בקיצור: מאז ה־7 באוקטובר שיעור עצום מאזרחי ישראל תורמים מזמנם ומכספם, למען החיילים, למען המפונים מהדרום ומהצפון, למען החקלאים ולמען משפחות החטופים. גם במגזר העסקי – שבימי שגרה מגלגל מיליארדי שקלים – ישנם כאלה שעשו את המובן מאליו מבחינתם ותרמו כסף או מוצרים. אחרים מצאו במלחמה ההזדמנות ליחסי ציבור ושיפור תדמית. וישנם כאלה שהחליטו פשוט לנצל את ההזדמנות לעשות רווח.
עם פרוץ המלחמה היה ברור לכל האזרחים שהגיעה השעה לשים בצד את המחלוקות ולהתגייס ביחד למען המטרה. גיוסי כספים ותרומות, יוזמות התנדבות בשטח ואירוח מפונים היו רק חלק מהמאמצים של העורף האזרחי. במקביל, גם במגזר העסקי נשמעו לא מעט קולות של התגייסות. בחלק מהמקרים, מדובר היה בקולות בלבד. במקרים אחרים – עשייה של ממש, ופחות דיבורים.
התגייסות של תאגידים וחברות לטובת מטרות חברתיות וסביבתיות היא חלק מהרעיון של כלכלת אימפקט, שעליה כתבנו כאן לא מעט בחודשים האחרונים. בכלליות, כלכלת האימפקט התפתחה מתוך ההבנה כי יש להגדיר מחדש את הקשר בין כלכלה לחברה ולסביבה. מטרתו של המודל להחליף את רעיון מקסום הרווחים כאופציה בלעדית – קודם מתעשרים ואחר כך, אם רוצים, פועלים למען החברה. רעיון האימפקט מציע דרך אחרת: לצד שורת הרווח הכלכלית, לייצר גם שורת רווח חברתית.
במלחמה הנוכחית, כמו בכל תקופת משבר, יש לחברות הזדמנות להראות עשיית אימפקט – מתוך תפיסה אידיאולוגית, מתוך שאיפה ליחסי ציבור או, במקרה הפחות טוב, מתוך שאיפה ל״וושינג״: ניסיון לנקות את המצפון או התדמית השלילית. תוך כדי ימי המלחמה, יצאנו למסע בסקטור העסקי בישראל, על מנת לבחון את תרומתו למאמץ.
הכנסת אורחים
הראשונים להירתם ולהבין שיש כאן משהו גדול וצורך משמעותי, היו בעלי המלונות, אכסניות ומקומות אירוח. מספר רב של רשתות לקחו על עצמם כבר בימים הראשונים לארח בהתנדבות למעלה מ־10,000 מפונים ברחבי הארץ.
בין אלה שנכנסו מתחת לאלונקה, ניתן למצוא את הרשתות המוכרות דן, ישרוטל ופתאל, וגם קיבוץ עין גדי שפתח את שעריו למפונים כבר בשבת בצהריים ואכלס במלון, בצימרים ובאכסנייה שלו אלפי מפונים, שם הם מקבלים ארוחות, פעילות למשפחות ותרומות שונות.
בימים הראשונים ללחימה לא היה שום מתווה תקציבי ממשלתי, ועל כן ההחלטה לארח מיידית הייתה אך ורק מתוך רצון טוב והירתמות חברתית. רק כעת מתגבשים מתווי פיצויים שונים למלונות המארחים, אך ספק אם המתווה מכסה את כל ההוצאות הרבות, שמצטרפות למכה הקשה שחטף כל ענף התיירות בגלל המלחמה.
מנגד, היו גם כאלה שהחליטו משיקוליהם שלא להצטרף למאמץ. במלון ענבל בירושלים, למשל, סירבו בתחילה לארח מפונים, אך בהמשך השתכנעו ואירחו אותם. דוגמה נוספת היא אלפרד אקירוב, שבבעלותו שני מלונות יוקרה בירושלים, אך אלה מיאנו לארח מפונים. "בשל המצב הביטחוני אין לנו לצערנו את מספר העובדים שדרוש כדי לאפשר תפעול של המלונות בירושלים", מסרו מקבוצת אלרוב בבעלות אקירוב לעיתון ״כלכליסט״. יש לציין ששר התיירות, ישראל כץ, הציע לעזור בכל הקשור לעובדים, אך ההחלטה נותרה בעינה.
בתחום האירוח, ראינו גם חברות נדל״ן שהתגייסו למשימה והציעו למפונים באופן זמני דירות חדשות שטרם אוכלסו. בחלק מהמקרים, אף ריהטו החברות את הדירות עבור המפונים. נוסף על כך, קבוצות וגופי נדל"ן מתנדבים ותורמים בהמוניהם בכסף, ברכישת ציוד, באיסוף וחלוקת מזון, בסיוע לצה״ל ועוד.
עושים סדר
בשל כמות המתנדבים העצומה, וכמות התרומות הגדולה אף יותר, אחד האתגרים המשמעותיים במלחמה הזו היה הקמת מערך מתוחכם שיחלק את התרומות והציוד באופן חכם. כאן נכנסות חברות הייטק שונות שנתנו מהמידע ומהאמצעים שברשותן, על מנת לסייע.
אחת הבולטות שבהן היא חברת מאנדיי – שגם ביום־יום מאמינה באימפקט – שהתגייסה להנגיש את המערכת שלה כדי שניתן יהיה לרכז באמצעותה יוזמות שונות, לקשר בין צרכים לנצרכים, לאפשר למוקדים השונים לפעול בסנכרון ועוד.
מאז תחילת המלחמה מסייעת החברה בהתנדבות לעשרות ארגונים אזרחיים וציבוריים ובהם ״אחים לנשק״, ״החמ״ל האזרחי״, ״איחוד הצלה״, ״לב אחד״ (ראו כתבה נפרדת) ועוד.
״בבוקר הארור ההוא קיבלתי הודעת וואטסאפ מרועי מן, מנכ״ל שותף ומייסד שותף, שאמר שפנו אליו וביקשו לבנות מערכת לפינוי ואירוח של משפחות מהדרום״, מספר ערן רוזן, מנהל תוכנית מאנדיי לעמותות ומנהל הפעילות במלחמה. ״אני בבית עם אזעקות, כשסבתא של אישתי בממ״ד בקיבוץ סעד שולחת לנו הודעות בזמן אמת. התחלתי לבנות את החמ״ל הראשון וחצי שעה אחר כך כבר הייתה באוויר מערכת שיודעת לקלוט בקשות אירוח ממשפחות מהדרום, ואנשים משאר האזורים בארץ שמוכנים לארח״.
גם העובדים במאנדיי התגייסו. כלומר, פיזית: 7%מהם היו בשלב מסוים במילואים. ״יש לנו עוד 10 משרדים ברחבי העולם, שהגדולים שבהם בלונדון, בניו יורק ובאוסטרליה, והיה יפה לראות איך הם נרתמו למרות שזה היה סוף השבוע שלהם״, ממשיך רוזן. ״היינו ברי מזל לראות את התרבות שלנו באה לידי ביטוי גם בשעת אתגר״.
בשעת כתיבת שורות אלה, הוקמו על המערכות של מאנדיי כבר יותר מ־450 חמ״לים, שטיפלו ביותר מ־330 אלף בקשות לעזרה, כאשר הגמישות של הפלטפורמה מאפשרת לתת מענה כמעט לכל אתגר וסיטואציה.
למלחמה בעזה הגיעה מאנדיי עם ניסיון שכבר צברה באסונות טבע ומלחמות, באמצעות צוות החירום שהוקם לפני שנתיים בשאיפה לצמצם את הפער הדיגיטלי באזורי אסון. ״הוא טס להצפות בהודו, רעידת אדמה במרוקו, אירועי חיסונים באפריקה, מתחבר לארגוני סיוע וממחשב להם את התהליכים בזמן אמת", מרחיב על כך רוזן. ״אנחנו דואגים לבנות גם מערכת שתדע לתת מענה בהמשך, דוגמת מערכת בהודו שמתריעה על הצפה שעומדת לבוא״.
עוד ביוזמות ההייטק היצירתיות תוך כדי מלחמה: "ישראל מתגייסת" – פלטפורמה של פיקוד העורף שפותחה בתמיכתה של חברת ההייטק סיסקו, בשיתוף עם קרנות ופורומים רבים; היבואנית של "ג'ון דיר" בישראל, מפרם סוכנויות, שהשביתה מרחוק בבוקר ה־7 באוקטובר חמישה־עשר טרקטורים וכלים חקלאיים שפלסטינים ניסו לבזוז ולהעביר לרצועה; ויוזמה בשם SafeDonate, של ליים בת־אל, אלון דיאמנט ודרור וולמר – פלטפורמה שנועדה למנוע מעשי נוכלות וניצול ציני של המצב.
מי שמסתמן כאחד מחבריה הקרובים ותומכיה של המדינה, גם בלי קשר לאימפקט, הוא מנכ"ל חברת השבבים אנבידיה: מתחילת המלחמה הוא נתן מענק לעובדים הישראלים, הוציא מכתב תמיכה, קידם את הפעלת מחשב העל ISRAEL-1 והקים קרן מטעם החברה באמצעות קמפיין גיוס כספים עולמי לארגונים לא מטרות רווח כמו מד"א, איחוד ההצלה, הסוכנות היהודית ועוד.
מזון לנשמה או לכיס?
ברשתות השיווק, כך נראה, לא חוששים מהיום שאחרי המלחמה, שבו גם הן תצטרכנה לתת דין וחשבון לציבור הישראלי. החל מהימים הראשונים של המלחמה, ובמקביל להסתערות ההמונית של אזרחי ישראל על רשתות השיווק על מנת להצטייד לשעת חירום, התגלו עליות מחירים ברוב רשתות השיווק. חלקן ניסו לתקן ולשפר את תדמיתן באמצעות הצהרות על גיוס תרומות וסיוע, והרי לכם המחשה למשמעות הביטוי ״וושינג״.
על פי סקר של המועצה לצרכנות מחודש נובמבר, נראה כי הרשת שהעלתה את המחירים באופן המשמעותי ביותר היא רמי לוי, ואחריה רשת יוחננוף ושופרסל. הרשת היחידה שבה שלא נצפה שינוי במחירים היא ויקטורי.
רמי לוי, שמככבת לרעה מאז תחילת המלחמה בדיווחים השונים, אומנם תרמה מיליון וחצי שקלים וסייעה בשינוע סלי קניות למשפחות ולחיילים. אך האם הסכום הזה מכסה אפילו פרומיל מההכנסות שהתקבלו בזכות עליות המחירים? ספק גדול.
ברשת שופרסל התגייסו למערכה באמצעות סימון וקידום פירות וירקות מחקלאות ישראלית; ייצור והפקה של צמיד הזדהות ותמיכה להעלאת המודעות להחזרת החטופים בעלות של מיליון וחצי שקל, כאשר כל ההכנסות עוברות למטה למשפחות החטופים והנעדרים; תרומה של עשרות אלפי מוצרים והקמת חנויות כלבו ניידות במלונות המפונים. נוסף על כל אלה, הוציאה הרשת תוכנית סיוע מיידית לחקלאים הישראליים שכוללת בין היתר מתן אשראי והקדמת תשלומים לחקלאי העוטף, הרחבת רכישת סחורה ישראלית ומתן עדיפות, התנדבות של עובדי הרשת בשטח ועוד.
