בקיצור: השחיתות היא אכן בעיה קשה, והמציאות מלמדת כי היא הופכת שכיחה ונורמטיבית בחברה הישראלית. גם החלטותיה של ממשלת ישראל הנוכחית יפגעו בסבירות גבוהה בתהליכים דמוקרטיים, ובסופו של דבר גם יביאו לכך שיותר אנשים מושחתים ייבחרו למשרות שלטוניות ופוליטיות. עם זאת, המחנה הדמוקרטי־ליברלי צריך לבחון את עצמו ואת הסיבות למאבק בממשלה, גם בקונטקסט אחר שאינו השחיתות.
מהי שחיתות? באופן הכללי ביותר מדובר בהרס, ריקבון, דעיכה וערבוב מין שאינו במינו. על פי רוב, כאשר מדברים על שחיתות בחיים הציבורים, או על שחיתות שלטונית/פוליטית, מדברים על עיוות של החיים הציבוריים באופן כללי, או על תופעה ספציפית יותר של חדירת הפרטי אל הציבורי.
בשחיתות ציבורית, בעל העוצמה שוקל שיקול פרטי במקום לשקול שיקול ציבורי. על פי היגיון זה, ושיקולי נוחות, ההגדרה המקובלת ביותר שהתפתחה במחקר לשחיתות ציבורית היא "שימוש בלתי הולם בסמכות הציבורית במטרה לקדם עניינים פרטיים".
לפי תפיסה זו, שעולה בקנה אחד עם האינטואיציות המוסריות של רובנו ועם ההיסטוריה של השימוש במונח שחיתות, פליליות או חוסר חוקיות אינם תנאי הכרחי או מספיק לשחיתות ציבורית. כלומר, התנהגות יכולה להיות חוקית ועדיין מושחתת, כשם שהיא יכולה להיות בלתי חוקית ובלתי מושחתת.
מַגְבֵּר לשחיתות
הנחת המוצא שלי היא שרוב היוזמות שמקדמת כעת הממשלה – כמו ביטול עילת הסבירות שכבר עברה – אכן יגבירו את השחיתות. יחד עם זאת, רוב־רובם של אלה הנאבקים בממשלה (ואני נמנה על מחנה המתנגדים לממשלה), מסרבים להכיר בהיבטים היותר מורכבים שיש ביוזמות השונות, משלושה טעמים. האחד, שלפחות בחלקן היוזמות אכן משחיתות ומושחתות; השני, שראש הממשלה וחלק גדול מהשרים אחראים להרס השיח הציבורי, וליצירת שיח דיכוטומי של "טובים" ו"רעים"; השלישי, שהשימוש בשחיתות הוא ניסיון להתכחש לאופי המחלוקת שקיים בישראל. המוחים מתקשים להכיר בכך שחלק מהגורמים לתמיכה בממשלה הם פרשנות אותנטית, גם אם שגויה, להיסטוריה של היחסים בין הקבוצות השונות.
אבהיר שכמעט תמיד יש תחושה של התדרדרות והשחתה בהשוואה למצב העניינים בעבר. אולם אין להסיק מכך שאף פעם לא מתדרדרים ושאין השחתה. להסיק מהנטייה לזהות התדרדרות שאין חדש, זה כמו להסיק שמכיוון שתמיד התלוננו על החום בקיץ, זהו סימן שאין משבר אקלים.
למעשה, בדברים מסוימים אכן יש התדרדרות מתמדת (לדוגמה, בידיעת שפות בקרב הציבור המשכיל). באשר לישראל ולמדינות אחרות כיום, בהשוואה לעבר, השחיתות לא רק שכיחה יותר אלא שבמקומות מסוימים היא בתהליכי התמסדות; היא נהיית חוקית, והופכת לנורמה. כלומר, השימוש בתפקיד הציבורי לקידום עניינים אישיים על חשבון האינטרס הציבורי, או ערבוב בין הפרטי לציבורי, הופכים לנורמליים ושכיחים.
מי שעומד בראשות הממשלה הוא אדם שמשוכנע שמה שטוב לו, הוא כמעט בהגדרה טוב גם למדינת ישראל; ושמה שטוב לו ולעם היהודי, זה לשנות מן היסוד את המשטר בישראל. "המבוגר האחראי" הוא אריה דרעי, שריצה מאסר על לקיחת שוחד, והורשע לאחר מכן בעבירות נוספות; השר האחראי על המשטרה הוא בעל עבר פלילי; ונזכיר כי סדר היום של הממשלה הוא צמצום דרסטי של האוטונומיה היחסית של מערכת המשפט וסמכותה להעביר ביקורת שיפוטית על הרשויות השלטוניות.
כבר כעת חוקקו חוקים משיקולים פסולים – פרסונאליים – שבסבירות גבוהה יפגעו בתהליכים דמוקרטיים, ובסופו של דבר, גם יביאו לכך שיותר אנשים מושחתים ייבחרו למשרות שלטוניות ופוליטיות.
