fbpx

כך צבר ישראל כ"ץ את כוחו / פרופיל מאת רונית ורדי

0

במהלך אחד מערבי החג האחרונים, אירח ישראל כ"ץ כמה אלפי ליכודניקים שבאו ויצאו לאורך כל היום את חצר ביתו. בתום האירוע, נכנסו עמו מספר עיתונאים הביתה. אמו, מלכה כ"ץ, הייתה שם. גם רעייתו רונית ואחדים מעוזריו. מלכה בת 86, דעתנית, חזקה וקשוחה. תגידי, אמר לה יובל קרני מ'ידיעות אחרונות', את חושבת שישראל צריך להתמודד על ראשות הממשלה? החדר נדם. השר הסמיק. רעייתו השתעלה. הדוברת שילבה אצבעות בתפילה. כ"ץ מעולם לא התראיינה ואינה בקיאה בכל אלה. אחרי תקופת ביבי, אמרה. כשראש הממשלה יפרוש ישראל יוכל להתמודד. רק אז. אפשר היה לשמוע את אנחת הרווחה של הבן־השר והמקורבים. הסבתא לא פישלה.

כותרת בעייתית כזו הייתה מעלה את מפלס החרדה בבית בבלפור. ולא הרבה אנשים הם 'ביבילוגים' כמו ישראל כ"ץ. הוא יודע את זה. אבל גם ראש הממשלה יודע את זה. זו אחת הסיבות שבגינן נוהג האחרון בכ"ץ כבוד מיוחד, חושש ממנו אפילו יותר מפוליטיקאים פופולריים יותר לכאורה במפלגתו. ערב הבחירות הבטיח בנימין נתניהו לתגמל את כ"ץ על תמיכתו הפוליטית בו. מהלך חשוב מבחינת נתניהו, כלפי כ"ץ המתוחכם והערמומי, שנחשב לאסטרטג פוליטי מחודד ולאחד השחקנים החזקים בליכוד. מלך מלכי השטח. צאר המנגנון המפלגתי.

נתניהו הבטיח את אחד משלושת התיקים הבכירים בממשלתו הבאה: אוצר, ביטחון או חוץ. כ"ץ, למרות חשדנותו התהומית כלפי נתניהו ואמינותו המפוקפקת, האמין; אך ביקש לעגן זאת במסגרת חוזית מחייבת. הוא לא הראשון ולא האחרון שביקש זאת מנתניהו. נתניהו הציע שההסכם ינוסח על ידי האיש שלו, עו"ד דוד שמרון. כ"ץ הביא מצדו את עו"ד יעקב וינרוט. וכך היה. כ"ץ תמך בנתניהו וגם הסדיר את תמיכת החרדים בהקדמת הבחירות. נתניהו ניצח. ההסכם התאדה. כ"ץ התקשה לשמור על מעמדו הקודם, וכמעט שדורדר לתהומות של משרד איזוטרי. כ"ץ הפעיל את מנופי הכוח שלו, וראש הממשלה שלא עמד בהבטחה המקורית, נאלץ בכל זאת לשדרג את הקיים. וכך גרף שר התחבורה לחיקו גם את תיק המודיעין והוכנס כחבר לקבינט המדיני־ביטחוני.

לכ"ץ זה חשוב. לקרוא דו"חות מודיעין, להיות שותף סוד במערכת הביטחון. להתעדכן ולהשלים פערים. בישראל כמו בישראל, חייבים תווית ביטחוניסטית מינימלית כשיש שאיפות שלטון. בינתיים, הוא שולט ביד רמה במשרד העיקרי שלו, שכבר כמעט רשום על שמו בטאבו. שש שנים הוא שר תחבורה. במערכת הפוליטית־בירוקרטית שלנו, שכחו כבר את טיבה של ההמשכיות. ותודות לה, ישראל כ"ץ הוא בולדוזר שמעצב היום את פני המדינה.

כ"ץ בונה את "ישראל הנוסעת" החדשה עם מנהרות, כבישים ורכבות, בירושלים, בעפולה ובחיפה. לצד תחילת העבודות על הרכבת הקלה בגוש דן. מחלץ פקקים וגובר על שרים ופקידים באוצר. הליכודניקים איתו. הוא מכיר בעיקר את היחס האמביוולנטי שלהם כלפי נתניהו. יודע שיכול לבוא יום, והתסכול והזעם יעלה לבירה. נדיר למצוא כאן ראש ממשלה שמסיים את כהונתו בטוב. זה בדרך כלל נגמר באופן מפתיע וללא יורש טבעי, ואז – הכול יכול לקרות. זוהי הנחת המוצא של כ"ץ, גדעון סער, גלעד ארדן, משה יעלון וגם של יאיר לפיד וגבי אשכנזי.

