fbpx

קצת רווחה (כדי להציל את הקפיטליזם) // הטור של נדב איל

הנה הנקודה שחסידי השוק הפראי - לא שוק חופשי, שוק פראי - החמיצו. הם חיים בדמוקרטיה, וכדי שדמוקרטיות יתקיימו דרושה מידה של יציבות חברתית. ובמילים אחרות: לחוסר השוויון, זה שאתם בזים לו, יש משמעות פוליטית

0

בחודש שעבר הוזמנתי להשתתף בפאנל בפורום קהלת. עֶמְדתי בנוגע לפורום ניתנת לניחוש: בעוד שהוא מעסיק ומממן מפעם לפעם אנשי מקצוע רציניים בכלכלה שאפשר ורצוי לקרוא את מחקריהם, רוב עשייתו מוקדשת להרס מדינת הרווחה וחיסול עקרונות היסוד שעשו את מדינת ישראל לסיפור הצלחה בינלאומי. ולטובת מה? לטובת דוֹגמות
שנכשלו באמריקה – והתורמים הגדולים שמאחורי המבצע הזה נחושים בכל זאת להביא לישראל. ניירות העמדה של המכון נשמעים כמו רפובליקניוּת אמריקאית על ספידים: מסמך שכותרתו "בין סיוע לקיבוע" על תקציבי רווחה למשפחות חד־הוריות, או נייר על "תלונות שווא בגין עבירות מין ואלימות במשפחה" בן מאות עמודים. ייאמר לזכות קהלת, שהם יודעים מה אני כותב עליהם ומזמינים אותי בכל זאת. ייאמר לזכותי, שאני מגיע ומקשיב בחפץ לב. הדברים שאני כותב כאן הם ניסוח מהודק של אלה שאמרתי במושב של ד"ר אורי כץ, בפאנל שהנחה רועי עידן. בתמצית, הסברתי איך מי שמאמינים בתפיסות של קהלת (ואיין ראנד, למיניה) מסכנים את הקפיטליזם עצמו והובילו אותו לעברי פי פחת. אז דמיינו שאת הדברים האלה אני אומר ישירות לימין הכלכלי הישראלי.

תראו, אתם חושבים שזו איזו הבקעה יוצאת דופן שאתם תומכים בסחר חופשי. יש לי חדשות עבורכם: מעטים הכלכלנים במיינסטרים של השמאל והימין שמתנגדים לכך. שטיגליץ וקרוגמן הם חסידי הגבלות סחר? אובמה נגע בסחר? קלינטון?

אין ספק שהסרת חסמים למיניהם, ובכלל זה מכסים וסובסידיות ישירות ועקיפות, מביאה לעלייה ברמת החיים. אין ספק שמכסי מגן הם פשוט צורה שונה למסות את האוכלוסייה שלך עצמך. אין גם ספק שהותרת מפעלים מחוברים למכונת הנשמה של פרוטקציוניזם היא עניין שאיננו בר קיימא. בעולם של גלובליזציה, הכוח היסודי הוא ביקוש והיצע, והחוק העיקרי שמנהל אותו הוא יעילות. מה שמנוגד למומנטום של המנוע הזה, עתיד להידרס.

אבל אל תטעו. אם אתם חושבים שאתם חיים באיזה גיהינום מיוחד וישראלי, אתם טועים. יש חסמים משמעותיים במשק הישראלי, ורבים מהם קשורים לממשלה; אבל חלק נרחב מהם קשור ליבואנים בלעדיים, מונופולים בלתי מוכרזים ואכיפה עצלה של דיני תחרות. בכל מקרה, לכו תדברו עם חקלאי אמריקאי לחמש דקות. אחרי שתיים תבינו כמה המשק האמריקאי עמוס חסמים וסובסידיות. אתם מדברים על הקפיטליזם השוודי? נסו לבדוק מה קורה בשוודיה כאשר רשתות שיווק זרות מנסות להיכנס למדינה. באיזו צורה הממשלה מצליחה להראות לחלקן את הדלת. מדינות מגוננות על התעשיות והמשק שלהן, השאלה היא רק באיזו מידה.

בכל מקרה, האימוץ של הגישות שלכם כולן הוא מתכון לאסון. זו לא נבואה. הגישות האלה אכן אומצו, והאסון כבר כאן. המודל האמריקאי הקפיטליסטי, באדיבות כל הנשיאים מאז רייגן, כולל הדמוקרטים, חיסל בהתמדה את ההגנות שנוצרו אחרי שנות ה־30 של המאה הקודמת בארה"ב. בין אם מדובר ברגולציה על התעשייה הפיננסית, בדיני תחרות נוקשים או הגנות על מוקדי ייצור מקומיים, הקפיטליזם האמריקאי הפך להיות חסר בלמים. אתם רוצים אופיואידים בתור אקמול? אין בעיה. מי שירשום לכם אותם קיבל חופשות בחינם מחברת התרופות ומתוגמל לפי הצלחתו לדחוף לכם הרואין. הרי זה רצון חופשי, נטול פטרנליזם של הממשל; ביקוש והיצע. והאם זה לא דומה למה שקרה בתעשיית הטבק, שהביאה למותם של עשרות מיליונים תוך שהיא מחביאה את המחקרים שלה עצמה על הקטלניות וההתמכרות שבמוצר? בוודאי. והדוגמאות האלה, האם אינן מזכירות את תעשיות הדלקים, שהחזיקו במודלי אקלים מורכבים כבר בשנות ה־70 שהראו כי המוצר שהן מוכרות יגרום לקטסטרופה סביבתית? מזכיר למדי.

