אני הורה ליברלי, יהיו שיאמרו ליברלי מדי. מאפשר לילדים שלי את החופש לבחור ואת החופש לטעות, גם כאשר אני יודע שהם עלולים לחזור על טעויות שעשיתי אני בילדותי. ובכל זאת, אני נשאר בסביבה תמיד, יודע שהעצמאות שאני מאפשר להם, אין משמעותה שאני לא דואג להם. להפך. אני דואג להם מאוד, וגם אני וגם הם יודעים שכאשר הם יתקשו לשאת באחריות אני אהיה שם, להתערב ולדאוג להחזיר את הסדר על כנו.
״אבא, אתה לא סומך עליי?״ שואל אותי הבן הגדול שלי מעת לעת, בוחן את תגובותיי. ואני, בכל פעם מחדש מאשרר שאני סומך עליו – אך לא בעיניים עצומות, מפני שהוא עדיין ילד וזקוק להכוונה, וכהורה שנושא באחריות, לעתים התפקיד שלי הוא לקחת אותה לידיים.
המציאות בדרך כלל פשוטה הרבה יותר מהאנשים שמרכיבים אותה, ומהתסבוכות שאנחנו מוסיפים לה. כאשר ילד לא מצליח להתמודד – יש לו הורים שאמורים לדאוג שהחיים שלו לא יהיו בסכנה.
כשמנהל חברה כושל ועושה בלגן ומסכן את קיומה של החברה – המשקיעים מתערבים באמצעות הדירקטוריון, ולעתים מזיזים אותו הצידה או לוקחים את ענייני הניהול לידיים.
כשראש עיר מושחת או מכניס את העירייה שלו לחובות, המדינה בעצמה ממנה לו ועדה קרואה – זה קרה הרבה יותר מדי במדינת ישראל, רוויית השחיתויות. בכל אחד מהמקרים הללו, זה לא נעים ולא נחמד – אבל לפעמים זו הדרך היחידה להציל את העירייה, את החברה, את הילדים שלנו.
זה יישמע אולי מתנשא ולא נחמד, אבל הגיע הזמן להשתמש במודל הזה. אנחנו אוהבים להרגיש עצמאיים וכל-יכולים וילדים גדולים, אבל מדינת ישראל אם תרצה או לא היא מדינת חסות של ארצות הברית. אין לה כל יכולת להתקיים במרחב הזה, מרובה האויבים, לבדה.
היא יכולה לצעוק חזק ויכולה לעשות בלגן ויכולה לצאת למלחמות – וזו הנוכחית, אין מוצדקת ממנה – אבל כאשר ההנהלה שלה כושלת עד כדי סכנה מוחשית להמשך קיומה, הגיע הזמן שההורים יתערבו, שהמשקיעים והדירקטוריון ייקחו את העניינים לידיים.
אי אפשר להתווכח עם העובדה שמדינת ישראל חשובה לארצות הברית, כשלוחה האמריקאית בג׳ונגל של המזרח התיכון, כשדה ניסויים לנשק אמריקאי, כמייצגת האינטרסים של הדמוקרטיה הגדולה בעולם בשדות הנפש המרוחקים, כשותפה – בקרוב שותפה לשעבר, כך נראה – לערכים של העולם החופשי, הליברלי.
יתכבדו נא האמריקאים וימנו ועדה קרואה לגנון הקרוי ממשלת ישראל. שישלחו את המנהלים הטובים ביותר, שיתערבו, שיפעילו את כל כובד משקלם כדי לעשות כאן סדר, לפני שיהיה מאוחר מדי. אם צריך, מבחינתי שילאימו את הנכס. שיעקלו אותו בטרם יאבד כל ערך וייעזב כאן ללא קונים.
בשבועות האחרונים, עושה רושם שנשיא ארצות הברית ג׳ו ביידן מבין זאת. יעידו על כך הנאום של הסנטור צ'אק שומר, שבו קרא לערוך בחירות בישראל, והגיבוי שקיבל הסנטור מהנשיא לאחר הנאום הזה. נכון שביידן בוודאי חושב על הרווח האלקטורלי לקראת הבחירות בנובמבר, אבל ניכר על ביידן קשישא שמדינת ישראל באמת חשובה לו, וכפי שהוא הטיל את כל כובד משקלו על מנת לסייע לנו במלחמה מול חמאס, כך הוא נכון כעת להטיל את כל כובד משקלו על מנת לסייע לנו – האזרחים – במלחמתה של הממשלה נגדנו, ובמהלכיה להשמדת הערך הפרועה שעוברת המדינה.
אם בעבר חשבתי שעדיף לא לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ, היום אני יודע – כשמכונת הכביסה בבית חורקת, עדיף לגשת למכבסה ולטפל בזוהמה.