.

כבר לא צריך את אייל גולן

הליכודניקים אוהבים להתארח מדי שנה בסוכה של ישראל כ"ץ. מזג האוויר נוח. החנייה מוסדרת. הכיבוד סביר. והכי חשוב, פוגשים את כל העולם. מערבבים ומתערבבים. מושב החורף של הכנסת תכף מתחיל, וזה הזמן לסגור עניינים לקראת ההצבעות על תקציב המדינה. יתרונו של האירוע – בהיקפו. אלפים מגיעים מקצוות ארץ. כל הכבישים הובילו לבית בכפר אחים, שליד קרית מלאכי. מאות מכוניות, מיניבוסים ואוטובוסים שטפו את המושב הקטן. הדרכים נסתמו. שרשרת מאבטחים וסדרנים הובילה את ההמון לחנייה שהוסדרה ליד מטע הזיתים, שבו הרעיה רונית מגדלת אותם ומפיקה שמן: "שמן מאיר", על שם אביו שנפטר. עכשיו היא מחסלת את העסק. התחרות עם השמן הספרדי הזול חיסלה את השוק. הבסטה נסגרת.  

כ"ץ החל לארח בחצרו לפני למעלה מ־20 שנה. פעם הגיעו עשרות אנשים לסוכה שאפשר באמת היה להיכנס ולצאת ממנה. הקהל גדל ועמו גם השטח. וכבר הזיזו את הסוכה לפאתי החצר. ומכיוון שביתו של כ"ץ הוא האחרון במושב – היה בזה גם כיף מיוחד. ערב סתווי מול שדות ומטעים. כאן החל בנימין נתניהו את חזרתו למרכז הבמה הפוליטית בתחילת העשור הקודם. אייל גולן סלסל ערב הפיכתו לאימפריה. הקהל הלך והתעצם. הקהל פחות התעניין בהופעות, יותר במינגלינג. ואחרי שמרגול הופיעה ונעלבה מהיעדר תשומת הלב – בוטלו ההופעות. ו"הסוכה" רק גדלה. כ"ץ שתל כרי דשא מיוחדים, שמטפחים אותם כל השנה לקראת האירוע. הדשא החליף את הרפת הענקית – 200 פרות – שפורקה. על הדשא של כ"ץ הציבו עמדות עם כיבוד: נקניקיות, קרטיבים, שתייה. זה בסיסי, אבל עולה לא מעט כסף. ישראל כ"ץ הגיע לפוליטיקה על מגש הכסף הכלכלי של הוריו, ועו"ד רונית כ"ץ (לבית גולדה), רעייתו, אף היא מרקע מבוסס. גם הבנות לוקחות חלק. לזוג שתיים. הבכורה הייתה קצינה בצה"ל ומסיימת לימודי משפטים ומנהל עסקים במרכז הבינתחומי בהרצליה. כעת היא עומדת להינשא. הצעירה משרתת עתה בצה"ל.

בין האלפים שהגיעו השנה היו כרגיל גם שרים, ח"כים ויו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. כולם היו חגיגיים ומבושמים. כה חגיגיים, שהפגנת הכוח שעשו נהגי אגד שהופיעו בחולצה כחולה אחידה, נשטפה לנהרות זיעת החוגגים. כ"ץ ייעל את רכש האוטובוסים של אגד ודן על ידי פתיחת השוק לשחקנים חדשים. עד אז, הורכבו האוטובוסים של אגד ודן במחיר גבוה בידי שתי חברות: "הארגז" ו"מרכבים". כ"ץ החליט לפתוח את הדלת לספקים חדשים ולהוריד מחירים. שני היצרנים הישראלים – שלום חגי (הארגז) ומשפחת קז (מרכבים) הגיבו בקמפיינים פוליטיים, תקשורתיים ומשפטיים. הובילו מלחמת חורמה נגדו. בשני המקרים, מדובר במשפחות עשירות, חזקות ומקושרות. לא מומלץ לאתגר אנשים עם עוצמות כאלה. באותה תקופה, השם המדובר היה זה של איציק קויפמן, שאחז בהזדמנות וניסה להביא אוטובוסים סיניים לארץ. קויפמן הוא אדם בעל קשרים ומהלכים פוליטיים רבים. הקמפיין כמו כתב את עצמו: כ"ץ משנה את השוק לטובת קבלן הקולות הירושלמי שלו – איציק קויפמן. הארגז ומרכבים פנו לבג"ץ.

