תקציר: היעדר בחירה חופשית, מעורבות אינטנסיבית של קרובי המשפחה, המצב הכלכלי הקשה, השימוש המוגבר בסמים והרשתות החברתיות, כל אלו הם בין הגורמים לעלייה תלולה במספר מקרי הגירושין בחברה הפלסטינית. גם החיים תחת הכיבוש והשלכותיו נותנים אותותיהם. יותר מכול, סובלות מכך הנשים שנרדפות אף על ידי בני המשפחות שלהן וגם על ידי גברים אחרים, שרואים בהן טרף קל.
העלייה בשיעור הגירושין בחברה הפלסטינית, תופעה שנחשבה בעבר לזניחה, מעוררת שיח ציבורי בנושא. יש המעריכים שעלייה זו אינה חורגת מהמקובל, ואילו אחרים סבורים כי היא טומנת בחובה סיכון לעתיד יחסי המשפחה והיחסים החברתיים בכלל בחברה הפלסטינית.
מדובר בחברה פטריארכלית מסורתית, שדפוסי התנהגותה בענייני נישואין וגירושין מוטמעים עמוקות במבנה החברתי שלה. היא נוהגת לפי כללי הדת והתרבות שצמחו ושהכו שורשים לאורך היסטוריה ארוכת שנים. נוסף על כך, תופעה חברתית כמו גירושין מושפעת מן התנאים הכלליים; ולכן גם מדיניות הכיבוש, שלה השלכות כלכליות קשות מנשוא עבור החברה הפלסטינית, משפיעה על התרחבות תופעה זו.
אומנם לא ניתן לטעון שהכיבוש הוא הגורם הבלעדי, ואף לא העיקרי, העומד מאחורי הכפלת כמות מקרי הגירושין בחברה הפלסטינית. עם זאת, ניתן לשער כי פעולותיו המגוונות של הכיבוש לדיכוי האוכלוסייה תורמות רבות להחרפת המשברים החברתיים המביאים לריבוי מקרי הגירושין. בכלל זה, בין השאר, הצרת צעדיהם של התושבים וההגבלות על חופש התנועה, הלחץ הכלכלי הכבד, המצור המתמשך על עזה, המבצעים הצבאיים הגורמים להרוגים, לפצועים רבים ולהשמדת רכוש, לטראומות נפשיות וכיוצא בזה.
אין בחירה
בהתבסס על ממצאי מחקרים העוסקים בגורמים לגירושין בחברה הפלסטינית, נוסף על המידע שנדלה מבתי הדין ומעדויות של גרושים וגרושות, ניתן לחלץ כמה גורמים עיקריים להתרחבות התופעה.
ראשית, נישואין בגיל צעיר שלא מתוך רצון ובחירה חופשית: לא אחת נישואין אלה יוצאים אל הפועל בעקבות לחץ מצד ההורים והסביבה, ומסתיימים בגירושין. הלחץ הוא תוצר של תרבות מושרשת, שאחד ממאפייניה הוא חוסר שוויון בין גברים לנשים. ביטויים כגון ״צל של גבר עדיף על צל של קיר״ ו״הגבר מחסה לצניעות״ משקפים את היחס לנשים כנחותות ואת היחס לנישואין כדרך היחידה לשמור על כבודן.
כחברה פטריארכלית מסורתית, החברה הפלסטינית מגבילה עד מאוד את המרחב שבו גברים ונשים יכולים להכיר ולקיים קשרים בטרם הוסכם בין המשפחות על נישואין, ובטרם נחתם חוזה אירוסין פורמלי. היא אף רואה ביחסים אלה סטייה מהנורמות המקובלות, ומעודדת לפעמים הפעלת אלימות כנגד נשים שהעזו לקיים יחסים מחוץ למסגרת המקובלת והמוכרת.
שיעור גדול של פרידות מתרחש בתקופת האירוסין, כאשר בני־הזוג העתידיים מתחילים להכיר זה את זה, הזדמנות שלא ניתנה להם לפני כן. ההיכרות הקרובה מאפשרת לכל אחד מבני־הזוג להתוודע לפרטנר ולעמוד על תכונותיו. תקופה זו עשויה לקרב ביניהם או להרחיקם זה מזה.
במקרים רבים תקופת האירוסין מסתיימת בפירוק החבילה בשל אי־התאמה וחילוקי דעות בנוגע לסוגיות הקשורות להתארגנות לקראת נישואין ולחיים משותפים תחת קורת גג אחת. הפרידה בשלב האירוסין גורמת נזק חמור לאישה שמסומנת כגרושה, מה שעלול להשפיע על סיכוייה להתארס שוב ולהתחתן.
שנית, התערבות של קרובים ושל בני משפחה, הן בתקופת האירוסין והן בחיים לאחר החתונה כאשר מתעוררים קונפליקטים בין בני־הזוג, נחשבת דרך מקובלת ליישוב מחלוקות וסכסוכים, אך פעמים רבות היא גורמת להחרפת המחלוקות ומוסיפה שמן למדורה, והמחלוקת מסתיימת בגירושין. הדבר נכון במיוחד כשמדובר בזוגות שחיים באותו בית או באותו בניין שבו מתגוררים שאר בני המשפחה. במצב כזה בני־הזוג אינם זוכים לחיים עצמאיים, והתלות במשפחה ובהורים גוברת.