כך התיקון לחוק הרשויות המקומיות, שמתיר ליו"ר ועדה קרואה להתמודד בבחירות לראשות העיר שבראשה הוא עומד, לאחר תקופת צינון קצרה בת שלושה חודשים; גם הדחת יו״ר רשות הדואר על ידי השרים דוד אמסלם ושלמה קרעי היא כזו – דואר ישראל הוא קרקע פורייה למינויי מקורבים; העיתונות, שבלעדיה אין למעשה דמוקרטיה, תחת התקפה מתמדת; שומרי הסף המוסדיים הוחלשו מאוד בעשור האחרון, והמצב בקרב רובם רק הולך ומחמיר. אם עד לא מכבר מנעה מערכת המשפט מראש חלק מההחלטות הפסולות והמושחתות, ספק אם זה המצב כיום.
האם ההסבר המרכזי למתרחש הוא שילוב קטלני של שחיתות אישית, סקטוריאליות ומשיחיות? משמע, רצונו של ראש הממשלה למלט עצמו מאימת הדין בכל מחיר? רצונם של פוליטיקאים מהליכוד לחלק ג'ובים למקורבים, כדי להיטיב עימם וכדי לבצר את מעמדם הפוליטי? רצון לנצל לרעה את הקופה הציבורית לקידום אינטרסים אישיים של מקבלי ההחלטות ומקורביהם? רצון לחזק את הסקטור החרדי גם במחיר של פגיעה בשאר הציבור? האם זוהי תאוות גזל של המתנחלים, שכדי לקחת קרקעות מהפלסטינים, עליהם לרסק את מערכת המשפט בישראל? תפיסה משיחית של בצלאל סמוטריץ' ודומיו, לפיה בסופו של דבר אלוהים ישמור עלינו ועל העם היהודי? האם תאוות נקמה ושנאה יוקדת לאשכנזים, של אנשים כמו השר דודי אמסלם, היא התוספת למרכיב הקטלני של סקטוריאליות, חמדנות, רצון להימלט מאימת הדין ומשיחיות?
כמובן שלכל האמור לעיל יש חלק בכך. נתניהו כנראה היה נוהג אחרת אילולא היה מסובך בפלילים; אי אפשר להבין את הפוליטיקה החרדית אלא כסקטור שדואג קודם כל לעצמו; האמונה של סמוטריץ' בהשגחה עליונה משפיעה על ההתנהלות שלו; ואמסלם מקפיד לבטא בוז עמוק כלפי כל מי שאינו ״עממי". כלומר, השחיתות בפועל מביאה לתגובה הקשה של חלקנו. זה חלק חשוב מההסבר למאבק נגד הממשלה.
כשהשיח מתקלקל
הנקודה האחרונה נוגעת לקושי שלנו להבין את הבסיס לעקרונות שלנו, ומה כרוך בהפעלת שיפוט ותיוג. מכיוון שחלק מהליברלים סבורים כי עקרונות הם עניין סובייקטיבי, כאשר יש להם ביקורת על מעשה הממשלה, הם יעדיפו לנמק אותה במונחים פרוצדוראליים או חוקיים, או להשתמש במונחי שסתום כמו "שחיתות".
"שחיתות", לכאורה, פוטרת את מי שמטיח בזולת את הטענה הזו, מהצורך להסביר את עמדתו שלו, ומדוע הוא מתנגד לחלוטין לאחר. הביקורת ״שחיתות״ היא גם למראית עין לא פוליטית; לכאורה כולם נגד שחיתות, ולכל הפחות כולם צריכים להיות נגד שחיתות.
רווח נוסף בשימוש בטענת השחיתות נעוץ בכך שהמשמיע אותה לא צריך להכיר בכך שהמציאות הפוליטית מורכבת מאוד, וכלל לא ברור איך נכון להתנהל בתוכה. במובן מסוים, כמעט כל מה שפוליטיקאים עושים הוא סטייה מאידיאל כלשהו, ולא אחת יש בגורמים לכך שיקול אישי. טענת השחיתות מהבחינה הזאת כמעט תמיד תהיה נכונה, מה שלכאורה אמור להוביל לשלילה מוחלטת של הלגיטימציה של הפעולה. או אז לא צריך לנהל ויכוח קשה ומורכב מה צריך ומותר לעשות כאן ועכשיו, בהינתן שאלה יחסי הכוחות בישראל. די לקבוע: שחיתות.
החלופה לעמדה הזאת היא הכרה בכך שפעמים רבות הקביעה שהתנהגות היא מושחתת מחייבת שיפוט של סיטואציה, מה שמחייב את ה״שופט״ – בבית־משפט, חוקר באוניברסיטה, אינטלקטואל ציבורי, אקטיביסט חברתי או אזרח מן השורה – להשתמש בעקרונות והחלטות שעליו להצדיק. זה לא הופך את פעולת התיוג לשרירותית, אבל זה בהחלט מחייב שיקול דעת, התבוננות פנימית וזהירות.
בסיכומו של דבר, הממשלה הנוכחית מעצימה את השחיתות ויש לנאבקים בה, כמו הח"מ, סיבות טובות להתנגד לה בכל תוקף ולהיאבק בה. זה גם אחד הגורמים לכך שהציבור רואה בממשלה שלו מושחתת. לצד זאת, השיח הציבורי מושפע מהשיח הקלוקל שכונן כאן ראש הממשלה ומהקושי שלנו, הציבור הליברלי, להבין מה עומד מאחורי העקרונות שלנו, ומה כרוך בשיפוט מוסרי מורכב.
ד״ר דורון נבות הוא מומחה לשחיתות פוליטית, במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה
