בסתיו, כשנחזור אל כיתות הלימוד באוניברסיטאות ובמכללות, עוד יהדהדו מבעד לחלונות קולות ההפגנות. התעוררות המחנה הליברלי, שהחלה דווקא בעקבות פועלה האי-ליברלי הנמרץ של ממשלת נתניהו, החרדים והמתנחלים, תיכנס בהכרח לשלב הבא שלה: הרחבת המאבק שהתחיל ברחוב להתארגנויות פוליטיות: ברמה הלאומית, המוניציפלית-מקומית, הנקודתית (עבור מאבקים פרטיקולריים ומשמעותיים לא פחות) וכמובן, ברמה הסטודנטיאלית. כעת, במקביל להיערכות לקראת החזרה ללימודים – עלינו לבחון את (ולנסות להשיב על) השאלה: כיצד אפשר לצמצם את הפער המורגש בהחלט, בין החומר התיאורטי שנלמד בכל יום באוניברסיטה, ובין הסערה הפוליטית המתחוללת בחוץ?
איך שלא נהפוך בנושא, וכל כמה שלא ננסה להתחמק מקבלת העובדות הפשוטות – האקדמיה היא בהכרח מקום פוליטי. ולא, לא רק כי התקופה היא פוליטית, אלא כי זה טבעו של המקום. אין זירה יותר משמעותית לשיח רעיוני, למפגש אינטלקטואלי, להחלפת מחשבות ודעות וגיבוש חזון. מקום שבו האקדמיה אינה פוליטית הוא מקום שנחנק מלכתחילה תחת עול משטרים לא דמוקרטיים, או לחלופין – מקום שבו היא הרשתה לעצמה להתנתק מההווייה באופן שמצדיק את כינוי הגנאי המוכר של ׳מגדל השן׳ המתנשא, שבו מחליפים מלומדים דעות ורעיונות שכל קשר בינם לבין העולם שבחוץ מקרי בהחלט.
זוכרים את המקרה של המרצה באוניברסיטה העברית ש"נזפה בסטודנטית שהגיעה במדים"? האוניברסיטה התנצלה, המרצה קיבלה איומים על חייה – והכל למרות שלא באמת נזפה בסטודנטית, אלא רק העירה את תשומת לבה, בעקבות דיון בכיתה, לכך שהמדים שהיא לובשת הם סמל שעשוי לגרור התייחסות. מי שלא מקבל את המשפט הזה – לא באמת מבין מהו מרחב אקדמי.
ומה לגבי המרצה באוניברסיטה העברית שהעז להזכיר את ההפיכה וזכה לכך שסטודנט ׳יזכיר לו׳ הנחייה מאת הרקטור שלא לעסוק בה (!) במשפט ״"בעד שתדבר מיקרוביולוגיה ולא דמוקרטיה"? והמפגינים הערבים שנעצרו אחרי שהגיבו להפגנת ״נכבא חרטא״ של אם תרצו, שאיש מאנשיה לא עוכב אפילו?
אלה רק דוגמאות ספורות ממציאות שבה מדי יום ושעה, אינספור תחומי דעת ועשייה מושפעים מהמתרחש סביב. החל מיסודות המשטר עצמם, דרך ההשלכות הכלכליות (מונחים כמו ׳דירוג האשראי של ישראל׳ מעולם לא היו כה פופולריים בקרב לא-כלכלנים), ההיי-טק, מערכת הביטחון בכלל ומערך המילואים בפרט וכמובן מיעוטים (או קבוצות ה׳נהנות׳ מיחס דומה), החל בנשים, דרך הפלסטינים אזרחי ישראל וכלה בקבוצות הנהנות מההפיכה, לרבות החרדים וכמובן – המתנחלים.
לכן הדבר הראשון והחשוב, הוא לא להיבהל לא נבהלים משילוב של אקדמיה ופוליטיקה. כי כמו שאמרנו – כל דיון אקדמי ראוי נושק גם ל"חיים האמיתיים", והחיים הם, ובכן, פוליטיים.
על-מנת ליישב את המתח שבין התיאוריה הגבוהה והפרקטיקה היום-יומית הכואבת, מכון מולד משיק השנה את תוכנית נגה למחשבה פוליטית, המיועדת לסטודנטיות וסטודנטים מצטיינים בשנים האחרונות לתואר הראשון או בתואר שני, המעוניינים ומעוניינות לברר את היסודות הרעיוניים של המשבר הפוקד את החברה הישראלית. זו הזדמנות ללמוד לעומק את יסודות המחשבה הליברלית, התיאוריה הדמוקרטית והרעיון הציוני, להיפגש עם מרצות ומרצים מהשורה הראשונה של עולם התוכן הפוליטי-ציבורי והאקדמי גם יחד, להכיר טוב יותר את האתגרים הנוכחיים של החברה הישראלית: מערכת החינוך ושברה, התקשורת המשתנה לנגד עיננו, מערכת הביטחון ועוד.
לפרטים נוספים והרשמה לתכנית –
https://twitter.com/MoladCenter/status/1688904712190656512
https://form.fillout.com/t/mejiYReJatus
עו״ד עידו דמבין הוא מנכ"ל 'מולד – המרכז להתחדשות הדמוקרטיה'
