אין זו אגדה

אי שם, סביב השנה ה-66 לספירה, יהודה בן חזקיה, אדם קיצוני במיוחד, הקים כת, שהיא בעצם גם סוג של ארגון טרור נגד השלטון הרומאי בארץ ישראל ועל הדרך, למה לא, גם נגד מתנגדים פוליטיים מקרב יהודי הארץ. בגדול, מדובר היה בחבורת אנרכיסטים, משיחיים ונקמנים.

רצה הגורל והרומאים פחות התחברו לדמות הססגונית, וככל הנראה הם הוציאו אותו להורג. אחריו, הגיע בנו מנחם. דמות מפוקפקת עוד יותר – קנאי משיחי, עם בעיות שליטה עצמית ונטייה לאלימות. בימי המרד הגדול ברומאים הגיע מנחם בן יהודה לירושלים, ויחד עם נאמניו הסיקריים ושותפיו מנהיגי המרד, ניסו לגייס את ישראל השנייה באמצעות רטוריקה של הסתה מופרעת, מניפולציות ופופוליזם זול.

לאחר שהצליחה המזימה, התפנה מנחם למשימה הראשונה – שהיתה, כמובן, לרצוח את הכהן הגדול חנניה, איש ישראל הראשונה או משהו בסגנון, אבל גם אדם די מושחת ומפוקפק יחד עם שותפיו לאליטה. בימים הבאים השליטו מנחם והסיקריים טרור במחנה הפליטים ג׳רוזלם, התעמרו בנתינים ורצחו את מתנגדיהם.

העם פחות התחבר, וגם מנחם הוצא להורג. אבל אז הגיע האחיין שלו, פסיכופט גדול עוד יותר – אלעזר בן יאיר, בן גביר של התקופה, נניח, שגרם לדוד שלו להיראות לעומתו כמו יצחק הרצוג. אלעזר ברח עם חייליו למצדה. כדי לשרוד, הם היו שודדים את ישובי הסביבה – מרביתם יהודים, כן? – מתעללים בתושבים ומבצעים בהם מעשי טבח. ככה, בשביל הכיף או הנקמה או אלוהים יודע.

איך נגמר סיפור בית המקדש השני כולם יודעים. גם על אודות אנשי מצדה ואחריתם אין צורך להרחיב, אבל בכל זאת תזכורת קטנה – בן יאיר וחבורת המטורפים המשיחיים סביבו רצחו את הנשים והילדים שלהם ואז התאבדו.

בכל הסיפור הזה, היה גיבור אחד כמעט נשכח – רבן יוחנן בן זכאי, השמאלני, שובר השתיקה, שונא המלחמה. הוא-הוא ולא אחר, הצליח במו״מ עם הרומאים למלט את שארית הפליטה מירושלים ולהקים מחדש את התרבות היהודית ביבנה. רק בזכותו נשאר בכלל משהו.

והנה, חלפו אלפיים שנה וברוך השם, לא למדנו שום דבר, ונראה כי בחרנו לעצמנו את הגיבורים הלא נכונים בסיפור: לתפקיד יהודה, מנחם ואלעזר ליהקנו דמויות כמו סמוטריץ׳, בן-גביר ושות׳. לא זו אף זו, הושבנו אותם בממשלת ישראל, איפשרנו להם להבעיר את האסמים, ולשותפיהם מן הגבעות לבצע פוגרומים משל היו חברי הכת ממצדה. על תזמורת הבלהות הזו מנצח אחד, בנימין נתניהו. לא מפני שהוא מאמין באידיאולוגיה המטורפת שלהם, אלא מפני שהם חבל ההצלה שלו מהכלא. ככה פשוט. וגם היום, בדיוק כמו אז, אין צורך למצוא מישהו לתפקיד האויב החיצוני: הכל מתפורר מבפנים במהירות מסחררת, בעוד הקנאים משתוללים.

אבל יש עדיין תפקיד אחד פנוי, שבהחלט כדאי ללהק אליו את האדם המתאים – רבן יוחנן בן זכאי. דרישות התפקיד: מישהו שיוריד את המשוגעים מהגג, או פשוט ישאיר את הקנאים לחסל אלה את אלה ויקים איתנו מחדש את המדינה, לפני שלא ישאר כאן כלום.

 

האיור הראשי לקוח מתוך הסרט ״אגדת חורבן״, איור: דוד פולונסקי ומיכאל פאוסט