ברשת ויקטורי, שכיכבה לטובה, עדכנו גם כי הם מייבאים פירות וירקות רק מחקלאים ישראלים, ומתחילת המלחמה מנכ״ל הרשת, אייל רביד, מעורב גם בחזית ההסברה. ״עם תחילת המלחמה המשימה הראשונה שהייתה היא למעשה להפעיל את הרשת״, משתף דובר הרשת, אלמוג בייסברג. ״בימים הראשונים אנשים לא באים לעבוד, אין מסגרות לילדים. המדינה הייתה בהלם. עם כל זה, הצליחו להפעיל את כל הסניפים כולל הסניף בשדרות".
מה עושה הרשת מתחילת המלחמה ובימים הללו?
"בכל יום ויקטורי תורמת לגדוד או לפלוגה כזו או אחרת, בשבועיים האחרונים ברמה אינטנסיבית. יש עוד יוזמות, כמו תרומה של 200 אלף שקל למיזם המוניות של עומר אדם, על האש עם גדודים של גולני, והעלאת מודעות לילדים החטופים שיזם מנהל השיווק של הרשת גל מרגלית״.
כולנו ביחד?
מאז ה־7 באוקטובר ועד כתיבת שורות אלה, מאות אלפי אזרחים ישראלים כבר תרמו כסף, מזון או ביגוד ומוצרים בסיסיים לחיילים ולמשפחות. אליהם הצטרפו לא מעט רשתות שבחרו לתרום. כך, חברת כצט שתרמה מוצרים לחיילים ושנעה אותם באמצעות ״אחים לנשק״; חברת ריקושט שתרמה אלפי מוצרים לחיילים ובהם ציוד תרמי, סוללות ומטענים, הלבשה תחתונה וברכיות; חברת שורש שתרמה עשרות אלפי זוגות סנדלים לתושבי העוטף ומפונים אחרים; טרמינל איקס שתרמה 3,000 מוצרים לילדי משפחות הדרום והציעה רכישת מארזי תרומות שיישלחו למפונים; קבוצת H&M שפתחה פופתאפ למשפחות המפונים במלון הרודס, והזכיינית שלה בישראל – מאצ׳־ריטייל – תרמה אלפי פריטים בזמן שעובדיה התנדבו בהכנת אוכל ואריזה וחלוקת מוצרים.
בצד הפחות חיובי, נמצא את רשתות הפארם, כמעט כולן הסתפקו בהתגייסות מילולית או בקמפיינים להעלאת המורל. בחלק מהמקרים ביקשו לנצל את הורדת המחירים הקבועה של חודש נובמבר, על מנת להתהדר ב״מבצעים״ בשל המלחמה.
בימים הללו ערוצי הטלוויזיה מלאים בפרסומות המלוות במשפטים בומבסטיים שמדברים על כך ש״כולנו ביחד״, ובחלקן מצהירים על הנחות או מבצעים. המלצת המערכת: לבחון בעין ביקורתית, האם מלבד ההצהרות הנחמדות החברה המפרסמת פועלת באמת למען החברה, או שמדובר ב״וושינג״.
"אנחנו כאן בשבילכם", מצהירים בגאון הפרזנטורים בפרסומות של הבנקים וחברות האשראי בטלוויזיה. מנופפים בסיסמאות של עזרה ללקוחות, סיוע, הקלות ודחיות. האמת, מרגש. עם זאת, אזכיר כי הרווחים של הבנקים וחברות האשראי עומדים על מיליארדי שקלים.
אחד הצעדים הראשונים בתחום, היה הכרזה על אפשרות לדחיית הלוואות ומשכנתאות, שכל הבנקים התהדרו בה. ראשית, זו יוזמה של בנק ישראל, שהבנקים הואילו בטובם להסכים לה. שנית, הבנקים רק מרוויחים עוד יותר מהדחייה: הריבית הגבוהה נגררת לתשלום הבא, שהופך לגבוה יותר.