ובנוסף להסרה של רגולציות ורכישת וושינגטון בידי לוביסטים, בואו לא נשכח את המנטרה של צמצום השירותים החברתיים והבזבוז של כספי המיסים. הפופוליזם של הורדת המיסים פגע קשות בתשתיות. במקביל, הלוביסטים של תעשיית הרכב וידאו שהמדינה תישאר ארץ של מכוניות ושהאתוס הגדול של מסילות רכבת יישכח. תחפשו את רכבת הקליע האמריקאית אם אתם לא משוכנעים; היא לא קיימת.

אתם חולמים על אמריקה? זה מה שקרה בה. שוק חופשי עם עיוותים יסודיים, כאלה שכתובים שחור על גבי לבן בתקציב הפדרלי. הטבות מס למטוסים פרטיים, סובסידיות לסקטורים, השפעה ענקית של לוביסטים, היתר לתאגידים לקנות מחדש את המניות שלהם כדי לנפח את ערכן (זה מצוין למחזיקי האופציות).

וכל הזמן הזה, הכלכלנים היו די מבסוטים. הייתה צמיחה. המיסים ירדו. מורא האינפלציה חלף. הפריון עלה.

___

היו כמה עורבים שחורים. נניח סוגיית השכר של העובד האמריקאי. לפי החישוב האופטימי ביותר, ההכנסה הריאלית שלו עלתה בכאחוז בשנה במשך עשרות שנים. לפי חישובים אחרים, השכר תקוע מאז שנות ה־80, ריאלית. כמו כן, היו קהילות שנמחקו אחרי כניסת סין לארגון הסחר העולמי; "מוות של ייאוש" גובר בצורה של מנות יתר והתאבדויות, ירידה בקצב גידול האוכלוסייה. אבל הכלכלה בכללותה צמחה, וזה מה שעניין את הכלכלנים שהיו הנביאים האופטימיים של העידן הזה.

ואז הגיע המשבר הכלכלי הגדול, והשלד המעוות של הכלכלה האמריקאית נחשף. ואחריו החלה תופעה גוברת של פופוליזם, של חוסר אמון במוסדות, של התקוממות נגד הסדר הקיים. של מרד. כי הנה הנקודה שחסידי השוק הפראי – לא שוק חופשי, שוק פראי – החמיצו. הם חיים בדמוקרטיה, וכדי שדמוקרטיות יתקיימו דרושה מידה של יציבות חברתית. וכפי שכל פוליטיקאי מתחיל יודע, חשוב לא רק הנתון הכללי אלא גם הדרך שבה הוא מתפצל. ובמילים אחרות: לחוסר השוויון, זה שאתם כל כך בזים לו, יש משמעות פוליטית. הוא גורר תגובות פוליטיות.

אז אולי אתם חושבים שזה מוסרי שלילד בדימונה יש פחות הזדמנויות מלילד בתל אביב. אני לא חושב שזה מוסרי, אבל יתרה מכך, זה לא יעיל; שוויון בהזדמנויות הוא יעיל. אבל גם אם לא אכפת לכם, האם אתם לא מבינים מה קרה כאן?

האוכלוסיות האלה, שאבדו בחציונים ובממוצעים שלכם, התקוממו. ובגלל שהן התקוממו, ובגלל שהן חשובות פוליטית בשיטה האמריקאית, הן העלו את דונלד טראמפ. הרי אתם יודעים שטראמפ הפך את מפלגת הימין הכלכלי האמריקאי למפלגה פופוליסטית, תומכת במלחמת סחר, תומכת במכסי מגן, תומכת בהתפרעות תקציבית מופרכת של 100 מיליארד דולר גירעון כל חודש?

(בשלב הזה האולם היה שקט למדי).

מה קרה כאן? אתם קידמתם רעיונות שאולי היו מצוינים לממוצעים – גם זה לא בטוח לאור המחקרים של פיקטי ואחרים – אבל היו גרועים לקפיטליזם בכלל. כי אתם הנחתם את המצע למרד נגדו. שכחתם שכדי שכלכלת שוק חופשי תמשיך להתקיים, אנשים צריכים להמשיך לבחור בה. שני הפוליטיקאים הפופולריים כרגע בארה"ב, דונלד טראמפ וברני סנדרס, עוסקים בצורות שונות בחיסול המודל הנוכחי כולו. המודל הרי כשל, וטראמפ הוא הרבה יותר שמאל ממשה כחלון.

עכשיו אתם שואלים, אז מה אני רוצה. אז אני אגיד לכם. שוק חופשי יהיה. אבל גם מדינת רווחה, רזה, תהיה. כי זו הדרך לקיים קפיטליזם וסחר חופשי. וכדי שזה יקרה, צריך מיסוי גבוה שיממן תשתיות ובתי ספר נפלאים, גם למי שלא שפר גורלו להיוולד עשיר. אתם זוכרים שהצמיחה הייתה נאה מאוד גם עם מיסוי גבוה, נכון? אז זו העסקה, רבותיי. השוק החופשי יכול להתקיים אם תהיה אחריות, ותהיה סולידריות כלשהי, ולא ייהרסו לגמרי קהילות ואז נמשוך בכתפיים ונאמר שזו דרכו של עולם. כי אז העולם של גלובליזציה ושוק חופשי – זה שהוביל למיגור עוני ולעלייה ברמת החיים – העולם הזה ייעלם לגמרי.


טורים נוספים מאת נדב איל:

    LinkedInEmailWhatsAppTwitterFacebook