא עושות את זה כדי להעלות את המניה של עצמנו בשוק, או לנקום את השבעה באוקטובר. אנחנו עושות את זה כדי להבטיח את העתיד של עצמנו בתנאים שלנו באופן שיהיה קרוב ככל האפשר לשאיפות לבנו.
וזו הסיבה שכבר בגיל 33, אי שם במקפיא של מרכז רפואי, נחות להן ביציות צעירות ורעננות ששייכות לי. אני לא מרגישה רווקה מאוחרת והאמת שזה גם לא ממש משנה. הן לא נועדו לגאול אותי מזה. הן שם לא בשביל עוצמה יהודית אלא כדי להעצים אותי ולאפשר לי לבחור נכון. רק בשביל זה.