העתירה נדחתה. השוק נפתח. לכ"ץ וגם לחברות שלום. וקויפמן? החברה שייצג בכלל אינה מתאימה לאגד ולדן. מלחמה דומה נפתחה כשכ"ץ הודיע על רפורמה בשוק יבוא המכוניות. יבואני המכוניות אפילו חזקים יותר, ולכן המלחמה נמשכת, ושרשרת ארוכה של לוביסטים ועורכי דין מתעשרת בזכותה.

.

התגרן בשדה המושב

ספק אם הפגנות כמו אלה שערכו חברי אגד עובדות על כ"ץ. מצד אחד, אדם לעומתי שלא אוהב שמאיימים עליו או מאתגרים אותו. הפיוז קופץ בקלות. ומצד שני, גם פוליטיקאי שנזהר בקטנה כבגדולה. כ"ץ רוצה ללכת על כל הקופה הפוליטית, ולא יסכן זאת בעד שום הון בעולם. יש לו מספיק כוח במפלגה, ומספיק אנשים בתוכה, גם כאלה שמחכים לו בפינה. כ"ץ זה לא דרעי, לא ליברמן ואפילו לא נתניהו. כ"ץ הגדול והנורא אינו מסוגל לצאת מחדר החקירות, לתקוף את המשטרה ולחייך למצלמה: 'הם מושחתים!' 'הם רוצים לפגוע בי פוליטית!'. זה לא האיש, לא הסגנון, לא היכולת. הוא את לקחיו למד. לעולם ישמור על ריחוק, לא יסכן ולא יטבול ידיו בבוץ המייצר צרות.

ולא, לא מדובר בשה תמים. הנה למשל הסיפור של אפליקציית ההסעה החברתית – 'הובר'. היא כבשה את ארצות הברית, אבל נתקלה בקושי רגולטורי בישראל. כאן לא ששים לתת לכל אחד את האפשרות להיות נהג מונית לעת מצוא, החל מהגנה על נהגי המוניות וכלה בשאלות הנוגעות לביטחון אישי. 'הובר' שכרה את שירותיו הדרקוניים של היועץ משה קלוגהפט, האיש של נפתלי בנט. ומאז מלא האינטרנט בסיפורים ותלונות דמה מהסוג האופייני לקמפיינים מבית היוצר הזה. פוסטים ושיחות של "פעילים חברתיים" שמקטרים על כ"ץ ומציגים את הפתרון. הסיפור נחשף. כ"ץ רתח. בשיטות כאלה, אמר, לא 'הובר' ולא בטיח. והשוק כולו שוב למד את אופיו של כ"ץ, שלא אוהב איומים, או שטיקים, ושאין לו בעיה לכופף ידיים בחזרה.

בשביל לעמוד מול קמפיין כזה צריך עצבים מברזל. כ"ץ עשה את זה כמו מצביא שנמשך מהאתונות ולבש אפודה מפלדה. בדיוק כפי שהניע את הרכבת הקלה, אותה סאגה ציבורית בלתי נגמרת מזה שנים ארוכות. הוא אוהב להצטלם בפרויקטים האלה. כך בתחנת הרכבת בשדרות, כך בקרוב בתחנה בעפולה. ומנהרת הפסים לירושלים. והנמלים החדשים שעלו ויעלו לו בדם. הוא גם נהנה לנצח. 'הפוטו־אופ' האהוב עליו הוא זה הדמיוני, לצד מצבת הזיכרון לקריירה של אלון חסן. כ"ץ כבר בטוח בערכי המותג האזרחיים שלו. המיתוג הבולדוזרי, שניתן בכל דור לפוליטיקאי אחר. עם כאלה לא כדאי הרי להתעסק. אבל עכשיו הוא רוצה להתבסס גם כדמות מדינית־ביטחונית, השדה הפחות מוריק שלו עד כה.

לו היית מתחיל בקריירה חדשה היום, אמרתי לו פעם, היית מתרגם את יכולות היזמות שלך ונעשה עשיר מאוד. כ"ץ הגיב בביטול. זה לא מעניין אותו. הוא מכור לכוח ולהשפעה. הכסף פחות חשוב לו. קחו את הדברים כפשוטם, הוא מקרין לסביבתו. ואלה קוויה של המוטיבציה שלו. פשטות לצד עוצמה. אורח חייו שונה. הוא לא יעבור לגור בקיסריה, גם לא למגדל תל־אביבי, לא יקפוץ לסופי שבוע בפריז או בניו יורק. גם אם יש לו כסף לזה, וכנראה שיש לו.

.

איור: יהודה דביר

.

רוצים לקרוא את הכתבה המלאה? לחצו כאן ותוכלו לקבל את הגיליון החדש של ליברל במתנה עד הבית

שתף