fbpx

לא משפיעים 2020 | השירה | איפה הטקסטים?

0

זמר איננו סטנדאפיסט שמוכרח קהל מול העיניים, בשורה הראשונה, כדי לשאול אם יש כאן מישהו מבת ים. זמרת היא לא שחקנית, שצריכה בימת עץ מתחת לצוגים שמחזיקים את פנסי התאורה. כל מה שזמר זקוק לו הוא טקסט טוב, לחן ואולפן. הרכיב האחרון, אולפן, הוא הפרזה פראית. היום יש מחשבים שעושים את כל מה שצריך בפינת הממ"ד של הבית.

קצת כלכלה. הופעה היא כסף לא רע. רוב הזמרים מופיעים בהזמנה של מוסדות שונים, במחיר שנקבע מראש. רוב ההופעות קטנות, המחיר לא בשמיים, וההוצאות אוכלות הרבה מהתשלום. הסעה, נגנים, תאורה, סוכן, חברת ההפקה. ואז באים המיסים. כדי להתפרנס מזה צריך רצף של הרבה הופעות בשנה. הרבה עבודה. אמני ענק פותחים קופות במקומות גדולים, אבל כמה כאלה כבר יש.

הצד האחר של הכנסה ממוזיקה הוא תמלוגים. ואלה מצטברים לעיתים לסכומים יפים מאוד. להיט אחד עשוי להכניס כמה מאות אלפי שקלים עבור השמעות ברדיו, בטלוויזיה, וכעת גם ברשת, בעיקר ביוטיוב. גוגל, בעליו, מפרנס לא מעט אמנים. והנה התמיהה. למה אין מבול של שירים חדשים ברדיו? אנחנו מצויים כבר חצי שנה במצב מוזר, ששינה את העולם כולו, את החיים ואת עולם המחשבות והרגשות שלנו. זה היה אמור להצמיח משהו.

זה לא קורה. המשוררים, שפעם סיפקו טקסטים בעלי משמעות למלחינים חכמים ולזמרים רגישים, לא מספקים את הסחורה. אבל זה די צפוי. עולם השירה של העשור האחרון הומה ופעיל, יש הרבה כתבי עת, המון ערבי שירה, פסטיבלים ותחרויות, אבל הוא מצטיין בעיקר בבינוניות שלו. הביקורת של בני הדור, אלה על אלה, קטלנית ומצליפה, מדויקת וטובה בהרבה מהיצירה שלהם.

לא במקרה רק שתי תופעות לכדו את האוזן ואת תשומת הלב. רוני ידידיה, מלחין וזמר בן 66 שעובד כבר כמה שנים על טקסטים מוקדמים של נתן אלתרמן, משנות ה־30, והופך אותם, יחד עם עוד זמרים ותיקים יותר ופחות, כמו ישראל גוריון או דורי בן זאב, ללהיטי ענק של מיליוני צפיות. וחבורת 'זהו זה' המופלאה (ראו גם בקטגוריית 'תרבות'), אמנים מעולים בעשור השביעי לחייהם, שמגישים בלי פאתוס ובלי אגו שירי עבר יפהפיים ומצמררים. זהו.

מלכי השיר הישראלי של השנים האלה, אלופי הפופ הים תיכוני, לא בתוך החגיגה. לא זמרי וזמרות הענק, לא כותבי הטקסטים, לא המלחינים. יש לזה סיבה. הקורונה, שגילתה עלינו כל כך הרבה דברים, חושפת גם את הצד הזה של עולם התרבות והכלכלה של ישראל. הזמרים הים תיכונים לא בונים באמת על הופעות קטנות ומוזמנות, ואפילו לא על תמלוגים. הם חיים מחגיגות. חאפלות. חתונות. חינות. בר מצווה ובת מצווה. שם, כמו שגילו מזמן רשויות המס ולא מעט זמרים, נמצא הכסף הגדול. אז אלה גם השירים שלהם. כולם עד אחד. את זה הם מחפשים. שירי חגיגות. והקורונה, כידוע, פשוט לא סובלת את זה.

מילים

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook