בקיצור: המראה של צעירים אמריקאים רבים בטיקטוק, קוראים את מכתבו של אוסמה בן לאדן בהתלהבות, לא צריך להפתיע אף אחד. זו אותה אמריקה שבה הקמפוסים החשובים ביותר הופכים למעוזים אנטישמיים, שבהם קריאות לג׳נוסייד נגד ישראל הן לגיטימיות. רוני (פנטנש) מלכאי, החליטה לענות לאוסמה ולצעירים האמריקאים במכתב משלה.
לפני יותר מ־20 שנה, במהלך טיול בניו יורק, הייתי עדה לפיגוע הטרור הגדול והקטלני ביותר שבוצע נגד האנושות. במו עיניי ראיתי כיצד בנייני מרכז הסחר העולמי קורסים, ואיתם גם קרסה במידה רבה התמימות של העולם. או כך לפחות חשבנו.
אפילו בסיוטים הכי קשים, לא הייתי מעלה על דעתי ששנים אחר כך אהיה עדה, יחד עם העולם כולו, לצעירים אמריקאים שמצדיקים את מעשה הטרור הזה שנעשה נגד העם שלהם, ושיום אחד אשב ואכתוב את המכתב הזה לאמריקה שנרדמה בשמירה.
אמריקה שלא שמה לב שמתחת לאפה מתרחש תהליך עמוק ששיאו במכתב ישן של בן לאדן שהפך לוויראלי, וגורם לצעירים אמריקאים רבים להביע הזדהות עם מנהיג ארגון הטרור אל קאעדה.
תזכורת כואבת
אמריקה, אם הספקת לשכוח, זו התזכורת: פיגועי ה־11 בספטמבר נחשבים עד היום לפיגועי הטרור הגדולים והקטלניים ביותר בהיסטוריה של האנושות, ולמתקפה הגדולה ביותר על אדמתך: 19 מחבלים שהשתייכו לארגון הטרור אל קאעדה חטפו ארבעה מטוסי נוסעים שהמריאו מנמלי תעופה בארה״ב ועליהם מאות נוסעים.
החוטפים דקרו את הדיילים באמצעות סכינים יפניות פשוטות והשתלטו על תאי הטייס, תוך שהם דוקרים גם את הטייסים. חלק מהחוטפים שעברו הכשרה בטיס, הסיטו את הטיסות אל עבר סמלי הכוח של אמריקה. שתיים מהם, טיסה 175 של יונייטד איירליינס וטיסה 11 של אמריקן איירליינס – רוסקו על מגדלי התאומים שבמרכז הסחר העולמי שבניו יורק.
באותו הבוקר עמדנו המומים, לא מאמינים למראה עינינו. רצנו החוצה, לגשר מעל לנהר ההדסון המשקיף על מגדלי התאומים. רצנו מהר, מתוך אינסטינקט ותקווה שאולי נגלה שזה רק חלום בלהות. הגענו חסרי נשימה וצפינו המומים וכואבים במגדלים שנעלמים והופכים לאבק.
את המטוס השלישי, טיסה 77 של אמריקן איירליינס, ריסקו החוטפים לתוך בניין הפנטגון בארלינגטון שבווירג'יניה. המטוס הרביעי, טיסה 93 של יונייטד איירליינס, היה מיועד להתרסק על הבית הלבן או על בניין הקפיטול בוושינגטון, אך בזכות תושיית נוסעיו הגיבורים שנאבקו בחוטפים, הוא התרסק בשדה פתוח ליד שנקסוויל שבפנסילבניה.
הפיגועים הללו מהווים עדות לאכזריות וגם לתחכום של ארגוני הטרור, אשר זיהו את הפרצות הביטחוניות שהיו אז בשדות התעופה, את הקונספציה השגויה – סכינים יפניות לא היוו סכנה, על פי תפיסת גורמי המודיעין הביטחון. כ־3000 אזרחים, נוסעים וצוות של ארבעת המטוסים, נספו בפיגועים. יותר מ־6,000 נפצעו.
אמריקה, אין ספק שלאחר הפיגועים הללו תפיסת הביטחון שלך, וגם של העולם כולו, השתנתה. שינית והחמרת את נהלי הבדיקה בשדות התעופה ואחרייך שאר העולם. קידמת השקעות מאסיביות באמצעים טכנולוגיים לצרכי ביון, וגם יצאת למלחמה עולמית בטרור האיסלאמי – כולל בעיראק ובאפגניסטן, במטרה להפיל את שלטון הטאליבן, פטרונו של אל קאעדה.