שלישית, המצב הכלכלי הקשה בשטחים הכבושים, בייחוד ברצועת עזה, שם אחוז האבטלה גבוה ביותר, וסממני המצור המתמשך מורגשים בכל פינה, הוא גורם מרכזי לגירושין. העובדה שעשרות אלפי משפחות עניות בעזה ממתינות מדי חודש בכיליון עיניים לקבל מאה דולר סיוע מקטאר, מעידה כאלף עדים על המצוקה הכלכלית האיומה שבה שרויים מאות אלפי תושבים שם.
מצוקה זו יש בה משום איום על היציבות החברתית, והיא עילה במקרים רבים לפרידה. בעל מובטל, שאמור להיות המפרנס של המשפחה, ואישה שצרכיה בבית אינם מסופקים יכולים להיקלע לקונפליקטים רבים שמובילים בסופו של דבר לגירושין.
רביעית, התפשטות השימוש בסמים. אין מחקרים מוכחים הנוגעים למספר המכורים לסמים בחברה הפלסטינית כולה. עם זאת, בשנים האחרונות החלה להתפשט בקרב הצעירים ברצועת עזה תופעה שהפכה נפוצה; שימוש בתרופה הנקראת טרמדול כתחליף לסמים המוכרים. זוהי תרופה אופיואידית לשיכוך כאבים, ששימוש תכוף בה ממכר.
מחקר של ארגון הבריאות העולמי משנת 2017 העריך כי מספר המכורים לסמים קשים ברצועת עזה מעל גיל 15 מגיע לכדי 10,047. המחקר ציין כי המצור, אחוז האבטלה הגבוה בקרב בוגרי אוניברסיטה והמאבק המתמשך נגד ישראל, הם הגורמים להתגברות השימוש בטרמדול. ההתמכרות לסמים מקרינה באופן בלתי נמנע לא רק על בריאותם הפסיכולוגית והנפשית של המכורים אלא גם על חיי המשפחה, ולא אחת זו עילה לגירושין.
האישה האשמה
סיבה עיקרית חמישית, רלוונטית לכל העולם, היא הבגידות והרשתות החברתיות. בדומה לחברות אחרות, גם בחברה הפלסטינית חלה עלייה תלולה במספר המשתמשים באינטרנט, וההתמכרות לרשת החברתית הפכה תופעה שכיחה ורחבת היקף.
בעולם וירטואלי מדומה זה נוצרה קרקע פורייה לבגידות, ואלו מביאות להתפרקות התא המשפחתי. לא אחת הועלו טענות בפני בתי הדין הדנים בתיקי גירושין כי הסיבה לבקשת הגירושין היא בגידה שמקורה הוא התקשרות ברשת החברתית, שם הפיתוי גדול, לצורך קיום יחסים אינטימיים.
אלו הם הגורמים העומדים מאחורי העלייה במספר מקרי הגירושין בחברה הערבית באופן כללי, ובתוכה החברה הפלסטינית. עם זאת, ניתן להבחין בהשפעת הכיבוש בתחומים ספציפיים על העלייה בשיעור הגירושין. לדוגמה, המבצעים הצבאיים בעזה והמצור המתמשך והשפעתם של אלה על כל תחומי החיים.
בשל האופי הפטריארכלי של החברה הפלסטינית, ההשלכות של הגירושין חמורות במיוחד וקורבנן העיקרי הוא האישה והילדים. קודם כול, לפי התפיסה הרווחת בחברה הערבית, רוב האחריות לפירוק המשפחה מוטלת על האישה הגרושה, כאילו היא זאת שגרמה לגירושין, ושהיה עליה להמשיך בחיי הנישואין כדי לשמור על שלמות משפחתה גם במחיר של כניעה לבעל אלים שהתנהגותו אינה הולמת, וגם במקרים שבפועל הוא אשר יזם את הפרידה.
סטיגמה שלילית דבקה באישה גרושה, והיא מלווה אותה לאורך זמן; בעוד גבר גרוש זוכה ליחס סובלני וסלחני. ביטוי לכך הוא היחס של בני משפחה לבתם הגרושה. אישה גרושה נרדפת גם על ידי בני משפחתה וגם על ידי גברים זרים. בעוד משפחתה של אישה גרושה מגבילה את תנועותיה, היא נתונה לרדיפות מצד גברים בסביבתה הרואים בה טרף קל, וסבורים שניתן לקיים עימה יחסים אינטימיים מזדמנים ללא מחויבות לנישואין.
נוסף על כך, אישה גרושה עם ילדים נאלצת לשאת בעול גידולם, מפני שעל פי רוב הילדים גרים איתה ולא עם אביהם. דמי מזונות שבתי הדין השרעיים משיתים אינם מקילים בהרבה את מעמסת גידול הילדים, וזאת שעה ששערי העבודה אינם פתוחים לרווחה בפני נשים. כל אלה גורמים להחרפת המשברים החברתיים בתוך החברה הפלסטינית והופכים את הגירושין לבעיה סבוכה ומעוררת דאגה.
ע'אזי אבו ג'יאב הוא תושב עזה לשעבר, פעיל פוליטי ואיש תקשורת פלסטיני, כותב ומתרגם בפרויקט אופק מבית מכון ון ליר והפורום לחשיבה אזורית.