אם הבנקים היו רוצים לעזור באמת, הם היו דוחים את ההחזרים בריבית נמוכה, למשל. הקפאת משכנתא, כאשר הריבית גבוהה כל כך, משמעותה שהבנק מרוויח ואתם מפסידים. הם לא עושים לכם טובה.
בתחום העשייה החיובית, בנק הפועלים היה מהראשונים להכריז על הקמת קרן ("קרן לתקומה) בסך 100 מיליון שקל לטובת המלחמה. נוסף על כך, מעניק הבנק תמיכה וסיוע רפואי ונפשי, גייס ציוד בסיסי לחיילי צה"ל ולמשפחות, ומאות מעובדיו מתנדבים בכל הארץ.
פעולה משמעותית מאוד שביצע הבנק, הייתה הכרזתו כי ימחק לתושבי העוטף (עד ל־7 ק"מ מהגדר) את תשלומי המשכנתא לשלושה חודשים – עד ינואר. לא יקפיא, ימחק. אליו הצטרף בהמשך גם בנק לאומי, ובנק דיסקונט מציע פטור לתקופה של חצי שנה.
נוסף על כך, יצא בנק לאומי עם יוזמה בשיתוף פעולה עם התאחדות הסטודנטים ושידורי קשת – גיוס סטודנטים לעבודות חקלאות בתמורה למלגת לימודים, תחת הכותרת "קטיף ישראלי 2023". על מנת לקבל את המלגה בגובה 15,000-12,000 שקל, יש להתנדב 200-160 שעות. זהו מהלך אימפקט כפול: סיוע כלכלי לסטודנטים, לצד עזרה לחקלאים שמשוועים לידיים עובדות.
בנק דיסקונט ובנק מרכנתיל הקימו קרן סיוע ייעודית בשם "קרן אור" בשיתוף עמותת ״הזנק לעתיד״, שנועדה לסייע לילדים ונוער שנפגעו בקו העימות במלחמה. בנק דיסקונט תרם לקרן 50 מיליון ש"ח. בנק מזרחי טפחות העניק לעסקים קטנים של תושבי העוטף ושדרות מענק אוטומטי של עד 20 אלף ש"ח.
עם זאת, האימפקט האמיתי יימדד בסיום המלחמה כשנלקק את פצעינו, ובהם פצעים כלכליים משמעותיים, ונגלה האם הבנקים באמת עומדים לצידנו.
הכוח האזרחי
ישנן כמובן עוד שלל חברות שהתגייסו, ואחרות שיושבות על הגדר או שמנצלות את ההזדמנות לעשיית רווח. אתם מוזמנים לדווח לנו על אלה וגם אלה.
כאזרחים, תפקידנו לפקוח עיניים ולהסתכל מבעד לסיסמאות נוצצות והשקעה תקציבית. לבחון גם את התרומות: מה המניעים שמאחוריהן, מה ההיקפים של התרומה ביחס לרווחים של החברה.
ביום שאחרי, נדע לפרגן לאלה שפעלו באופן חברתי למעננו, או להימנע מלרכוש מוצרים או שירותים מאלה שבחרו לנצל אותנו. כך גם אנחנו נוכל להשפיע ולחזק את מודל האימפקט, על חשבון כלכלת מקסום הרווחים הבלעדית, שיצאה משליטה.
״אני חושב שאם היית שואלת בשנות ה־50 על אחריות תאגידית, אנשים היו אומרים לך מה, את משוגעת, חברה צריכה לעשות רווח״, אומר ערן רוזן ממאנדיי. ״בקרוב, אם ישאלו חברה מה היא עושה מבחינה חברתית או מה הן פעולות האימפקט שלה, והיא תענה שהיא לא עושה, יגידו להם ׳מה, אתם משוגעים׳. לעולם העסקי יש אחריות ואני מאמין שמי שלא יהיה שם – העולם כבר לא יקבל את זה״.