צילום: AP | Mazhar Ali Khan
מניפולציה מתוחכמת
תוך כדי המהלכים החשובים ומשני המציאות הללו, כנראה שכחת דבר אחד: את היכולת של הטרוריסטים לבצע מניפולציה במוחם של אנשים, גם מרחוק. מכתב אחד שהפך לוויראלי חשף שנרדמת בשמירה.
ב־5 בנובמבר 2002 פרסם בן לאדן, מנהיג אל קעאדה, מכתב לאמריקה, ובו הוא מציג תמונה של ארצות הברית כיצור שנמצא בסתירה עמוקה עם העקרונות והערכים האסלאמיים, ובשל כך יש הצדקה, לפיו, לבצוע פיגועי טרור נגד אזרחים אמריקאים.
כמובן שעל פי בן לאדן היהודים אשמים בכול, והוא משתמש בדימויים אנטישמיים כדי להאשים יהודים בהשפעה מופרזת על החברה, התקשורת והפוליטיקה האמריקאית.
במשך כל השנים הללו, המכתב די נשכח. עד לנובמבר 2023, בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, כאשר הוא זכה לתשומת לב מחודשת והפך לוויראלי בטיקטוק. זאת בזכות סרטונים שהעלו צעירים אמריקאים רבים, בהם דיברו על המכתב ככזה שהאיר את עיניהם וגרם להם להבין את הפיגועים ולהזדהות עם מי שהוציאם אל הפועל.
כלל ידוע הוא שארגוני הטרור משתמשים במניפולציות שונות לגייס פעילים בעולם המערבי לצורך פעילויות טרור, אך מתברר שהם עושים זאת גם על מנת לגייס את הקורבנות עצמם –להצדיק את הטרור. כמו כל תוקפן מניפולטור הבוחר בקפידה את קורבנותיו, הוא מגייס את אלה שהכי קל להשפיע עליהם ויודע לגעת בנקודות שכואבות להם.
לא ממש מפתיע שהתמיכה במכתב של בן לאדן מגיעה מצעירים, שהם הקורבנות שקל יותר לתמרן. עד כדי כך הם הצליחו במשימת שטיפת המוח לאותם צעירים, שאלה כבר אינם יכולים להגדיר את המושג טרור כפי שהוא, ומתייחסים אליו כאל משהו פילוסופי שאפשר להתווכח עליו באקדמיה, או נרטיב שתלוי בהשקפת עולם.
כאן נראה, אמריקה, שפשוט אטמת עיניים ואוזניים למה שקורה אצלך בבית. אחרי הכול, לא נפלתי מהכיסא כשראיתי צעירים שמזדהים עם בן לאדן, אחרי שבמשך יותר מחודש, סטודנטים ופרופסורים באוניברסיטאות מביעים תמיכה בחמאס –ארגון טרור שביצע טבח וחטיפות של ילדים ותינוקות, ואמריקה הגדולה לא מונעת ממרצים לתת נקודות זכות לסטודנטים על השתתפות בהפגנות פרו־פלסטיניות, ולא פועלת למגר את האנטישמיות כלפי סטודנטים יהודים.
אי אפשר, הרי, בלי לדבר על מה שקורה ברחובות אמריקה, שם אזרחים קורעים תמונות של חטופים, מפגינים בקריאות "מהנהר עד הים" – כלומר, טיהור אתני של ישראל מיהודים. איך הגעת למצב הזה, אמריקה? איך את מאפשרת לזה להתפתח?
אמריקה הגדולה, על חופש הביטוי שבה, חייבת להיות ברורה כלפי אותם צעירים, כלפי האוניברסיטאות והמפגינים ומשחיתי תמונות החטופים, ולצעוק בקול לתוך אוזניהם את המילים הללו: כשמחבלים מתנגשים עם מטוסים בכוונה ברבי קומות בלב ליבה של ארצות הברית במטרה לרצוח אלפי אזרחים, זה טרור. כשמשפחות שלמות נרצחות, נשים נאנסות וילדים נחטפים, זה טרור. ומי שמצדיק זאת צריך לשלם מחיר.
אמריקה היקרה, ארגוני הטרור הגיעו למוחות של ילדייך, לאוניברסיטאות שלך. הם מכינים את הקרקע ובונים את התשתיות שלהם על אדמתך, בערייך וברחובותייך. הגבול כבר נחצה, ואם היום צעירים אמריקאים יכולים להצדיק בגלוי את טבח ה־7 באוקטובר ואפילו את פיגועי ה־11 בספטמבר, כולנו חייבים להתעורר ולשאול מה יהיה השלב הבא ומה עושים כדי לעצור זאת.
